כשלושה חודשים לאחר תחילת המלחמה התבקשתי להצטרף לצ'ארלס קושניר חותנו של הנשיא טראמפ לסיור בעוטף בקיבוץ כפר עזה. בתום הסיור רגע לני שעלה לרכבו פנה אלי צ’ארלס קושניר ושאל בכאב: “איך ייתכן שכל הסימנים להתקפת חמאס היו שם, וישראל לא זיהתה?” הייתי נבוך מהשאלה אלא שבמקום לענות שאלתי אותו: “צ'ארלס האם ב־2008, כשטלטלה כלכלית טלטלה את ארה"ב ראית את הסימנים?” כן, הוא הודה: והאם כאיש עסקים הפסדת כסף שאלתי? “כן, הוא השיב. בדיוק! אמרתי גם אתה ראית אותם והחזקת בתפיסות ואמונות מוטעות שגרמו לך להאמין שאלו רק רעשי רקע ולא איום כלכלי ממשי.”
תרחיש “ה־7 באוקטובר הבא” אינה שאלה, אלא עובדה התלויה בשאלות: מתי?! ובאיזה עוצמה?! . התהליכים המרחשים בישראל בשנים האחרונות ביהודה ושמרון, בנגב ובגליל נוכח החלל הביטחוני המשמעותי מצביעים על כך שאנחנו עומדים בפני התפרצות אלימה, בלתי צפויה, רחבת היקף וקטלנית, מצד אויבים פנימיים וחיצוניים גם כן. ההתעלמות מהסימנים הברורים המצביעים על האסון הבא העלול להתרחש מלמדת אותנו שקונספציות לעיתים לא נעלמות אלא רק משנות צורה תחת אותן הנחות יסוד כי יש בכוחנו לבלום כל התקפה וכי גופי המודיעין ידעו להכין אותנו מראש ובזמן אמת.
הסימנים שהובילו ל־7 באוקטובר היו ברורים בדיעבד: הצהרות ברורות של ראשי החמאס, הברחות אמל"ח, תהליך בניין כוח ממוקד ועקבי ועוד. הכול היה מונח על השולחן. לא הייתה מחסור במידע אלא עודף ביהירות. בתהליכים המסוכנים והעקביים המתרחשים כיום ביהודה ושומרון בנגב ובגליל בקרב החברה הערבית, את מקומן של הצהרות החמאס הגרנדיוזיות תופסת הסתה שקטה אך אפקטיבית וחתרנית שמובלת על-ידי הרשות הפלסטינית, את הרקטות מחליף הנשק שמציף את ישראל דרך הברחות המגיעות מאיראן דרך גבול ירדן, ומצרים, ואת הכוח הצבאי המאורגן מחליפה הרשות הפלסטינית החמושה הממתינה ליום פקודה, כיסים מיליטנטים מקומיים שיכולים להתאגד בתוך שעות ומאות אלפי ערבים חמושים בנשקים קלים ומקלעים אותם רכשו, ייצרו או גנבו ממחסני צה"ל ומשמשים לצרכים פליליים או מוטמנים בחצר עד לצו השעה. מול מציאות כזו, פרשנות פשטנית של "עוד עימות מקומי" אפשרי היא לא רק נאיבית אלא גם מסוכנת.
התסריט שעלול להוביל להתפרצות איננו בהכרח אירוע טרור מתוכנן. הוא יכול להתחיל בעימות נקודתי בין מתיישבים לבין ערבים בשטח מרעה, או כתוצאה ממותו של אבו מאזן שיגרור אחריו עימותים חמורים. לא מן הנמנע כי עלול להתחיל ביהודה ושומרון ולהתפשט בתוך שעות לגל של אלימות חמושה בכפרים בנגב ובגליל, תוך ניצול העובדה שהחזית נמצאת בעורף וניתן לפגוע בישראלים בכל מקום במהירות וביעילות בכבישים, בישובים או בכל מקום ברחבי הארץ. גם כאן, כמו לפני 7 באוקטובר, הכוח הכמותי של הצד השני עלול להיות משמעותי בהרבה מהיערכות כוחותינו בשטח, במיוחד כאשר כוחות הביטחון פזורים בין זירות ומתמודדים עם עומס כבד ומתמשך כפי שהיה בתקופת מבצע שומר חומות בכל רחבי הארץ.
הפיגועים שהתרחשו השבוע ביהודה ושומרון מצטרפים לשורה של ניסיונות שמתרחשים בקצב עולה, וכולם מצביעים על אותה מגמה ברורה ומסוכנת. האירועים האלה אינם אקראיים, הם חלק מניסיון מאורגן להצית את יהודה ושומרון באופן שישפיע על הנגב והגליל ויובילו לפתיחת חזית חדשה. כשהרצון להבעיר את השטח פוגש יכולת מבצעית שהולכת וגדלה, זה כבר אינו צלצול השכמה אלא אזעקות של ממש המחייב את ישראל לפעול בהקדם ביהודה ושומרון, בנגב ובגליל כנגד האיומים וכנגד אלו המחוללים אותם באופן מידי כדי למנוע את האסון הבא.
