המערכה בין ארה"ב לאיראן במפרץ הפרסי עולה שלב, ומציבה את טהרן בפני מציאות אסטרטגית מורכבת ומסוכנת מאי פעם. התקיפות האמריקאיות המסיביות ביממות האחרונות, לצד הסרת הפטורים על ייצוא הנפט (7 יולי) וההכרזה האמריקאית הרשמית (13 יולי) על השבת המצור הימי, מהווים שילוב כלים דרמטי מצד הממשל בוושינגטון. צעדים אלו נועדו לסמן קו אדום ברור וחד-משמעי מול שרשרת הפרובוקציות האיראניות בנתיבי השיט הבינלאומיים.
המנוף הכלכלי שהפך למלכודת
במשך שנים ראתה איראן במיצרי הורמוז את אחד מקלפי המיקוח החזקים ביותר שלה. תפיסה זו קיבלה משנה תוקף בחודשים האחרונים, והפכה כלי מרכזי באסטרטגיית הפעולה של איראן במערכה מול ארה"ב. הפגיעה השיטתית בחופש השיט ובמסחר הימי נועדה ללחוץ על ארה"ב, מדינות המפרץ והמערב, דרך נקודת התורפה הרגישה ביותר של הכלכלה העולמית – אספקת האנרגיה. גם כעת, בתגובה למתקפות האמריקאיות, מגיבים האיראנים בירי טילים וכטב"מים לעבר יעדים אמריקאים במפרץ ולעבר כלי שיט אזרחיים, בהנחת עבודה שארה"ב אינה מעוניינת בהסלמה, שתפגע ביציבות מחירי הנפט ובכלכלה העולמית, ותעדיף לשוב להפסקת אש ולשולחן המשא ומתן.
אלא שהאסטרטגיה האיראנית הזו מתגלה כעת כחרב פיפיות. נקודת התורפה של ארה"ב והעולם במיצרים היא במידה רבה גם נקודת התורפה של איראן עצמה, התלויה במרחב הימי למחייתה הכלכלית. זאת בעוד היכולת של טהרן ללחוץ על וושינגטון מוגבלת וא-סימטרית לחלוטין בהשוואה לעוצמת הלחץ שהמעצמה האמריקאית מסוגלת להפעיל על המשטר.
השילוב הנוכחי בין לחץ צבאי קינטי, סנקציות כלכליות חונקות ומצור ימי אפקטיבי, עשוי להתגלות כ Game Changer ובשורה קשה מאוד עבור מקבלי ההחלטות בטהרן. הימשכות המצור יעמיק את מצוקתה הכלכלית של טהרן, הקשה בלאו הכי. האיראנים, שכבר ראו את האור בקצה המנהרה עם החתימה על מזכר ההבנות (MOU), בתקווה שיזכו לשחרור מיליארדים מהכספים המוקפאים ולהשבת הרווחים מייצוא הנפט – יצטרכו לחשב מסלול מחדש ולבחור בין נחישות לשרידות.
נחישות ללא פשרות – קריסת אשליית ה MOU
אל מול מה שנתפס לעיתים כנוקשות או הימור איראני פרוע – הן בשטח והן סביב שולחן המשא ומתן – מתייצבת כעת נחישות אמריקאית עיקשת לא פחות מזו של האיראנים. גם בתקופות שבהן היה נדמה כי הממשל האמריקאי מרפה או מחפש הכלה, המציאות הנוכחית מוכיחה שאין בכוונתה של ארה"ב להתפשר – לא בסוגיית תיק הגרעין, ולא בהבטחת חופש התנועה והסחר במפרץ.
מה שנראה רק לא מזמן כצעד מבטיח ומילוט אסטרטגי מבחינת האיראנים עם חתימת מזכר ההבנות, מתברר כעת כמשוכה גבוהה ומורכבת, המשבשת את התוכניות גם של מי שמחשיבים את עצמם לאומני המשא ומתן הדיפלומטי.
מדיניות המקלחת הקרה של ארה"ב מול ארה"ב – המשלבת אפס פשרות, תקיפות צבאיות ממוקדות ומצור כלכלי שילך ויתהדק – עשויה להפוך את הקערה על פיה עבור משמרות המהפכה, המנווטים בפועל את המדיניות הרדיקלית של משטר האיאתולות. הטבעת הכלכלית והצבאית סביב צווארה של איראן מספקת לקהילה הבינלאומית הזדמנות נוספת להחליש את המשטר ולכרסם באופן עמוק בחוסנו הפנימי והאזורי.
האיראנים ילמדו בדרך הקשה, שמיצרי הורמוז נעים תמיד בשני הכיוונים: הצעד שהציבו האיראנים כמלכודת מתוחכמת לאויביהם, מסתמן כעת כמלכודת המסוכנת וההרסנית ביותר עבורם.
