ביום חמישי פורסמה ידיעה מאת תמר טרבלסי חדד ב-YNET, על אודות כוונת הוועדה המתקצבת של המועצה להשכלה גבוהה לצמצם או לבטל את קריטריון השירות הצבאי והלאומי מזכאות סטודנטים למלגת קרן הסיוע. חוות הדעת המשפטית שהתקבלה ממשרד המשפטים מצביעה על הקריטריון המעניק יתרון בנקודות לסטודנטים ששירתו בצבא או בשירות לאומי כפוגע בעיקרון השוויון, לכאורה.

עד כה היווה סעיף השירות הצבאי קריטריון אחד בסל המרכיב את הזכאות לקבלת מלגה בסכומים הנעים בין 4,000 ל-12,000 ש”ח. בשנת הלימודים האקדמית הנוכחית קיבלו 16,500 סטודנטים את מלגת הסיוע, על פי הפרסום. באם תתקבל חוות הדעת המשפטית אזי סכום המלגה של כ-80% מהסטודנטים בוגרי הצבא והשירות הלאומי יקוצץ או יבוטל.

לאור ההצעה, ראוי לשאול כיצד מעיזים בני דעת במדינת ישראל לפגוע דווקא בצעירים המשרתים את המדינה כחוק, מתוקף חוק שירות הביטחון, ולא לדרוש מאלו שאינם משרתים לתרום ולהתגייס לצבא, לשירות לאומי או אזרחי בשם ערך השוויון. כיצד מעיזים הם לטעון כי מדובר בתיקון שיתרום לשוויון הכללי בחברה, שהרי ההפך הוא הנכון: יתכבדו נא כל ה”מקופחים”, ה”משתמטים” וה”נצלנים”, לכאורה, לבחור במסלול שירות צבאי, לאומי או אזרחי למען החברה במדינת ישראל כתנאי לקבלת הטבות כלשהן, ולאו דווקא מלגה באקדמיה, אלא בתחומי חיים נוספים כמקומות תעסוקה, מגורים והטבות מס הכנסה.

בימינו יש מקום לכולם, ללא הבדל דת, אמונה ומגדר, לתרום למען הכלל במסלולי שירות מגוונים בצבא ובמערכות האזרחיות. כך ישנם מסלולים המותאמים לבעלי מוגבלויות שונות, למאובחנים עם לקויות ועל הרצף האוטיסטי, לסרבני מצפון ועוד. עם שירותם של אלו, בין אם בצבא או בשירות לאומי ואזרחי, יגברו הסולידריות החברתית ועימה ערך השוויון בין אזרחי המדינה ובין אדם לחברו. החוק מאפשר כבר עתה למגזרים שונים ולאזרחים נאמנים למצוא את הדרך הנאותה למלא את חובתם וזכותם למען החברה הישראלית כולה, ברוח הנתינה ולא רק הדרישה, ברוח האחווה והערבות ההדדית ולא הפילוג וההקצנה, ברוח הישראלית-ציונית הראויה והטובה.

 אם כבר אז כבר

מדינת ישראל נדרשת להוסיף על הזכויות וההטבות למשרתיה ולבטח לא לגרוע דבר מהקיים. מלגות הסיוע המדוברות הינן רק דרך אחת מני רבות וראויות להכרת תודה והוקרה סמלית, בעבור מי שתרמו ממיטב שנותיהם למען ביטחון מדינת ישראל.

בימים אלו, עת מתהווה שיח בנדון לצד התהוותן של ממשלה וכנסת חדשות, מן הראוי לשקול הצעות נוספות שייטיבו עם ציבור החיילים המשוחררים ומשרתי המילואים, הצעות שיאפשרו להם ולדורות אחריהם לשרת בכבוד ולזכות בהערכה שלה הם ראויים מהחברה.

לאור האמור, יש לחוקק ולתקן תקנות מחייבות הכוללות סל הטבות שיחייבו את המועצה להשכלה גבוהה (המל”ג) והאוניברסיטאות לקיימן כלשונן וככתבן. בכך יועבר מסר חד וברור: מדינת ישראל תעשה הכול למען אלו שנתנו, תרמו והיו נכונים להקריב בעבורה הכול, או בקצרה: תרמת – קיבלת יותר!

כך, למשל, מן הראוי לקבוע כי תחול העדפה בקבלה ללימודים במקצועות נחשקים כרפואה לדוגמה למי ששירתו בשירות לאומי, אזרחי וכמובן לחיילים משוחררים ולקצינים שתרמו מעל למסגרת השנים הקבועה בחוק, ושהזמן עבורם הפך למשאב קריטי. הרי אין סיבה שקצין או לוחם ביחידה מובחרת, שזכה לאות הצטיינות עבור שירות בן חמש שנים, ייאלץ “לשרוף” שנים נוספות בשיפור ציוניו בנקודות בודדות כדי להתקבל ללימודי רפואה בארץ, בשעה שאזרח ישראלי שלא תרם לקהילה וגר לו בבית לא חוקי בפזורה קיבל העדפה מתקנת עם מלגה והטבות מפליגות. אין סיבה שחיילת מצטיינת ששירתה את המדינה תלמד רפואה בחו”ל בשעה שמשתמטת מטעמי מצפון, שאפילו להתנדב בבית חולים במסגרת שירות לאומי היתה עבורה דרישה מוגזמת, תופסת את מקומה.

יש לדרוש את הגדלת סך נקודות הזיכוי האקדמיות בגין מעורבות חברתית או התנדבות למען הקהילה, כמו גם הנחה נוספת בשכר הלימוד בעבור סטודנטים המשרתים במילואים ומבצעים יותר מ-12 יום בשנה, כולל תקופת אימון רציפה או תעסוקה מבצעית בגזרות השונות. כן ראוי לבחון מתן הנחה בשכר לימוד בעבור משרתי מילואים בחישוב על בסיס יומי, כך שכל יום מילואים שביצע סטודנט יהיה שווה ערך ל-100 ש״ח, עד לגובה של 30 ימי מילואים לצורך הדוגמה.

לבוגרי שירות לאומי ואזרחי, חיילים משוחררים ומשרתי מילואים המתגוררים הרחק מהאוניברסיטה, יש להקצות ולשמור מקומות מגורים ייעודיים במעונות או לספק פתרונות דיור חלופיים, כולל הנחות והשתתפות המדינה בשכר דירה; זאת בעדיפות ברורה על פני סטודנטים אחרים שלא תרמו לחברה ולמדינה ושאינם משרתים במילואים או תורמים לקהילה. לא זו אף זו – מן הראוי לבחון מתן מלגת קיום קבועה לסטודנטים שתרמו למען המדינה ומקדישים עצמם ללימודים תובעניים כרפואה, הנדסה וכיו”ב. מן הצדק יהיה כי מי שבחר שלא לתרום לחברה ולשרת את המדינה, ישלם שכר לימוד מוגדל שישפה את המוסדות האקדמיים במידה מסוימת, לצד תקציב מהמדינה. לכל מי שחושב שיש בכך מידה של הגזמה – מומלץ שילך הוא לבחון אפשרויות לימוד במדינה זרה.

ככלל, יש לקבוע שמלגות יוענקו לאלו העומדים במכלול הקריטריונים מבין הסטודנטים ששירתו ותרמו למען המדינה והחברה בישראל, בין אם בשירות צבאי, לאומי או אזרחי. אלו מבין המשוחררים יהיו זכאים להטבות בהתאם למדרגות שייקבעו בחוק, כך שייקבע יחס ישר בין שנות התרומה והשירות בפועל למען המדינה והקהילה לבין היקף וסך ההטבות המוקנות. לדוגמה: חייל/ת או מתנדב/ת שירות לאומי ואזרחי שהשלימו שלוש שנות שירות יקבלו יותר ממי ששירתו שנתיים. יש לתקן תקנות שלפיהן תינתן העדפה בבחירת קורסים מבוקשים ותיאום מערכת השעות בתואר בכל סמסטר, ככל האפשר בהתאם למאפייני הפקולטה, למשוחררי צה״ל ולמשרתי מילואים. כך יועבר מסר ברור לציבור שמי שביכולתו היה לתרום ובחר שלא לעשות כן מסיבותיו האידיאולוגיות – אינו ראוי לסיוע חיצוני ובוודאי שלא להטבה או להעדפה על פני מי שתרם ממיטב שנותיו גם למענו ולשכמותו.

מדינת ישראל צריכה לעדכן את נקודות הזיכוי במס הכנסה לחיילים משוחררים ולהגדיל את משך זמן הזכאות משלוש שנים ללא פחות מחמש שנים. הרי נקודות זיכוי לשלוש שנים, בהנחה שהמשוחרר הטרי יצא לטייל בחו”ל, חזר והחל ללמוד, אינן מהוות הטבה משמעותית אם בכלל, אלא בעיקר כותרת או הטבה חלולה במידה רבה.

טוב יעשה הצבא באם יתאם עם המועצה להשכלה גבוהה וירחיב את תחולת העיקרון שלפיו הכשרות וקורסים נבחרים, שאותם עוברים חיילים, מפקדים וקצינים בצבא, יוכרו כקורסים אקדמיים מזכים לקראת השלמת תארים מסוימים. כך לדוגמה ראוי לממש ולהרחיב את החזון ולהכיר בקורסים המועברים לחיילים, למפקדים ולקצינים כקורסים מזכים במנהיגות וחינוך, ניהול כוח אדם ומשאבים, רפואה, מחשבים ועוד. זאת, נוסף למגמת ההכרה בקורסים ובהכשרות טכנולוגיות כבאגף המודיעין, התקשוב והסייבר כמזכים בנקודות ללימודים אקדמיים רלוונטיים. גם בקורסי פיקוד בדרג מסוים אפשר להכיר כמזכים בקרדיטציה אקדמית בלימודי חינוך, מנהיגות ואף מנהל עסקים. הכרה בתכנים, גם אם יידרשו התאמות מסוימות, תסייע למשוחררים הצעירים להוזיל עלויות ולחסוך משאבי זמן וכסף בלימודיהם.

במדינה המעריכה, מוקירה ומעודדת את התפתחותם וצמיחתם של אזרחיה שומרי החוק, התורמים, מועילים ומשמעותיים לחברה, מצופה שתוענק קרקע או אפשרות סבירה ובת השגה למגורים ולהקמת משפחה באזורי פיתוח שונים. זאת באופן שאינו נופל מהדאגה למגזר הבדואי בנגב לדוגמה, שבו גם אם לא שֵרַתָּ בצבא, בשירות לאומי או אזרחי, ולא הבעת נאמנות למדינה או שמרת על חוקיה – עדיין תהיה זכאי להטבות, מענקים וקרקע חינם.

לסיכום

במדינת ישראל ניתנת האפשרות לכל אזרח לשרת ולתרום למדינה ולחברה במסגרת השירות הצבאי, הלאומי או האזרחי. כל אחד מסוגי השירות המתוארים הינו מכובד ומשמעותי, על כן מן הראוי בחברה מתוקנת להודות, להוקיר ולעשות יותר למען המשרתים והאידיאל שאותו הם מייצגים בעצם תרומתם למען הכלל.

מצופה היה שמדינת ישראל תעניק תואר ראשון או לימודי תעודה מקצועית חינם לחייליה המשוחררים. אך לבטח אין לצפות כי דווקא המדינה והמועצה להשכלה גבוהה יבטלו או יצמצמו בהטבות הסמליות המוענקות להם בשם הרצון שלא לקפח לכאורה את אלו שבחרו לא לתרום מאומה מעצמם למען ביטחון המדינה והחברה.

במקום לראות בצעירים המשרתים בצבא, בשירות לאומי ואזרחי נכס המהווה מופת לכלל החברה ולדורות הבאים, יש מי שמציע לבטל ולהצניע את המסר הראוי הזה, ולהוריד את הרף במקום להעלותו על נס.

לחברה הציונית בישראל חובה ערכית ומוסרית כלפי בניה ובנותיה שבראש ובראשונה תרמו, הקדישו והקריבו למען ביטחון המדינה והעם. כל מחשבה או כוונה לפגוע בזכויותיהם או להפלותם לרעה ביחס למי שמדירים עצמם מתרומה למען החברה והמדינה הינן בגדר ליקוי מאורות, איוולת ועוולה מוסרית שאין כדוגמתה.

אדרבא, מן הראוי לפתוח את הנושא ולבחון דרכים נוספות וראויות להוקיר את החיילים המשוחררים, חיילי המילואים ומתנדבי השירות הלאומי והאזרחי במדינת ישראל.