המדיניות האמריקנית כלפי ישראל, ובייחוד ההחלטה שקיבלה לאחרונה להימנע מהטלת וטו על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם המפרידה בין קריאה להפסקת אש בעזה לבין דרישה לשחרורם של יתר החטופים – החיים והמתים כאחד – תוארה כבגידה בברית בין ארה"ב וישראל. אלא שבסופו של דבר גברו היחסים הטובים בין שני הצדדים. יחסים אלה כללו במרוצת השנים הכרה אמריקנית מוקדמת במדינת ישראל, סיוע חיוני במהלך מלחמת יום הכיפורים, סיוע דיפלומטי להגירתם של יהודי ברה"מ לשעבר ושיתוף של כל סוגי הטכנולוגיה והידע. יחסים אלה ידעו עליות ומורדות.
בפגישתם בבית הלבן ב-14 באפריל 2004, החליפו הנשיא ג'ורג' וו. בוש וראש הממשלה אריאל שרון מכתבים, בהם אישרו שני האישים הסכם אשר הפך לחלק מן הברית האמריקנית-ישראלית. תנאי ההסכם נוסחו על ידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה, דב וייסלגס, מצד ממשלת שרון, וסטיב הדלי מטעם מחלקת המדינה. נוסח המכתבים מופיע באתרי האינטרנט של הבית הלבן ושל משרד החוץ הישראלי. לאירוע זה חשיבות רבה ביותר משום שהוא מתקשר באופן ישיר למצב הנוכחי בעזה.
ההסכם עם ממשל בוש משמעותי עקב הנסיבות והאופן בו ראו אותו שני הצדדים. מקור בר-סמכא בנושא היה ד"ר רענן גיסין ז"ל (2023-1949), אשר שימש כיועץ בכיר לראש הממשלה שרון וכיהן כדובר ממשלת ישראל (2006-2001). הוא היה עד ממקור ראשון, אשר היה מסוגל להסביר את הסיבות האסטרטגיות להחלטות ממשלתיות ולזהות את חלקו העיקרי של ההסכם. העתקתי וערכתי קלות את הערותיי לשיחה שקיימתי עמו ב-20 בינואר 2005.
ד"ר גיסין בחר לדבר על הסוגייה המרכזית של אותה תקופה, תוכניתה של ישראל להתנתקות חד-צדדית מרצועת עזה ומצפון השומרון. הוא תיאר באופן משכנע את הצורך בהבנות ביטחוניות עם ארצות הברית על מנת לאשרר את זכויות הפעולה הריבוניות של ישראל במקרה בו התוצאה לא תעמוד בציפיות.
הוא הסביר את חשיבותו של המשא ומתן. ההסכם היה חשוב מבחינה אסטרטגית משום שהוא מעניק לישראל מה שדרוש לה על מנת להתקיים. הסכמי אוסלו ויוזמת ז'נבה היו לקויים וכשלו באופן מיידי. ישראל לא היתה יכולה להתקיים עם הסכמים אלה.
הוא הסביר שכאשר הממשלה החליטה על נסיגה חד-צדדית היא נזקקה לתמיכה אמריקנית, משום שאף הסכם אינו יכול להתקיים ללא הרתעה. ארצות הברית מעניקה גיבוי להסכמים אזוריים [וזו הסיבה לקיומו של השלום עם מצרים]. כאשר השותף להסכם אינו אמין, עולה חשיבותו של המרכיב ההרתעתי [על מנת לקזז את הסיכון]. במצב העניינים הנוכחי מתקיים מצב של שלום מזוין, כפי שהיה באירופה במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה. מוקדם מדי להעריך את ההתנתקות בשלב זה.
לדברי גיסין, הסעיף החשוב ביותר בחילופי המכתבים הוא סעיף 3, העוסק בהגנה עצמית ובהרתעה. סעיף זה מופיע באתר האינטרנט של הבית הלבן ומכיל את המשפטים הבאים: "… ישראל תשמור על זכותה להגן על עצמה מפני טרור, לרבות נקיטת פעולות נגד ארגוני טרור. ארצות הברית תפעל בשיתוף עם ירדן, מצרים וגורמים אחרים בקהילה הבינלאומית על מנת להוביל מאמצים ליצירת יכולתם ורצונם של מוסדות פלסטיניים להיאבק בטרור, לפרק את ארגוני הטרור ולמנוע את הפיכתם של האזורים מהם נסוגה ישראל לאיום אשר ידרוש מענה באמצעים אחרים…. ארצות הברית מחויבת ביותר לביטחונה של ישראל ולהבטחת קיומה כמדינה יהודית. מובן מאליו כי תידרש מציאת מסגרת מוסכמת, הוגנת ומציאותית לפתרון סוגיית הפליטים הפלסטינים כחלק מכל הסכם סופי, וזאת באמצעות הקמתה של מדינה פלסטינית ויישובם של הפליטים הפלסטינים במדינה זו, ולא בישראל".[1]
גיסין הסביר את רוחו ומשמעותו האמיתי של סעיף זה, כפי שהבין אותו שרון ב-2005: ישראל חייבת להיות מסוגלת להתמודד עם כל סוגי האיומים, לרבות האיום הקיומי. האיום הקיומי מחייב את יצירתה של הרתעה מפניו, וזו הסיבה שהאמריקנים מבינים את הצורך של ישראל באופציה הגרעינית. במקרה של איום על קיומה של ישראל, "אתם יכולים לכסח". אין מגבלות על אופי התגובה. הגיבוי האמריקני הוא ההופך את ההרתעה הישראלית לאפשרית.
ראוי לקרוא מכתב זה בעיון ולשים לב בייחוד לניסוח שלו. הנשיא בוש התייחס אל ישראל כאל "מדינה יהודית", בניגוד לנשיא טרומן, אשר סירב לעשות זאת כאשר הכיר במדינת ישראל. בנוסף, הוא אינו מטיל הגבלות כלשהן על זכותה של ישראל להגן על עצמה מפני טרור.
כאשר חתמו ממשלות ארצות הברית וישראל על ההסכם הרשמי ב-14 באפריל 2004, הן עשו זאת כאשר הן מודעות באופן ברור לסיכונים הכרוכים בנסיגה החד-צדדית. ארצות הברית הבינה את עמדתה של ישראל וקיוותה לנצל את ההסכם לצורך קידום יציבות אזורית לטובת כל הצדדים. לא ניתן היה לצפות כי ממשל ביידן יתקוף את ישראל בפומבי בעת שהיא נמצאת מלחמת הגנה עצמית ויבקר אותה בברוטליות. מתקפה מסוג זה מהווה לכל הפחות בגידה מוסרית. הבעיה הבסיסית היא שארצות הברית של 2024 הפכה למדינה שונה עם מדיניות חוץ שונה מזו אשר אפיינה אותה כאשר חתמה על ההסכם ב-2004.
מאמר זה פורסם במקור בYnetnews
הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
[1] מכתבו של הנשיא בוש לראש הממשלה שרון (14 באפריל 2004), https://georgewbush-whitehouse.archives.gov/news/releases/2004/04/20040414-3.html
