תבניות חשיבה מקובעות יכולות להיות דבר מסוכן, במיוחד בכל הנוגע לביטחון ישראל. והינה, דווקא כאשר דנים בסכסוך הישראלי-פלסטיני, התקבעה תבנית חשיבה אחת ודיכוטומית: "פתרון שתי המדינות – כן או לא?". המיקוד בשאלה הזאת גורם לרעיון שתי המדינות להיראות כפתרון היחיד לסכסוך וכדרך הבלעדית להשגת שלום. גם כאשר ברור שהסיכוי ליישום שלו קלוש, הוא נשאר צרוב בתודעה כפתרון יחיד.
אחרי השבעה באוקטובר, משהו התחיל לזוז. בסקר מדד הביטחוניסטים שערכנו בראשית שנת 2023, טרם מתקפת הפתע של חמאס, ראינו ש-60% מכלל הציבור בישראל ו-72% מהיהודים, מתנגדים להקמת מדינה פלסטינית. במאי 2025, חזרנו על השאלה הזאת בסקר נוסף, והפעם ההתנגדות בקרב כלל הציבור עלתה ל-68% ובקרב היהודים היא כבר עלתה ל-80%. נתונים דומים מופיעים גם בסקרים שנערכים בתוך החברה הפלסטינית. לפי סקר שנערך באוקטובר 2024, רוב הפלסטינים סבורים שאין סיכוי ממשי לפתרון שתי המדינות. אז למה הוא ממשיך להישאר על השולחן?
לדמיין מחדש סכסוך ישן: חלופות לפתרון "שתי המדינות"
הקיבעון המחשבתי שהופך את פתרון שתי המדינות לגביע הקדוש של המזרח התיכון מרדד את השיח על הבעיה הישראלית-פלסטינית ומקשה מציאת פתרונות חלופיים ובני-קיימא.
בשנת 2022, מתוך ניסיון לאתגר את התפיסה המקובעת הזאת, פרסמה תנועת הביטחוניסטים את נייר העמדה "לדמיין מחדש סכסוך ישן", שבו הוצגו ארבעה פתרונות חלופיים לסכסוך. אחד מהפתרונות שהוצגו שם הוא "תוכניות האמירויות", שמציעה לחלק את החברה הפלסטינית ביו"ש ובעזה לשמונה אמירויות בשליטת ראשי החמולות. היום, על רקע שינויים שחלו בעקבות השבעה באוקטובר, גם רבים בציבור הפלסטיני וגם ראשי החמולות מנפת חברון מצדדים בתוכנית זו, והופכים אותה לרלוונטית מתמיד.
תוכנית האמירויות היא תוכנית שפיתח סא"ל (מיל') ד"ר מרדכי קידר, מזרחן וחבר תנועת הביטחוניסטים. התוכנית מתבססת על היכרות מעמיקה עם החברה הערבית ועל ההבנה שיסודותיה נעוצים עד היום בתפיסה של חברה שבטית שבה הנאמנות היא קודם כול למשפחה ולשבט (החמולה). בהתאם, החברה הערבית איננה מקשה אחת, אלא קובץ של חמולות שלעיתים לא מקיימות כל קשר זו עם זו. לפי קידר, הניסיון המערבי-קולוניאליסטי להלביש על האזור את המודל של מדינת לאום כשל בגלל חוסר הבנה מהותי של מבנה חברתי זה. כפתרון חלופי הוא מציע להקים שמונה אמירויות במרחבי יהודה, שומרון ועזה, שיתנהלו כמעין ערי מדינה בשליטת החמולות המקומיות ויזכו לאוטונומיה מסוימת.
תוכנית האמירויות: מה הופך אותה לפתרון המתאים?
לפי התוכנית, השייחים – ראשי החמולות – יהיו אחראים על כל הצד האזרחי והשיטורי בשטח שתחת שליטתם, כמו טיפול בתשתיות והניהול העירוני. מנהיגי האמירויות גם ידאגו לחינוך, תוך שיתוף פעולה עם ישראל, זאת כדי לשים סוף לחינוך הרדיקלי ולהסתה לטרור שמעודדת הרשות הפלסטינית. התוכנית קובעת גם שהאמירויות יהיו רשאיות לפעול בנפרד או להקים מועצת ניהול ותיאום משותפת. לתושבי האמירויות תהיה שייכות אזרחית-אמירתית, והם יקבלו תעודות זהות ודרכונים מטעם האמירות שאליה הם משתייכים.
לתוכנית האמירויות יש יתרונות רבים גם עבור ישראל וגם עבור הפלסטינים.
מבחינת ישראל, היא מאפשרת שליטה על מקסימום שטח עם מינימום אוכלוסייה, מעניקה ריבונות על חבלי מולדת, ומחזקת את מרווח הביטחון של צה"ל. נוסף על כך, התוכנית בולמת את המאמצים לרצף טריטוריאלי פלסטיני.
מבחינת הפלסטינים, זוהי דרך להתנתק מהרשות הפלסטינית המושחתת והכושלת, ולהשיג שליטה מקומית שמתאימה למבנה החברתי ולאופי האוכלוסייה. כמו כן, התוכנית מאפשרת להם ליהנות מניהול אזרחי עצמאי שיכול לשפר את רמת חייהם, לתרום למצבם הכלכלי ולצמצם פשיעה.
יתרון חשוב נוסף של תוכנית האמירויות נעוץ בגמישות שלה. התוכנית הזאת יכולה לעמוד בפני עצמה, או להתכתב עם פתרונות נוספים כמו הקמת קונפדרציה ירדנית או הקמת ישות אוטונומית ברצועת עזה. אפשר לומר, אם כך, שיישום תוכנית האמירויות הוא הבסיס לכמעט כל פתרון הגיוני לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
תוכנית האמירויות: למה דווקא עכשיו?
הרעיון שבבסיס תוכנית האמירויות איננו חדש. כבר בראשית שנות התשעים, מדינת ישראל ניסתה לקדם באופן רשמי וגלוי פתרונות מדיניים שיתבססו על הנהגות מקומיות. אולם, במקביל לשיחות אלו נוהל שיח צדדי בין הפת"ח לבין נציגיו של שמעון פרס, אשר התגבשו לבסוף לכדי הסכמי אוסלו, הסכמים שהביאו בין היתר לביסוס השליטה של הרשות הפלסטינית ביהודה, שומרון ועזה.
הסכמי אוסלו נחלו כישלון חרוץ, והובילו לשרשרת אסונות לאומיים ששיאם בשבעה באוקטובר 2023. אולם הצד הישראלי לא היה היחיד שנפגע מהם – גם הפלסטינים סובלים רבות מאז שהם נתונים לשליטת הרשות הפלסטינית, שהיא רשות מושחתת שכל מטרתה היא אחת: השמדת ישראל. כשזאת המטרה, אין מי שידאג באמת לניהול העירוני ולחיי התושבים. הרשות גם מעודדת טרור ומצמיחה מחבלים, ובכך גוררת את ישראל לפעילויות צבאיות בתוך שטחי יו"ש שמערערות את הביטחון של תושבי המקום.
מאז השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, רמת החיים הירודה ממילא של הפלסטינים רק מוסיפה להידרדר, ומתחילה להישמע קריאה פנים-פלסטינית לשנות את ההנהגה. קריאה זו קיבלה משנה תוקף בכתבה שפורסמה החודש בוול סטריט ג'ורנל שבה נכתב שחמולת אל ג'עברי, חמולה גדולה מחברון, יחד עם חמולות נוספות בעיר, מעוניינות בהקמת אמירות עצמאית שתחליף את שלטון הרשות הפלסטינית בחברון ובסביבתה. מאז, החמולות אומנם הכחישו את הנאמר, אך ברור שזה הפתרון שאליו הן שואפות – וכך עולה גם משיחות שאנחנו, בתנועת הביטחוניסטים, קיימנו עימן. המסר שעולה מאותן שיחות הוא חד וחלק: אין לנו בעיה לצאת נגד הרשות, אבל הבעיה שלנו היא איתכם, הישראלים – אתם צריכים להחליט מה אתם רוצים ולהציב חזון ברור.
ראוי לציין כי חברון היא עיר משמעותית ואם אכן תקום שם אמירות, זה יקרין ישירות על יתר הערים ביו"ש ועל עזה, וכנראה נראה תנועה לכיוון הקמת אמירויות נוספות ומשם לשינוי אמיתי במצב השלטון הפלסטיני.
מנהיגי החמולות לוחמים נגד קיצונות דתית
השייחים שונים באופן מהותי ממנהיגים פוליטיים אחרים, וזאת מאחר שהם מנהיגים חמולה, וחמולה זאת משפחה. הרעיון המסדר שעליו נשענת תוכנית האמירויות הוא שהשייח ידאג למשפחה שלו – החמולה, ושהחמולה מצידה תהיה נאמנה אליו.
אחד הדברים שמסכנים נאמנות בתוך חמולות הוא קיצונות דתית. מאחר שראשי חמולות פנטיים נוטים להתמקד בדת ולא בבני משפחתם, זה גורם לפגיעה בנאמנות כלפיהם ויכול להוביל להתפרקות החמולה. השייחים מבינים זאת ולכן רוב החמולות מתונות מבחינה דתית ומוטות יותר לפן הכלכלי. כלומר, המטרה העיקרית שלהן היא לא לפעול למען אידיאולוגיות גדולות, אלא לדאוג לרווחת השבט – ממש כמו הורה שרוצה לפרנס את משפחתו.
נקודה חשובה נוספת שהופכת את השייחים לפרטנרים שאפשר לשתף איתם פעולה היא שלחמולות יש שאיפות שליטה מקומיות ולא לאומיות. מכאן, שבשונה מהרשות ששואפת להשמיד את ישראל ולהקים מדינה פלסטינית במקומה, החמולות יתמקדו בניהול העיר שלהן.
מעבר לכך, לשלטון הישראלי יהיה יותר מרחב פעולה מול שלטון שמונהג בידי שייחים מאחר שהחמולות לא יכולות להתקיים כלכלית בלי אינטראקציה עם ישראל. למדינה גם יהיו הרבה מקלות וגזרים להפעיל מולן, כמו מתן אשרות עבודה בשטח ישראל, גישה לאזורי תעשייה משותפים ושימוש בנמלי ישראל.
חשוב להדגיש שגם תחת תוכנית האמירויות, האחריות הכוללת על המרחב הארצישראלי, לרבות עזה, תהיה נתונה בידי ישראל. לצה"ל ולכוחות הביטחון תישמר הזכות לפעול באופן חופשי בתוך השטחים כדי להמשיך למגר את הטרור.
פתרון שבטי לחברה שבטית
לעולם המערבי יש נטייה לנהל את הדיון על הפלסטינים בינו לבין עצמו, בלי לשאול את הפלסטינים מה הם רוצים. הגישה הזאת מובילה לניסיונות להחיל פתרונות מערביים על בעיות שמקורן באופי תרבותי לגמרי אחר – וכך בדיוק נולדה הרשות הפלסטינית, וזו גם הסיבה להתקבעות על פתרון שתי המדינות.
כדי למצוא פתרונות ישימים לסכסוך, צריך להסתכל על החברה הפלסטינית ביו"ש ובעזה, ממש כפי שעשה ד"ר מרדכי קידר. קידר הבין שמדובר בחברה עם מרכיבים חמולתיים, ושכל ניסיון לכפות עליה שלטון חיצוני שלא עולה בקנה אחד עם מבנה השבט – מוּעד לכישלון. ההבנה הזאת היא שהביאה אותו לגבש את תוכנית האמירויות שלקוחה מתוך העולם הערבי עצמו, ולמעשה שואבת השראה מאיחוד האמירויות וממודלים דומים שמתחילים להיווצר גם בסעודיה, כווית ועומן.
רבים בציבור הפלסטיני כבר מבינים שזה הפתרון הנכון עבורם, וחלקם אף מעוניינים לפעול לקידום הנושא. אולם, דווקא מדינת ישראל, שיכולה להרוויח רבות מן התוכנית, עדיין מתמהמהת. אם נקשיב לנציגי החמולות בחברון ונעז להציג חזון ברור, ואם תוכנית האמירויות אכן תצא אל הפועל, יתמלאו תנאים לשינוי אזורי אסטרטגי מן המעלה הראשונה. ועם שינוי כזה, לא מן הנמנע שבעוד שנים ספורות כבר נראה ישראלים עושים קניות במרכז שכם – ממש כמו שהיה המצב לפני כניסת הרשות הפלסטינית לשלטון.
הכתוב הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
