מאת: פרופ’ אילן ריס
ספרד (כולל פורטוגל) נכבשה על ידי המוסלמים בתחילת המאה ה-8 לספירה, קצת אחרי שארץ ישראל נכבשה גם כן. השלטון המוסלמי נתן לחצי האי האיברי את השם “אל אנדלוס”, והכיבוש כלל גם הגירה של אוכלוסייה מוסלמית אל תוך השטח הכבוש. במשך כ-500 השנים הראשונות התקשתה האוכלוסייה הנוצרית להתמודד עם הכובשים המוסלמים. לאחר מכן, במשך קרוב ל-300 שנה, נאבקו הנוצרים בכובשים המוסלמים בהצלחה גוברת, במספר מלחמות, ובכל שלב שחררו עוד חלק מחצי האי האיברי. רק לאחר כ-800 שנה הסתיים הכיבוש המוסלמי. בסיום מלחמת השחרור שלהם לא נשאר האויב המוסלמי בחצי האי האיברי: המוסלמים נסוגו, ברחו, נהרגו או התנצרו.
מלחמת השחרור הארוכה הזו מלמדת כי שחרור מכיבוש מוסלמי הוא תהליך ארוך, של מאות שנים, שבמהלכו משחררים את השטח בהדרגה ובשלבים. זו לא מלחמה של “זבנג וגמרנו“.
ארץ ישראל הייתה כבושה על ידי המוסלמים כ-1,200 שנה, עם הפסקה של כ-100 שנה בכיבוש הצלבני הראשון. במשך תקופה זו הייתה הגירה מוסלמית משמעותית לארץ ישראל, עד שהמוסלמים הפכו לרוב המכריע בארץ בעוד היהודים, ששמרו על נוכחות רצופה בארץ ישראל, הפכו למיעוט קטן. מלחמות לשחרור ארץ ישראל מהכיבוש המוסלמי החלו לפני 76 שנה בלבד ורק שתיים מהן הביאו לשחרור שטחי מולדת: מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים.
ההנהגה הציונית לחבר הלאומים בשנת 1919
מפליא שדווקא הספרדים, שסבלו מכיבוש מוסלמי ממושך, הם התומכים הגדולים של המוסלמים, עד כדי כך שבעקבות התקפת הפלסטינים עלינו הם הכריזו על תמיכה במדינה פלסטינית. ננסה, אפוא, להמחיש לספרדים מהו המצב בארץ ישראל על פי הצעתם, כאשר אנו מתרגמים זאת למפה של חצי האי האיברי (ספרד ופורטוגל של היום).
ישראל שולטת כיום על כמחצית משטח ארץ ישראל ההיסטורית, שטח שבו הייתה אוכלוסייה יהודית משמעותית החל מהמאה ה-12 לפני הספירה, במשך כ-1,500 שנה (רוב הזמן תחת שלטון אימפריות כובשות). החזון של התנועה הציונית משתקף בדרישת התנועה הציונית לגבולות הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל, כפי שהוגשה לחבר הלאומים בשנת 1919 (ציור 1).
גבולות אלה כוללים בצפון את נחלת אשר, נפתלי וחצי שבט דן לאורך נחל הליטאני, את החרמון וכל הבשן עד ללג’ות הקטנה והגדולה, את נחלת שבטי ראובן, גד וחצי מנשה ממזרח לנהר הירדן, בדרום תרשיש (אילת) ובמערב נחלת שבט שמעון כולל פתחת רפיח עד נחל מצרים הוא נחל אל-עריש ובהמשך הים התיכון. מכל השטח הזה שחררנו, כאמור, כמחצית, בעוד בשטח זה וממש בסמוך לו (רצועת עזה) נשארה אוכלוסייה כובשת ועוינת שרוצה להחזיר את הכיבוש המוסלמי על כל ארץ ישראל ואינה רוצה לחיות איתנו בשלום.
המפה של חצי האי האיברי המופיעה בציור 2 מתארת מה היה קורה אילו הספרדים היו מפסיקים את הלחימה בכובש המוסלמי לאחר שחרור מחצית מארצם, ונוסף על כך היו מתנדבים להחזיר שטחים נוספים מתוך השטח שהצליחו לשחרר ומקטינים את המותניים הצרים של מדינתם עד ל-15 ק”מ.
הציור מתאר מצב אנלוגי למצבנו, כאשר חצי מהשטח – החלק הדרומי שמסומן בגוון כהה – מופיע כאילו הוא עדיין כבוש על ידי המוסלמים וכן מוצגת מובלעת מוסלמית ליד הגבול עם צרפת, מובלעת שמייצגת את השטח של רצועת עזה.
ההכרה של ספרד במדינה פלסטינית בשטחי יהודה ושומרון מפורשת בציור 2 כשטחים בתוך החצי המשוחרר המסומנים בכתום. ההכרה הספרדית במדינה פלסטינית משמעותה הדרישה להעברת השטחים הכתומים לשליטה מוסלמית. נשים לב כי העברת שטח זה מחדש לשלטון מוסלמי משאירה מותניים צרים של 15 ק”מ בין חלקה המזרחי והמערבי של “ספרד המשוחררת“.
הגיע הזמן לנסות ולהסביר ליריבינו הפוליטיים בשפתם מהי משמעות הדרישות שלהם. האם נצליח? לא בטוח, כי בהחלט ייתכן שאת הזכות שהם העניקו לעצמם להשתחרר מכיבוש מוסלמי הם אינם מוכנים להעניק לנו. אם כך, אולי אנחנו צריכים לצאת עם הסיסמה “מהים ועד הרי הפירנאים, אל אנדלוס תהיה חופשית“, From the sea to the Pyrenees Mountains Al Andalus will be free. זה יהיה קצת יותר קיצוני ממה שהספרדים מייחלים לנו כרגע, אבל אם כיבוש מוסלמי אז כיבוש מלא. למה לא?
המחבר הינו פרופסור אמריטוס בטכניון. הכתוב משקף את דעת המחבר בלבד ואינו מייצג בהכרח את עמדת התנועה.
