תפקידה של התקשורת העולמית תופס לאחרונה מקום בחדשות. בתחילת אפריל סגרה ממשלת ישראל באופן זמני את משרדי אל-ג'זירה בארץ והשעתה לזמן קצר את פעילותה של סוכנות החדשות AP, אשר הזינה את אל-ג'זירה בשידורים חיים. לדברי שר התקשורת שלמה קרעי, מדובר היה בעניין ביטחוני אשר נבע מן השידור החי של תנועת כוחות בשטח. תומכי הרשת השמיעו טיעונים בדבר "התפקיד החשוב אותו ממלאת העיתונות בדמוקרטיה". בה בעת, לשידור חי של מידע משדה הקרב יכולות להיות השלכות מסוכנות, אותן עלול הצד השני לנצל לטובתו.
הגנרל וו נויין גיאפ, אשר הוביל את כוחות צפון וייטנאם לניצחון, הצליח להערים על כלי התקשורת המערביים באופן אשר איפשר לו לנצל את החופש והפגיעות של החברה הדמוקרטית פתוחה לטובתו. הוא השתמש במומחיות רבה במדיום הטלוויזיוני (בעזרתם של סייענים אמריקנים נלהבים) על מנת לערער את התמיכה מבית של הציבור האמריקני במלחמת וייטנאם.
גנרל גיאפ אמר: "ב-1968 הבנתי שאני לא יכול לנצח 500,000 חיילים אמריקנים, שהיו מוצבים בווייטנאם. לא יכולתי לנצח את הצי השביעי, על מאות מטוסיו, אבל יכולתי להביא לבתיהם של האמריקנים תמונות שיגרמו להם לרצות לסיים את המלחמה".
ביוני 1989 פרסם ההיסטוריון האמריקני וויליאם המונד מאמר תחת הכותרת "התקשורת בווייטנאם כסוכן תבוסה". הוא ציטט את הגנרל ווסטמורלנד, אשר הצהיר ב-1972 כי "הטכנולוגיה המודרנית העניקה לתקשורת דרך לערב באופן עקיף את הציבור האמריקני במלחמה על בסיס שעתי כמעט". היא חשפה בפני הציבור האמריקני את האמת העירומה והבלתי מצונזרת אודות המלחמה.
עם הזמן הפך הלחץ המצטבר של המחאות נגד המלחמה, אשר הוזנו על ידי החדשות מווייטנאם ששודרו בטלוויזיה, לסוגיה פנימית משמעותית אשר ערערה את הממשל האמריקני. ב-1972 אמר הנרי קיסינג'ר לשגריר הסובייטי אנטולי דוברינין: "… עבורנו, [וייטנאם] אינה בעיה בינלאומית בלבד; היא הפכה כעת לבעיה פנימית רצינית. איננו יכולים להתיר למדינה הזו, המרוחקת מאיתנו עשרת אלפים מייל, לייסר את המבנה הפנימי שלנו ללא הרף…"
אם נתבונן על התמונה הרחבה יותר, נראה כי להשפעת הכיסוי של התקשורת האלקטרונית יש חשיבות עצומה בערעור התמיכה לה זוכה היריב מבית. היא מהווה מעין פעולת איגוף, והניסיון של המחאות נגד המלחמה בארה"ב ב-1968 מוכיח כי היתה לו אפקטיביות אדירה.
כאשר אנו מתמודדים עם המציאות של 2024, קל לראות כיצד אויביהן של ישראל וארצות הברית משתמשים באותה "אסטרטגיה עקיפה" בה השתמשו הצפון וייטנאמים בשנות השישים והשבעים המוקדמות. אין צורך במנה גדושה של דמיון כדי להבין כיצד משחקים במשחק הזה. למעשה, האינטרנט והרשתות החברתיות הפכו אותו למתוחכם יותר. המטרה הבסיסית של המלחמה נגד ישראל כוללת את ניתוקה מן העורף המסורתי שלה (ויהדות התפוצות), המהווה את אחד ממקורות התמיכה שלה.
ב-17.5 פרסמה רשת Breitbart דיווח, לפיו הסנטור הרפובליקני טד קרוז הצהיר כי "ממשל ביידן חייב לחקור דיווחים לפיהם סין הקומוניסטית וקובה מממנות ומשפיעות באופן ישיר על ארגוני שמאל רדיקליים במטרה לעורר מחאות אנטי-ישראליות ואנטי-אמריקניות ברחבי ארה"ב". לפי הידווח, קרוז ציין כי "מטרתם של קמפיינים חתרניים שכאלה במימון חיצוני היא ליצור כאוס, להחליש את המדינה ו'לקרוע אותנו לגזרים'". במילים פשוטות, ארצות הברית כשלעצמה הפכה למטרה של אסטרטגיה מן הסוג המשמש את אויביה של ישראל מזה שנים על מנת לערער את רוח האחדות הלאומית ויכולת העמידה שלה, אשר היוו את מקור עוצמתה.
אף על פי שהמידע המצוי בידינו אינו שלם, ישנם סימנים ברורים המעידים כי היקפה ועוצמתה של מגמת המעבר לקמפיינים חתרניים במימון חיצוני כנגד ארצות הברית וישראל כאחת צפויים להתגבר.
מאמר זה פורסם בYnetnews
הכתוב הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
