ממשל ביידן לא מפספס אף הזדמנות להזכיר לישראל את המשבר ההומניטרי בעזה. הנשיא הציב נושא זה בראש סדר היום האמריקני. מובן שיש להתמודד עם המשבר ההומניטרי, אך יחד עם זאת יש מספר עובדות שאי אפשר להתעלם מהן. למשל, כואבת ככל שתהיה, אי אפשר להתעלם מהעובדה הלא-נוחה שהמשבר ההומניטרי בעזה הוא תוצאת התוקפנות של חמאס, ולא תוצאה של אסון טבע כמו צונאמי או רעידת אדמה.
עלינו ליישם את עצתו של יגאל כרמון, מי שייסד את מכון המחקר ממר”י היושב בוושינגטון: הוא מאמין כי עלינו להתחיל להאזין ליריבינו. הבה ניקח, אם כן, דוגמה קטנה. ממר”י TV דיווח כי מוסא אבו מרזוק, חבר הלשכה המדינית של חמאס, נשאל בריאיון ב-22 בפברואר 2024 בערוץ אלע’אד המצרי, אם לגדודי עז א-דין אל-קסאם של חמאס היו ציפיות כלשהן לגבי ההשלכות של מתקפת ה-7 באוקטובר. לדברי אבו מרזוק, “אף אחד בעולם כולו” לא יכול היה לצפות תגובה “ברברית” כזו מצד ישראל. הוא הוסיף כי אף אחד לא יכול היה לצפות שארצות הברית, בריטניה ומדינות מערביות אחרות יאחדו כוחות כדי להילחם בחמאס.
בין השורות, הצהרה זו חושפת הרבה יותר מידע ממה שאבו מרזוק התכוון לחשוף. היא חושפת כי היהודים לא הגיבו בהתאם לתסריט החמאסי. אבו מרזוק היה מעדיף בהרבה דבר מה דומה לטבח חברון של 1929 או ל”פרהוד” בבגדאד ביוני 1941.
נוסף על כך, מכון ממר”י ציין כי “ע’אזי חמאד מהלשכה המדינית של חמאס אמר בתוכנית ב-24 באוקטובר 2023 בערוץ הלבנוני LBC TV, שחמאס מוכן לחזור שוב ושוב על מבצע ‘שיטפון אל-אקצא’ שהתרחש ב-7 באוקטובר, עד שישראל תימחק… הפלסטינים הם קורבנות הכיבוש; לכן אין להאשימם באירועי ה-7 באוקטובר או בכל דבר אחר”. חמאד הוסיף: “כל מה שאנו עושים מוצדק”. כדי להבין את הלך רוחו, צריך רק להעיף מבט קצר בפניו. יתר על כן, אנו עדים לבעיה מוסרית חמורה. אדם שטוען ש”כל מה שאנחנו עושים מוצדק”, חי על פי העיקרון שהמטרה מקדשת את האמצעים. זהו מקיאווליזם טהור.
היחס המיוחד כלפי “תנועות שחרור לאומיות”
ישנה בעיה נוספת, שעליה דיווח הוול סטריט ג’ורנל ב-29 בפברואר 2024. לפי העיתון, יחיא סינוואר שלח הודעה לפעיליו בזו הלשון: “אל תדאגו, הישראלים נמצאים בדיוק במקום שבו אנחנו רוצים אותם”. הוא הימר כי “האסלאמיסטים המיליטנטיים יוכלו להשיג ניצחון פוליטי, אם רק ישרדו את המתקפה הישראלית”. חוכמה זו מגיעה מהסמכות האמיתית בנושא לוחמת גרילה, היו”ר מאו דזה-טונג. סינוואר הגדיר את משמעות הניצחון עבור חמאס, אבל משקיפים חיצוניים העירו שהוא מנותק מהמציאות. ייתכן כי סינוואר מחזיק בפרשנים הפוליטיים האמריקנים בדיוק במקום שהוא רוצה, אבל הישראלים פחות משתפים פעולה.
באופן מסורתי, טרוריסטים השתייכו לקטגוריה של פיראטים ושודדי-דרכים, וטופלו בהתאם. עם זאת, הקהילה הבינלאומית הראתה נכונות “להבין” אותם. דייוויד ב’ ריבקין ופיטר ברקוביץ תיארו במאמרם בוול סטריט ג’ורנל מה שהם מכנים “פציפיזם פרימיטיבי”, כלומר “נכונות גוברת של ארגונים הומניטריים לקבל התנהגות בלתי מוסרית בקרב קבוצות מועדפות מסוימות” (פורסם ב-13 בדצמבר 2023).
מאז מלחמת העולם השנייה ביקשו ארגונים הומניטריים, ובראשם הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, להעניק זכויות יתר מיוחדות ל”תנועות שחרור לאומיות” – מונח לא-מדויק שעשוי לכלול את חמאס. ארגונים אלה גם ניסו לצמצם את הכללים המסווגים כלוחמי-אויב בלתי-חוקיים אנשים שאינם נושאים נשק בגלוי, אינם לובשים מדים ייחודיים ואינם פועלים במסגרת ארגון צבאי בעל מבנה פיקודי מוגדר היטב. מאמצים אלה הגבילו את הגמישות הצבאית של כוחות שומרי-חוק.
עם זאת, ישנו נושא הומניטרי משני אך חשוב שחמאס הביא במכוון על בני עמו ושעליו לקבל אחריות לגביו. לאחרונה נשמעו יותר קולות מתנגדים בעזה, וזאת על אף סכנת המוות שעימה הם מתמודדים מעצם הבעת התנגדות זו. הם מבינים שהנהגת חמאס גרמה לסבל ולחורבן. לא כולם שמחים לשמש מגן אנושי. רבים כמהים לביטחון תזונתי, לטיפול רפואי ראוי, ולתקווה לחיים טובים יותר.
אם ארה”ב באמת רוצה לשים קץ לסבל האנושי הזה, עליה לסייע למאמצים להביא לכניעת חמאס, במקום לסבך עניין פשוט. צדק חייב להיעשות, לא רק להיראות. הדרך קדימה ברורה: תחילה על חמאס להיכנע ללא תנאי ולקבל בפומבי את התבוסה. פתרון זה אומנם לא ישמח את כל הצדדים, אך אפשר להגן עליו מבחינה מוסרית. מראית העין תהיה טובה בהרבה. אמריקה שוב תיתפס כבעלת ברית אמינה וככוח חיובי, לא רק בישראל אלא גם באזור כולו.
מאמר זה פורסם במקור בYnetnews
הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
