הפעולות הצבאיות של הצבא הישראלי בלבנון הורידו את חזבאללה על הברכיים, והשמידו לא רק את ארסנל הטילים שלו, אלא גם את שרשרת הפיקוד והשליטה, עד כדי כך שרק שני מפקדים, עלי כרכי ואבו עלי רדא, עדיין חיים. נוסף על כך, השימוש בזימוניות-תופת במטרה לפגוע במחבלי חזבאללה, טקטיקה שלא נוסתה אי פעם ואשר תיחקק בספרי ההיסטוריה, עוררה פליאה, אך גם ביקורות קשות.
ישראל מצאה עצמה כרגיל, בפעם המי-יודע-כמה, במרכזן של האשמות מכל הכיוונים, והסיפור תמיד אותו סיפור: ההתקפות של צה”ל אינן כירורגיות וגורמות לקורבנות אזרחיים; הפעולות הישראליות אינן מופנות נגד ארגון טרור, אלא נגד מדינת לבנון; חזבאללה לא היה מסוגל לבצע מתקפה בסגנון ה-7 באוקטובר; ולבסוף, ישראל מפציצה מבני מגורים אזרחיים בלבנון. היות שכך, עלינו להתמודד פעם אחת ולתמיד עם האשמות אלו, שכן הן חד-צדדיות, מוטות, ורחוקות מאוד מהמציאות.
איך אפשר לטעון שהמתקפות הישראליות אינן כירורגיות?
נתחיל עם האופי הכירורגי של המתקפות ומותם של אזרחים. כאשר ב-2 בינואר 2024 חוסל סאלח אל-עארורי בבירת לבנון, הטיל ששיגר צה”ל פגע ברצפת הדירה שבה הסתתר אל-עארורי, והשיג את מטרתו בלי לגרום לקריסת הבניין. ישראל השתמשה באותה טקטיקה גם בעת חיסולו של אבראהים מוחמד קובייסי ברובע הדאחיה הצפוף שבדרום ביירות.
במקרה של אבראהים עקיל, הטיל פגע בקומת המרתף וגרם לקריסה בלתי צפויה של יסודות הבניין הצמוד. בניסיון ההתנקשות בחייו של עלי כרכי הטיל פגע בקומה הלא נכונה, טעות שאפשרה למפקד בכיר זה בחזבאללה לשרוד את המתקפה. האם אפשר להגיד, אם כך, שמתקפות מסוג זה אינן כירורגיות? האם ישנם צבאות אחרים שזכו להצלחה רבה יותר במלחמות אחרות?
לטילים, בין היתר, יש עלות לא זניחה, וגם לאיסוף המידע לאורך שנים רבות יש ערך רב. לכן, ישראל אינה מעוניינת לבזבז אותם.
אשר לאוכלוסייה האזרחית בלבנון: צה”ל שולח מסרים חוזרים ונשנים לאזרחים, תוך שימוש במסרונים, הודעות קוליות ותשדירי רדיו. הוא מזהיר אותם שיתרחקו מכל המבנים האזרחיים שבהם חזבאללה מסתתר ואשר מהם הוא משגר טילים לעבר ישראל. באותה אסטרטגיה, בין היתר, נעשה שימוש גם בעזה.
אשר לפיצוץ הזימוניות שנשאו מחבלי חזבאללה, צריך באמת לטפס על הקירות כדי להגיד שלא מדובר בפעולה כירורגית. ברור שאם מחבלים מתחבאים בקרב אוכלוסייה אזרחית, תמיד קיימת סכנה שאזרח כלשהו ייפגע, אבל האחריות לכך היא של חזבאללה, ודאי לא של ישראל. זאת ועוד – חיסול מחבלים מציל חיים, הן של ישראלים והן של לבנונים.
המלחמה היא מול חזבאללה, לא מול לבנון
ישראל מואשמת בכך שהתקיפה את לבנון, מדינה ריבונית, תוך שהיא מציגה זאת כפעולה נגד טרור. גם זאת הפשטה מוטעית, שעולה ממנה אי-הבנה מוחלטת של המתרחש. חזבאללה הוא ארגון צבאי לכל דבר שהשתלט על לבנון ועוסק בטרור. מדובר בצבא לכל דבר ועניין. הוא חזק מהצבא הלבנוני, מנוהל בידי מפלגה, ומהווה שלוח (פרוקסי) של איראן במאמציה לעורר חוסר יציבות אזורית. בפועל מתנהלת מלחמה של ממש בין הצבא הישראלי לארגון צבאי שכבש את אדמת לבנון במטרה לתקוף את ישראל.
אשר למבני המגורים האזרחיים שנפגעו ע”י צה”ל בדרום לבנון, גם במקרה זה האחריות נופלת על חזבאללה, שכן הארגון משתמש בהם כדי להסתיר טילים ונשק, וכדי להתקיף מתוכם את ישראל. זו טקטיקה מוכרת היטב, שכמוה ראינו גם בעזה מצד חמאס. בכל העולם הופץ צילום של טיל שיוט שהוחבא בבניין מגורים אזרחי כשהוא מוכן לשיגור דרך החלון, ובכך נחשף האופי הטרוריסטי האמיתי של חזבאללה.
כדאי גם לזכור, שבמשך חודשים רבים חזבאללה מפגיז ללא הפסקה יישובים בצפון ישראל. יותר מ-60,000 אזרחים ישראלים עודם מפונים, מחכים לחזור לבתיהם. המצב בלתי נסבל ולישראל הזכות והחובה להבטיח תנאי חיים נורמליים לאזרחיה. פגיעה כזו לא יכולה להישאר ללא מענה חזק נגד האיום, כלומר נגד חזבאללה. יש להוסיף גם, שבעוד ארגונים בינלאומיים רבים הביעו דאגה רבה בשל פגיעה באזרחים לבנוניים, דבר לא נאמר בנוגע לאזרחים ישראליים שנפגעו על ידי חזבאללה.
חזבאללה לא מסוגל לבצע מתקפה? המציאות מוכיחה אחרת
לבסוף, עלתה גם טענה שחזבאללה לא היה מסוגל לבצע התקפה בסגנון ה-7 באוקטובר, וזאת למרות שהוא מחזיק ביכולות צבאיות ומבצעיות חזקות מחמאס. אני מוצא סתירה פנימית בטענה זו, משום שככל שארגון מחזיק ביותר כלים ויכולות, יש לו אפשרות לבחור במגוון רחב יותר של טקטיקות.
נשיא ישראל, יצחק הרצוג, הודיע כי מפקדי חזבאללה (שחוסלו בתקיפה אווירית) התכנסו בביירות על מנת לתכנן מתקפה בסגנון ה-7 באוקטובר בצפון ישראל, בסמוך לגבול עם לבנון. גם אתר האינטרנט האמריקאי “אל-מוניטור” ציטט מקור מקורב לחזבאללה, אשר אמר שפגישה זו אורגנה על מנת לתכנן פלישה בהיקף רחב לגליל.
בין אם ימצא חן הדבר בעינינו ובין אם לאו, זוהי המציאות בשטח. מציאות זו לא תשתנה גם אם תועלינה נגדה תיאוריות, שבמקרה הטוב הינן מוטות ואינן נתמכות בעובדות.
הכתוב הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
