האו”ם תוקף את ישראל מזה 75 שנים. התמקדות בלתי-מידתית במדינה היהודית היחידה הובילה לקבלתם של עשרות החלטות וגינויים. במועצת זכויות האדם של האו”ם, בה חברות מדינות המפרות ללא הפסקה זכויות אדם, קיים סעיף קבוע על סדר היום המוקדש להלקאה פומבית של ישראל. ב-2023 ציין האו”ם את “הנכבה” – אסון הקמתה של מדינת ישראל. במסגרת העיוות המוסרי האחרון שלה, הייתה למועצת הביטחון של האו”ם החוצפה לדרוש מישראל הפסקת אש מיידית בעזה. בעשותה כן, מועה”ב לא רק נמנעה מגינוי המחבלים הרצחניים העזתים, היא אף סירבה להכיר בטבח ה-7 באוקטובר.
על אף כל זאת, בטרם תפרוק את זעמה על האו”ם, שקיבל החלטה מוטה נוספת, על ישראל לבחון תחילה את דרכי הפעולה הבעייתיות שלה עצמה.
ישראל מארחת שפע של ארגוני-או”ם מזה 75 שנים. באופן מדהים, בישראל פועלים לא פחות מ-22 ארגונים שונים כאלה, המקדישים את פעילותם למטרה הפלסטינית של השמדת ישראל. ל-18 מהם יש נוכחות פיזית בישראל, בהם אונר”א, יוניצ”ף ו-OCHAoPt (משרד האו”ם לתיאום עניינים הומניטריים בשטחים הפלסטיניים הכבושים), אך ישנם עוד רבים אחרים. הדוחות המסולפים שמפרסמים ארגונים אלה מתדלקים את השנאה של האו”ם, ואף תומכים במאמציהם של המחבלים הרצחניים, מטייחים את מעשיהם ומפיצים את תעמולת הטרור שלהם.
באשר לאונר”א, איש לא אמור היה להיות מופתע מרמת החדירה של ארגוני הטרור לשורות הארגון. אונר”א בעזה מנוהלת בידי מחבלים כבר עשרות שנים. לא זו בלבד שאונר”א העלימה עין מפעולותיהם של המחבלים, אלא פעלה למעשה מטעמם. אין זה כה מופרך, בהתחשב בעובדה שהסיבה היחידה לקיומה של אונר”א היא הנצחת השקר, לפיו הפליטים “הפלסטינים” יציפו יום אחד את ישראל ויהרסו אותה באופן דמוגרפי ודמוקרטי.
יוניצ”ף אינה שונה. לפני למעלה מעשור, במהלך שירותי בצה”ל, הוטל עלי להוביל דיונים עם יוניצ”ף מטעם צה”ל ומדינת ישראל. מבחינת יוניצ”ף, מעצר של קטין פלסטיני אשר רצח יהודי שווה ערך להפעלת תאי הגז באושוויץ. לפי יוניצ”ף, שתי הפעולות שוות ערך ומהוות פשעים נגד האנושות. לטענת הארגון, קטינים פלסטינים אמורים להיות חסינים מפני הליכים פליליים, אפילו אם רצחו יהודים. אף על פי שהדיונים עם יוניצ”ף הניבו לרקע קט דו”ח שזכה לשבחים כהצלחה כבירה על ידי משרד ראש הממשלה, דבר לא השתנה בטווח הארוך.
כאשר העולם מדבר על מספר הנפגעים בעזה, הוא מסתמך על הדוחות של OCHAoPt . (משרד האו”ם לתיאום עניינים הומניטריים בשטחים הפלסטיניים הכבושים). אף על פי שמספר הנפגעים לכאורה בדוחות שמפרסם OCHAoPt מופיע בספרות בולטות, רק כוכבית קטנה חושפת כי מקור המידע הוא “משרד הבריאות” או “לשכת העיתונות הממשלתית” בעזה – קרי, חמאס. לו היה משקיף ניטרלי, אשר אינו מכיר את ההקשר הנרחב יותר, קורא את הדוחות היומיים והשבועיים של OCHAoPt בלבד, גם הוא היה שונא את ישראל.
דבר מזה אינו חדש. האו”ם וזרועותיו לא הפכו לעוינים וגזענים באופן ממאיר כלפי המדינה היהודית בן לילה. זהו טיבם.
על אף מציאות ברורה זו וחרף העוינות הגלויה, ישראל עשתה מעט מאד.
ברמה הגלובלית, ישראל עדיין חברה באו”ם, אף על פי שהשגרירים וראשי הממשלות שלנו משמיעים את המסרים ומדגישים את ההטיה. למרות שהחליטה לפני מספר שנים לצמצם את התרומה שלה לארגון, ישראל ממשיכה לשלם את אגרותיו, בסכום העולה על 10 מיליון דולר בשנה, למרות שאלה משמשות למימון שנאת היהודים. בנוסף, ישראל מעניקה לארגוני האו”ם הפועלים בישראל הטבות מס בשיעור העולה על 40 מיליון דולר בשנה. נציגי ישראל ממשיכים להופיע בפני מועצת זכויות האדם השטנית.
ברמה המקומית, אף על פי שזמן קצר אחרי ה-7 באוקטובר הוקיעה ישראל את ראש OCHAoPt, לין הייסטינגס, על דעותיה המוטות והבוטות, ולאחר מכן סירבה לפי הדיווחים להאריך את אשרת השהייה שלה, האו”ם ממשיך לאכלס מתחמי ענק ומספר משרדים בישראל, בייחוד בירושלים. נציגי האו”ם, ביניהם המתאם המיוחד של האו”ם לתהליך השלום במזרח התיכון, תור ונסלנד (והוא כמובן אינו היחיד), ממשיכים להפיץ את דברי הבלע שלהם בעודם יושבים בנוחות בבירת ישראל.
זו אינה חייבת להיות המציאות. בדיוק כשם שישראל קיבלה בסופו של דבר את העובדה כי אונר”א מהווה חלק מהותי מן הבעיה ולא חלק מן הפתרון, כך עליה גם לקבל את העובדה כי הדבר נכון גם לגבי כל יתר הארגונים והנציגים של האו”ם בישראל.
אף על פי שאין ספק כי ישראל אינה פטורה מביקורת לגיטימית, הרי שאין דבר היכול להצדיק את נכונותה המתמשכת של ישראל לארח את ארגוני האו”ם ולאפשר את פעילותם.
לפיכך, השלב הראשון במאבקה של ישראל להכחדת העמדה המוטה של האו”ם צריך להיות גירוש מיידי של כל נציגי האו”ם והוראה על סגירתו המיידית של המתחם והמשרד של האו”ם. האם זה יעצור את הרטוריקה המתועבת? אין ספק שלא, אך לפחות כך הארגון לא יקיא את דברי השטנה שלו מירושלים. בשלב השני, על ישראל לבחון את חברותה בכל אחד ואחד מן הארגונים של האו”ם. התועלת המועטה שמפיקה ישראל מחברותה באו”ם מתגמדת אל מול הלגיטימיות והמימון שישראל מעניקה למוסד המקדש את האנטישמיות והאנטי-ציונות ומעלה אותם לדרגת אומנות.
לא ייתכן כי ה-7 באוקטובר יהיה עוד יום ככל הימים, הזוכה להתעלמות מצד האו”ם. תחת זאת, טבח ה-7 באוקטובר צריך להיזכר, בין היתר, כקו פרשת המים, אשר חשף סוף סוף את היקפה של העמדה המוטה של האו”ם וגרם לישראל לשקול מחדש את האינטראקציה בינה לבין גוף זה.
מאמר זה פורסם בYnetnews
הכתוב הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
