ישראל הולכת ומתקרבת לרגע שבו היא תיאלץ להכריע בסוגיית ציר פילדלפי. כוחות צה”ל נמצאים בימים אלה בפעילות השתלטות על חאן יונס, והם צפויים להשלים את המשימה בתוך כשבועיים. לאחר מכן הכוחות צפויים להדרים ליעד המשמעותי האחרון בעזה – רפיח, הכולל גם את שטח הגבול בין עזה לבין מצרים, ואת ציר הביטחון ברוחב של כ-100 מטרים ולאורך 14 קילומטרים, המכונה “ציר פילדלפי“.
התמרון ברפיח, ההשתלטות והטיהור של האזור יחייבו את ישראל לקבל החלטה בנוגע לגורל ציר הביטחון. הציר היה בשליטה ביטחונית ישראלית עד ביצוע תוכנית ההתנתקות בספטמבר 2005, ולאחר מכן נמסר לאנשי הרשות הפלסטינית, ונלקח מהם בכוח הזרוע על ידי חמאס כשנתיים לאחר מכן. מאז נשלט הציר בידי חמאס מצידו העזתי, ומעבר לגבול שולטת בו מצרים.
בהסכם השלום בין ישראל ומצרים, שנחתם ב-1979, נקבע כי חצי האי סיני יהיה שטח מפורז מבחינה צבאית, כך שישראל שלטה צבאית באזור רפיח החל מ-1976 והמשיכה לשלוט במקום גם אחרי הסכם השלום. עם זאת, כחלק מתוכנית ההתנתקות, נחתם בין שתי המדינות בספטמבר 2005 “הסכם פילדלפי”. ההסכם כלל פינוי כוחות ישראליים מרפיח העזתית, ובמקביל הצבתם של כ-750 כוחות צבא מצריים לאורך הציר מצידו המצרי, למטרת לחימה בטרור, מניעת הסתננויות והברחות.
ההערכות מ-2005 התבדו
בזמנו העריכו ראש הממשלה אריאל שרון, שר הביטחון שאול מופז, שרים נוספים, הרמטכ”ל דן חלוץ ובכירים בצבא כי לישראל יש את היכולת לוודא כי הנסיגה הישראלית לא תוביל לפגיעה בביטחון ישראל ולהברחות אמצעי לחימה, ואולם האזור אכן נהפך בסופו של דבר לנתיב הברחות של נשק וחלקי טילים מאיראן דרך המפרץ הפרסי לים האדום, ומשם דרך סודן ומצרים לרצועת עזה. מאז עלייתו של א־סיסי לשלטון במצרים, מצרים השמידה בדרכים שונות מעל 1,500מנהרות שחיברו את סיני לעזה, זאת בתגובה לטרור ולקשרים של חמאס עם סניף “המדינה האסלאמית” בסיני (“ויליאת סינא’“). עם זאת, וכפי שהוכח היטב במתקפת השבעה באוקטובר, הברחות אמצעי הלחימה דרך הגבול עם מצרים נמשכו, ייתכן שדרך המנהרות וייתכן שגם, בין היתר, באמצעות מתן שוחד לחיילים ולפקידים מצרים.
ברור, אפוא, כי אי אפשר לסמוך על מצרים או על כל גורם חיצוני אחר, ורק כוחות הביטחון של ישראל מסוגלים לשמור על ציר פילדלפי, ולמנוע הברחה של מחבלים ואמצעי לחימה ממצרים לעזה.
בטווח הקצר, ישראל תהיה חייבת לתמרן לרפיח ולכבוש אותה, אם ברצונה לעמוד ביעד שהציבה להשמיד את היכולות השלטוניות והצבאיות של חמאס. ברפיח פועלת חטיבה צבאית של חמאס עם ארבעה גדודים, ונדרש להכריע אותם. נוסף על כך, היעדר שליטה בציר פילדלפי עלול להוביל לבריחה של הנהגת חמאס, ואף לאפשרות של הברחת חטופים למצרים. כמו כן, חמאס וארגוני הטרור יוכלו להמשיך לתקוף את כוחות צה”ל בזמן התמרון, ההשתלטות והטיהור של רפיח באמצעות מארבים ופעולות טרור מהתווך התת-קרקעי שבין מצרים לעזה. על זאת יש להוסיף את המשך מימון חמאס באמצעות המנהרות בציר, שכן מדובר במנהרות ענק שנחפרו ממרתפי בתים, מפרדסים וממטעי זיתים, המאפשרות הברחת מכוניות, בגדים, סמים, תרופות, משקאות חריפים ונשק ארוך טווח. אם צה”ל לא ישלוט בציר פילדלפי, חמאס וארגוני הטרור יוכלו לשוב ולשקם את עצמם באמצעות הברחות של מחבלים ואמצעי לחימה ממצרים לעזה.
נתניהו כבר פחות נחרץ
ב-31 בדצמבר 2023 הצהיר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי “ציר פילדלפי, או יותר נכון הסוגר הדרומי, חייב להיות בידינו וחייב להיות סגור. כל הסדר אחר לא יבטיח את הפירוז שאנו רוצים וחייבים להבטיח”. לעומת זאת, ב-13 בינואר 2024 ראש הממשלה נשמע כבר פחות נחרץ, כשאמר כי “לא נסיים את המלחמה בלי שנסגור את הפרצה הזאת”, והוסיף: “יש כמה אפשרויות וטרם קיבלנו החלטה“.
ואומנם, מאז לא הצהירה ישראל מה בכוונתה לעשות בעניין הציר. בישראל טרם החליטו אם וכיצד לכבוש את ציר פילדלפי, מכמה סיבות. ראשית, מצרים מתנגדת בתוקף למהלך כזה, בשל החשש שברגע שצה”ל יחל תמרון צבאי ברפיח ויגיע לציר פילדלפי, ייתכן כי המוני עזתים יצבאו על הגדרות בגבול מצרים וינסו לחדור למדינה.
על רקע זה הזהיר מנהל לשכת ההסברה הממשלתית במצרים שכל מהלך ישראלי לכיבוש ציר פילדלפי יוביל לאיום חמור ורציני על היחסים בין ישראל למצרים. ב-5 בפברואר אמר מקור מצרי לעיתון הסעודי “א-שרק אל-אווסט” כי מצרים לא תקבל אף נוכחות ישראלית בציר פילדלפי. לפי דיווח אחר בעיתונות, מצרים העבירה לגורמים בישראל מסרים שלפיהם אם יעבור אפילו פליט עזתי אחד לסיני – הסכם השלום יושעה או אף יבוטל. גם חבר הפרלמנט המצרי, מצטפא בכרי, הצהיר בתגובה לדברי נתניהו על הצורך בשליטה ישראלית בציר פילדלפי כי “מדובר בהתקפה בוטה על הסכם השלום בין שתי המדינות. אל תתקרבו, גבול מצרים הוא קו אדום“.
שנית, במרחב רפיח ישנו ריכוז של כמיליון פליטים עזתים במחנות ארעיים. המשמעות היא שכוחות צה”ל יתמרנו ויפעלו צבאית בצמוד מאוד לריכוזי האוהלים הצפופים. מציאות כזו הינה לצנינים בעיני ממשל ביידן, ועלולה לשמש בסיס לביקורות נגד ישראל בנוגע לפגיעה באוכלוסייה אזרחית (בין אם היא נכונה ובין אם לאו).
ישראל חייבת להציב כוחות רגליים בציר
על מנת למצוא אפשרויות אחרות לסוגיה, ערכו ראש השב”כ רונן בר וראש אמ”ן אהרון חליוה פגישות עם בכירים במודיעין ובצבא המצרי בקהיר, שבהן דנו בין היתר באפשרות שמצרים תקים מכשול תת-קרקעי באזור ציר פילדלפי כדי למנוע הברחות לרצועה מתחת לגבול המצרי. מדיווח בתקשורת עולה כי ישראל אף הסכימה מול מצרים כי לא תפעל צבאית ברפיח לפני שתאפשר פינוי של אוכלוסייה מרפיח לכיוון צפון עזה, כדי לצמצם אפשרות של נהירת פליטים עזתים לעבר שטח מצרים.
נוסף על כך, ישראל מבקשת להתקין לאורך ציר פילדלפי מערכות התרעה, שילמדו בזמן אמת על ניסיונות לשוב לחפור מנהרות במקום ולהפעיל כטב”מים מעל לאזור. גם לדרישה זו מצרים מתנגדת, שכן היא רואה בכך פגיעה בריבונותה.
עם זאת, אי אפשר להסתמך על מצרים שתמנע הברחות של אמצעי טרור ומחבלים משני צידי הגבול. גם קיר תת-קרקעי לא יעזור, כפי שלא עזר בגבול ישראל וכפי שלא עזרו הניסיונות של מצרים להרוס את המנהרות ולהקים אזורי חיץ סמוך לגדר. כמו כן, גם אילו מצרים הייתה מסכימה לאפשר לישראל להתקין מערכות התרעה ולהפעיל כטב”מים באזור, לא יהיה בכך די וישראל תהיה חייבת להציב כוחות רגלים במקום – נוסף על האמצעים הטכנולוגיים ובניית גדר חכמה.
על מנת למנוע את הפיכתה של עזה בשנית לישות טרור, ישראל חייבת לכבוש צבאית את ציר פילדלפי ולשלוט בו פיזית. כמו כן, ישראל תידרש להרחיב את רוחב הציר, שעומד היום על כמאה מטרים, ללפחות 500 מטרים, אם לא למעלה מכך.
ישראל חייבת לקדם הסכמות בעניינים האלה מול הממשל האמריקני, ולשכנע אותו להביא את מצרים לקבל את המציאות הביטחונית החדשה.
הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
