לרגע חשבתי שהגעתי למתקן אימונים צבאי המדמה לוחמה בשטח בנוי, או בקיצור לש”ביה.
הדרך בה נסענו הינה דרך עפר משובשת בהר חברון, שמובילה אל שטחי האימונים במדבר יהודה בהם נהגנו להתאמן בזמנו כחיילים צעירים באזור אום דראג’. הכיתוב שקידם את פנינו על הבטונדה שבצד הדרך ציין במפורש, אדום על גבי לבן, כי נכנסים אנו לשטח אש: “סכנה! שטח אש! הכניסה אסורה!”. למי שהשפה העברית זרה לו הופיע הכיתוב גם באנגלית, ערבית ובצורת תמרורי אין כניסה וסימן הסכנה הבינלאומי המוסכם מאז פעלו במרחבי האוקיינוסים שודדי ים – גולגולת ועצמות מוצלבות.
מבתי האבן החדשים, שממוקמים לצד הדרך ובשטח האש, לא קפצו לעברינו מטרות וגם לא כוח ‘ביום אויב’ כמקובל באימונים מסוימים. הפעם היו אלו ילדים ונערים סקרנים שיצאו מהבתים לקראתנו. ניכר היה כי תוהים הם מי אלו האורחים המזדמנים, שמעיזים לנהוג ברכב תיקני עם לוחיות זיהוי צהובות, או סתם “משטובה” (רכב גרוט שנמכר לחלפים ועודנו נוסע ללא רישוי בכבישים), שכמוהם יש באלפים בכל רחבי יהודה ושומרון וגם במשחטת הרכב הסמוכה למקום בו עצרנו לדקה. לבטח תהו הם מי זו חבורת האזרחים ש”פלשה” לפתע למתחם המגורים הלא חוקי שהקימו בשטח האש הצה”לי אליו פלשו בעצמם. מהגבעות הסמוכות צצו תצפיתנים צעירים על גבי טרקטורונים, שעצרו לצפות ברכבים שחצו את השטח, כאילו היו קציני תצפית קדמיים (קת”קים) באימון טיווח של התותחנים.
לא היה זה חלום וגם לא הזיה, כי אם מציאות עגומה שהמחישה היטב כיצד התפוגגה המשילות בשטחי מדבר יהודה או אם תרצו “המזרח הפרוע”. במהלך של חצי שנה, מאז ביקורי האחרון באותו תא שטח לערך, נוכחתי כי ההשתלטות הערבית על שטחי C רק הואצה. ברור כי הרשות הפלסטינית הבינה את השיטה אותה למדה מהטובים שבמורים- הציונים, ולא בזבזה אף יום או שעה בזמן שממשלות ישראל קמו ונפלו במהירות רבה, האחת אחרי השנייה.
לא זו אף זו, הערבים התעלו על מוריהם ומנצלים הם את תורפות היהודים הרחמנים, שנמנעים מעימות והרס מבנים לא חוקיים שבנו הערבים. זאת מחשש למה יאמרו הגויים, בין אם מדובר באמריקנים המודאגים או באירופאים המממנים את החקלאות, התשתיות והמבנים הלא חוקיים בהכרח בשטחי C.
הערבים הבינו את חולשת היהודים שאת החוק אוכפים בעיקר על עצמם, שהרי תוספת בנייה ביישוב ישראלי חוקי אינה חוקית ליהודים אך בניית שכונה ערבית לא חוקית בשטחי C ובשטחי אש צה”ליים הינה דבר מהמקובלים והידועים, כל עוד צה”ל בדק שלא נותר אף פריט תחמושת מסוכנת בשטח שעלול לגרום לסקרן פלסטיני פצוע לתבוע פיצויים ממדינת ישראל, או רחמנא ליצלן לקבל קצבת נכות מביטוח לאומי.
עוד הבינו ברשות הפלסטינית כי בשיטת “חומה ומסגד“, בהקמת עוד בית ספר וגן ל”אוולאד” (לילדים) בשטחי C ובסמיכות מטרידה ליישובים היהודיים – תיגאל “פלסטין”.
בעוד הערבים פורצים צירים וקורעים את אדמת המדבר הבתולית, פולשים כמעט באין מפריע לעוד ועוד שטחים מצפון הנגב, דרך יהודה ושומרון, בקעת הירדן ועד הגליל, ומייצרים לעצמם גושים ורצפים מיושבים החונקים את ההתיישבות היהודית עד כדי איום לבלעם חיים ביום פקודה- התכווצו להם 80% מהיהודים במישור החוף ובגוש דן. יהודי שידו לא השיגה דירה צנועה במחיר מופקע, לא נדד קצת מזרחה או יותר דרומה, ונותר עם טענות לרוב כלפי המדינה שבידו לא סייעה, בשעה שאת עינה העלימה מהערבים המופלים לטובה. אותם אזרחים יהודים שבחרו ליישב את הארץ כולה, בפריפריה וקצת מעבר לה, הקיפו עצמם בגדרות, מכשולים וחיישנים אלקטרונים חכמים, עד כי נידמו ליעד מבוצר או מחנה לכאורה, כדי להתגונן מפני גלי הטרור והתקפות המחבלים שגברו מאד בשנה האחרונה וגבו עשרות הרוגים ומאות פצועים.
אז מה לעשות? לעשות!
הממשלה החדשה שהוקמה זה עתה, נבחרה כדי להפוך את הקערה על פיה ולהשיב את המשילות ביד חזקה ובזרוע נטויה.
כצעד ראשון, שחשיבותו והיתכנותו אינם מוטלים בספק ועליו אין עוררין לרוב, כולל בבג”ץ, יש לפעול לפינויים המידי של כל הפולשים משטחי האש הצה”ליים כדוגמת ש.א 917 ו-918. זאת ללא פיצוי וללא הבנות והסכמות מאולצות, אלא עם לוח זמנים ברור והודעה קצרה, שכל מי שאי פעם טיווח ארטילריה בקשר שמע: “ראשונה נורתה!” (פגז ראשון באוויר שנורה לעבר המטרה). משמע- צה”ל חוזר להתאמן באש בכל השטחים, עם טנקים ונגמ”שים, פצצות ופגזים בכל שעות היממה..כל רכוש שימצא בשטח האש יהפוך למטרה לגיטימית או כיעד לאימון, זאת במסגרת תכנית החיסכון ולאחר שרוב המטרות שהציב צה”ל מיוזמתו בשטחי האש נגנבו, הותכו ונמכרו על ידי עבריינים ערבים.
כצעד שני יש לוודא כי כל דרך שפרצו הערבים וחוצה שטחי אש או שטחי C ללא תיאום, בכדי לחבר היאחזויות ערביות לא חוקיות, תהפוך למכשול בלתי עביר אפילו ל”משטובות”, עליו יתאמנו גדודי ההנדסה באמצעות כלי צמ”ה (ציוד מכני הנדסי) ומטעני חבלה.
פינוי הערבים משטחי האש עתיד לסמן לפולשים הערבים את תחילת קיצו של עידן הרפיסות השלטונית. במקומות בהם נבנו מבנים והוקמו תשתיות וחקלאות לא חוקית בשטחי C יש לפעול באופן משולב שיבהיר לערבים את מקומם מעבר לקו. לשם כך נדרש לפעול במאמץ משולב של מספר גופי שלטון ובטחון שתוצאתם תהיה הריסת מבנים ותשתיות, תחילה לאורך הצירים הראשיים ובסמוך לגדרות היישובים הישראליים. צעד זה ימומן על ידי הערבים העבריינים עצמם או הגוף שתרם להם והואיל בטובו לשים שלט המעיד על זהותו האירופאית בדרך כלל. בנוסף יוטלו קנסות על עברות הבניה, גביית דמי שימוש על הקרקע, יוחרם רכושם של העבריינים וישובשו חייהם באמצעות ניתוק והרס תשתיות לא חוקיות וחיוניות- כך יובהר שמדינת ישראל אוכפת חוק וסדר לא רק על הוספת חדר או מרפסת בפתח תקווה או ב”התנחלות”, אלא בכל רחבי הארץ ללא העדפת ערבים על פני יהודים, כפי שהיה נהוג במקרים רבים עד כה, במסגרת מדיניות שדמתה לכאורה לאפרטהייד נגד יהודים, דווקא.
סיכום
הזמן משחק לידי מי שיודע לנצלו טוב יותר לצרכיו. עד כה נראה כי הערבים ניצלו היטב את הזמן לצרכי השתלטות על שטחי C, במסגרת מאבקם להקמת מדינת פלסטין. זאת בשעה שממשלות ישראל פשוט נרדמו בשמירה, לפעמים מרצון ובמודע, הזניחו חבלי ארץ ולעיתים אף פגעו בהתיישבות היהודית המסורה.
הווה ברור כיום לרוב אזרחי המדינה, שאינם חיים בהכרח בקומה ה-34 ב”בועה”, שאחת ממשימותיה הראשונות במעלה של הממשלה החדשה הינה החזרת המשילות בכל רחבי הארץ, מצפונה ועד דרומה. אין זו משימה קלה או פשוטה, כי אם מאתגרת ומורכבת שסכנות לא מעטות בצידה.
כל יום שעובר בדחיינות, בדיונים ו’העלמות עין’ של רשויות המדינה משחק לידי ערבים עבריינים שבונים, סוללים ונוטעים על עוד ועוד שטחים בכל רחבי הארץ. בייחוד במקומות המהווים את ערש תרבותנו ומורשתנו, כור מחצבתנו כיהודים וציונים- יהודה ושומרון.
עכשיו זה הזמן לפעול בסנכרון מערכות ובנחישות בכדי להחזיר את המשילות ברחבי הארץ ואת היהודים ליהודה ושומרון. כאן מצוי המענה לביטחון (עם או בלי שלום) ואפילו לדיור בר השגה שאינו בגדר חלום. את הפולשים הערבים לשטחי C ולנגב יש להשיב למקום ממנו הגיעו. כל המתנה מיותרת רק תחריף את האתגר או את הבעיה ומורכבותה… אז יאללה לעבודה.
הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
