יותר מחצי שנה אחרי הקמתו של קבינט המלחמה הישראלי בעקבות פלישת חמאס לדרום ישראל ב-7 באוקטובר, נתגלעו לאחרונה חילוקי דעות קולניים בין חברי מפתח בו לגבי התוצאה הרצויה למלחמה זו – תוצאה שתשים קץ לאיום הקיומי שמציבה עזה בפני ביטחונה ועצם הישרדותה של מדינת ישראל. שר הביטחון, יואב גלנט, הבהיר כי הוא איננו תומך ב”משטר צבאי” שישלוט בעזה בטווח הארוך, והזכיר את הסיכונים הכרוכים בכך שחיילים ישראלים ינהלו את ענייני היומיום בעזה. ראש הממשלה נתניהו ממשיך להתעקש שלא יחליף את שלטון חמאס בזה של הרשות הפלסטינית. השר בני גנץ קרא בפומבי, בין היתר, לנרמל את הקשרים עם סעודיה, והכריז שעל ההסדר שיגובש עם סיום המלחמה להניח את היסודות להתקרבות ישראלית-סונית רחבה יותר.
מחלוקת פנימית בזמן מלחמה הינה רעה שיש להימנע ממנה. היא מחבלת במורל החיילים הנלחמים בחזית ונואשים לראות ממשלה מאוחדת במחויבותה לניצחון ולעמידה ביעדי המלחמה. עם זאת, יש לומר שישראל מאוחדת כתמיד סביב הנושאים העקרוניים והעקרונות המנחים של היעדים הרצויים לסיום הסכסוך ולנטרול האיום העזתי אחת ולתמיד. על אף שהתעוררו חילוקי דעות בין חברי הממשלה לגבי ההסדר הספציפי הרצוי בעזה לאחר שצה”ל ישלים את יעדיו, קיימת הסכמה מקיר לקיר בכל הקשת הפוליטית הישראלית, שעזה חייבת להישאר לצמיתות תחת שלטון ישראלי בכל הנוגע לביטחון ולמדיניות חוץ. השטן אולי נמצא בפרטים, אבל אין זה גורע מתמימות הדעת ביחס למטרה ולתפיסה המוסרית הברורה, הבאה לידי ביטוי בקרב הרוב המכריע של הציבור בישראל, כמו גם בקרב חברי ממשלת ישראל.
עשרות טריטוריות בעולם במצב דומה
באמצע שנת 2023, תנועת הביטחוניסטים פרסמה נייר עמדה, שבו זיהינו למעלה מ-60 טריטוריות מיוחדות המנוהלות כתלויות או כאזורים בעלי ריבונות מיוחדת. ההסדרים הדיפלומטיים הייחודיים החלים על כל אחת מהטריטוריות הללו משקפים את שאיפת המדינה הריבונית לשמור על האינטרסים שלה באמצעות שליטה מוגבלת בענייני החוץ, הביטחון ומדיניות ההגירה של הטריטוריה הכפופה, תוך מתן חופש נרחב בניהול העניינים הכלכליים, התרבותיים והאזרחיים הפנימיים. הסדרים מיוחדים אלו מתקיימים בהסכמה מלאה של הקהילה הבינלאומית והם עומדים בחוק הבינלאומי באופן מוחלט.
לכל טריטוריה מיוחדת שכזו ישנם מאפיינים מסוימים של היותה מדינה נפרדת, ובה בעת קיימים אצלה מאפיינים אחרים של היותה חלק מהמדינה הריבונית השולטת בה. דוגמה אחת היא קוראסאו, שהינה טריטוריה ריבונית של הולנד. יש לה מטבע משלה, אך אזרחיה מחזיקים בדרכונים הולנדיים (למרות שנאסר עליהם להתגורר כחוק בהולנד עצמה, או בכל מקום אחר באיחוד האירופי). לעומת זאת, בסמואה האמריקאית עושים שימוש בדולר האמריקאי, אך תושבי טריטוריה זו מחזיקים בדרכון שונה מזה של האמריקאים – הם “נתינים אמריקאיים”[1] ולא “אזרחים אמריקאים”.
אין כל הפתעה בעובדה שקיימות מחלוקות בין מקבלי ההחלטות בישראל לגבי הסמכויות שיש להשאיר בידי ממשלת ישראל והסמכויות שאפשר להעביר לממשלה מקומית בעזה בהסדר של “היום שאחרי”. אלו הם הבדלי מדיניות נורמליים המתקיימים בדמוקרטיה ואינם משנים את התמונה הכוללת – ישראלים מכל רובדי החברה והעמדות הפוליטיות מאמינים כי בדרך זו או אחרת עזה חייבת להישאר טריטוריה תחת ריבונות ישראלית או כזו הכפופה למדינת ישראל.
במשך זמן רב מדי ישראל הואשמה על ידי הקהילה הבינלאומית בהתנגדות למדינה פלסטינית מבלי להציע חלופה. עם זאת, לאמיתו של דבר ישראל הייתה מאוד ברורה בנוגע לקווי המתאר הכוללים של מה שהיא מסכימה לו. הגיע הזמן שהעולם פשוט יקשיב.
מאמר זה פורסם במקור בYnetnews
הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
[1] נתין אמריקאי (American national) הוא אדם שחי ונולד מחוץ לארה”ב, בטריטוריה שהינה תחת שלטון אמריקאי, כמו איי סמואה. נתין לא זכאי לזכויות המלאות של אזרח אמריקאי כמו הזכות להשתתף בבחירות בארה”ב או החובה של אזרח אמריקאי לשמש בחבר מושבעים.
