במדינה מפולגת כמו ישראל, מעטים הם האירועים שיכולים לגרום בבת אחת לכל האנשים, מכל תחומי החיים, לפרץ רגשות שמחה. הידיעה על מבצע החילוץ המוצלח של ארבעת החטופים בעזה מוקדם יותר החודש, הייתה אחד מאותם מקרים נדירים. חגיגות ניצחון פרצו באופן ספונטני, כשישראלים רבים הזילו דמעות של שמחה עם היוודע דבר הצלתם ללא פגע של ארבעת החטופים – ובהם נועה ארגמני, שהפכה לסמלם של החטופים.
רגע זה, שלעד ייחרט בזיכרון הקולקטיבי שלנו, מדגים את מהות ה”ישראליות”. זהו רגע שמשקף את תקוותם של הישראלים, שלמרות הכל ננצח ונחזיר הביתה את בני משפחותינו החטופים, ונחגוג איתם את החיים. זו תחושה שמחזקת את המצפון המדיני שלנו.
המראה של מגישי חדשות המתאפקים מלבכות בעודם מכריזים על שובם של החטופים, ומנהיגים פוליטיים שמתקשים לעצור את התרגשותם לשמע החדשות, הוא רק דוגמה מובהקת אחת ל”ישראליות” הזו.
לזריקת העידוד הזו יש גם השלכות אסטרטגיות חשובות על המשך המלחמה. הלגיטימציה הפנימית של ישראל להמשיך במלחמה ולהפעיל לחץ צבאי על חמאס כאמצעי לחילוץ החטופים הולכת ופוחתת עם הזמן, בעוד שמשפחות החטופים והשמאל הפוליטי דורשים להגיע לעסקה בכל מחיר, כשמשמעות הדבר היא בעצם כניעה לחמאס.
צה”ל הוכיח שבאמצעות היערכות קפדנית, מודיעין מדויק ויכולות מבצעיות שלא מן העולם הזה, ניתן להיכנס היישר לקן הצרעות ולחלץ את החטופים. זהו מבצע אנטבה המודרני של ישראל – נועז, אמיץ, ומבוצע בצורה שתסריטאי הוליווד הפרועים ביותר לא יכלו לדמיין.
המבצע המוצלח הזה הזריק דחיפה של אמון לציבור הישראלי, הזכיר לו על מה אנו נלחמים, וחשוב מכך – הוכיח שבאמצעות נחישות והחלטיות ניתן לנצח. לזריקת העידוד הזו יש גם יתרונות אסטרטגיים שכן הוא קונה לממשלה יותר אשראי ציבורי. מלחמות הן ארוכות ולעיתים קרובות הציבור קצר רוח, מה שעלול – בהיעדר הישגים מידיים – להפוך את החתירה למטרה ארוכת-טווח לקשה יותר. זאת, מכיוון שקצב העליה של הלחץ הציבורי מהיר יותר מקצב הניצחונות שניתן להציג לו. מבצע זה, שזכה לסיקור רב גם בתקשורת הבינלאומית, מראה את התועלת המיידית שניתן להפיק מהפעלת לחץ צבאי על חמאס ומשחרור חטופים. תועלת זו גם מספקת לישראל הישג יחצ”ני, אותו ניתן לתרגם לאשראי בינלאומי נוסף להמשך המלחמה.
בתוך כל אווירת התבוסתנות בשורות צה”ל ובתקשורת המיינסטרים, בעוד שפרשנים קוראים לישראל לקבל את העובדה שהפסידה ו”לחתוך את ההפסדים” שלה תוך שהם מעודדים את האמונה שאין ביכולתה של ישראל להשיג את מטרותיה – דווקא אז, הדרך הטובה ביותר להגביר את הסבירות להשיג את מטרותינו, הינה למוטט את יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של החמאס ולשחרר את החטופים.
באמצעות שינוי העמדות בקרב הציבור לגבי יכולותינו להשיג את יעדי המלחמה למרות הקשיים והלחצים העצומים מולם עומדת ישראל, יוכל הציבור להתמודד עם קשיים נוספים בטווח הקצר, באופן שיאפשר לישראל להשיג יעדים אסטרטגיים ארוכי-טווח בעזה שישפיעו לא רק על העתיד הקרוב, אלא גם על הדורות הבאים.
הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
