בעשור האחרון התמקדו ממשלות נתניהו בחיזוק היחסים עם מדינות מזרח-אירופה כציר עוקף למתיחות שנוצרה עם מדינות מערב אירופה, שהיו שבויות בקונספציה של הסכם הגרעין המחורר והלא-מספק עם איראן, ושלא היו מרוצות מהמדיניות של ישראל בנושא הפלסטיני.

נראה כי הממשלה הנוכחית שינתה כיוון למדיניות חוץ המבוססת על “מערב אירופה תחילה” (pivot to western Europe) כאשר נתניהו ערך בחודשים הראשונים עם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה בליץ ביקורים בבירות מערב אירופה (פריז, רומא, ברלין ולונדון).

עם כניסתו לתפקיד, הציג נתניהו ארבע משימות עיקריות שממשלתו אמורה לטפל בהן, ובראשן האיום האיראני: “קודם כול, לבלום את איראן. זו שאלה קיומית. אנחנו קודם כול דואגים לקיום ולביטחון”, אמר בישיבת הממשלה הראשונה שנערכה ב-29 בדצמבר 2022.

שינוי המדיניות נובע מהשתנות התנאים ומהרצון לנצל הזדמנויות אסטרטגיות בנושא האיראני. במציאות הנוכחית, מדינות מערב אירופה מסרבות לדון על הסכם גרעין עם איראן, בעיקר בשל הסיוע האיראני לרוסיה במלחמתה נגד אוקראינה, והדיכוי האלים של המחאות מבית.

בפני ישראל נוצרה הזדמנות נדירה לנסות להשפיע על מדינות אירופה לפעול בכמה מישורים נגד איראן. כל זאת, תוך חישוק ממשל ביידן, שבאופן אירוני, הוא כיום הנחוש מכולם להגיע להסכם עם איראן (בשל שיקולים פוליטיים בעיקר, אך גם אידיאולוגיים). נוסף על כך, נתניהו פועל לחיזוק מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית בעלת השפעה בזירה העולמית, ולקידום התעשיות הביטחוניות בישראל על רקע המלחמה באירופה.

כך, למשל, בהודעה שפרסמה לשכת נתניהו לאחר פגישתו בפריז עם נשיא צרפת, עמנואל מקרון, נכתב כי “השניים דנו בהרחבה בדרכים להיאבק באיום הגרעין האיראני. ראש הממשלה נתניהו הדגיש בפני מקרון כי יש לחזק את ההרתעה מול איראן וגרורותיה במזרח התיכון וכי יש להטיל עיצומים משמעותיים על המשטר האיראני. נוסף על כך, קרא נתניהו להכללת משמרות המהפכה ברשימת הטרור של האיחוד האירופי”. בדבריו בפגישתו בברלין עם קנצלר גרמניה, אולף שולץ, הצהיר נתניהו כי “עלינו להעביר מסר לאיראן שאל לה לחצות את הסף, אחרת יהיו השלכות כבדות. שוב, ישראל תעשה את מה שהיא צריכה לעשות כדי לשמור על עצמה בפני אלה שרוצים להשמיד את המדינה היהודית. ישראל גם תפעל נגד תוקפנותה של איראן והטרור שלה. מי שמבצע התקפות טרור על ישראל ומי ששולח את המְפגעים ישלם מחיר כבד”. ואילו לאחר פגישתו ברומא עם ראש ממשלת איטליה, ג’ורג’ה מלוני, אמר נתניהו כי “נפגשנו כדי לעבוד יחד נגד הניסיון של איראן להתחמש בפצצות גרעין נגדנו”.

נתניהו מזהה הזדמנות לחזק ולהעמיק את הקשרים בין ישראל לאירופה המערבית, על רקע מעורבות איראן לטובת רוסיה במלחמה באוקראינה (וחיזוק הקשרים הצבאיים), ניצול הזעם האירופי בנושא הפגיעה של המשטר האיראני בזכויות אדם במחאות באיראן, והאכזבה האירופית מהסרבנות ומשיכת-הזמן האיראנית במהלך המשא-ומתן האחרון לחידוש הסכם הגרעין. גם הדיווח בפברואר האחרון לפיו פקחי הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית איתרו באיראן אורניום מועשר לרמה של 84.3 אחוזים (כפסע מהרמה הנדרשת לפיתוח נשק – 90 אחוזים) לא גרם לנחת בקרב האירופאים.

באשר להכרזה אפשרית של אירופה על “משמרות המהפכה” כארגון טרור יוזכר כי בינואר קיבל הפרלמנט האירופי החלטה הקוראת למועצת האיחוד האירופי לעשות זאת, אך שתי החברות הבכירות באיחוד האירופי – גרמניה וצרפת – מערימות קשיים על קבלת החלטה זו, מחשש שהיא תסיר סופית כל אפשרות מעשית לחדש את הסכם הגרעין עם איראן, ואף תביא לפרישה רשמית של איראן מההסכם הקיים. החלטת הפרלמנט האירופי קוראת לאסור על מדינות האיחוד כל פעילות כלכלית המערבת עסקים ופעילויות מסחריות הקשורות למשמרות המהפכה. בהתחשב בכך שמשמרות המהפכה שולטים במישרין או בעקיפין על חלק נכבד מהכלכלה האיראנית (לפי הערכות שונות, 40-30 אחוזים), משמעות החלטה כזו הינה פגיעה קשה ביחסי המסחר בין מדינות אירופה לבין איראן, כולל בשוק האנרגיה.

שנית, ממשלת נתניהו פועלת לנצל את המתיחות האיראנית-אירופית על-מנת לשכנע את מדינות אירופה להטיל עיצומים על איראן, בתגובה להתקדמותה בפרויקט הגרעין. היכולת של ישראל לספק מודיעין איכותי ומהימן שמוכיח כי העשרת האורניום של איראן לרמה של 84.3 אחוזים אינה “תוצאה לא מכוונת” – כפי שטענו גורמים רשמיים באיראן – היא חיונית למאמצים אלה. קונקרטית, ישראל מצפה כי צרפת, בריטניה או גרמניה יפעילו את מנגנון החזרת הסנקציות האוטומטי הכלול בהסכם הגרעין (SNAPBACK). על פניו, האקלים הגיאו-אסטרטגי הנוכחי מאפשר לישראל הזדמנות להבנה ואוזן קשבת יותר מצד מערב אירופה, אך בפועל טרם נראה שהושגה התקדמות מהותית בעקבות השיחות בנושא.

בד-בבד, ממשלת נתניהו פועלת מול מערב-אירופה לקבלת לגיטימציה לפעולה ישראלית נגד איראן (ולתקיפות ביניים במערכה בין המלחמות) במקרה שיתר הפעולות לא תעצורנה אותה. על רקע הסיוע וההתגייסות הנרחבים של מדינות מערב אירופה לאוקראינה ונגד התוקפנות של רוסיה, בישראל מעוניינים לקבע משוואה דומה גם בנושא האיראני, שלפיה טהראן היא התוקפן וירושלים מתגוננת וזקוקה לתמיכה דיפלומטית (ומתוך כך גם לקבל סיוע הגנתי וחימוש מארצות-הברית בזמן מלחמה).

ישראל יכולה וצריכה להשתמש במדינות מערב-אירופה החזקות על-מנת לחשק את האמריקנים במקרה של תקיפה. גיוס מדינות מערב-אירופה לטובת ישראל למקרה של תקיפה באיראן יפעיל לחץ על הממשל האמריקני לסייע לישראל. במקרה כזה, וושינגטון לא תוכל להתעלם מדרישותיה של ישראל לאספקה שוטפת של חימוש ולעזרה בתחומי המודיעין, הסייבר, הלוגיסטיקה והכלכלה (הטלת מצור דה-פקטו על איראן).

מעבר לאיום האיראני, נתניהו מעוניין לשווק את עצמו לבירות מערב-אירופה כמדינאי בין-לאומי וכמי שמסוגל לסייע בתיווך בין רוסיה לאוקראינה בשל יחסיו הטובים באופן אישי עם פוטין, ובשל היחסים הקורקטיים בין ישראל לרוסיה על רקע הנוכחות הרוסית בסוריה וההשפעה הרוסית על איראן.

הקשר נוסף הנוגע למלחמה באוקראינה הוא הניסיון של ממשלת נתניהו לקדם את השלמת עסקת מכירת מערכת ההגנה האווירית “חץ 3″ לגרמניה, בפרט, ושיווק התעשיות הביטחוניות הישראליות למדינות אירופה בכלל. זאת, על רקע הגידול בתקציבי הביטחון של מדינות היבשת, בשל החשש מהתוקפנות הרוסית. כך, למשל, משרד ההגנה של דנמרק מקדם בימים אלה עסקת רכש של תותחים, משגרים ורקטות מדויקות מ”אלביט מערכות” בשווי 260 מיליון דולר. המטרה היא שישראל תספק את המערכות האלה לצבא הדני עד סוף השנה. כמו כן, לפני כחודשיים חתמה חברת “רפאל” על עסקה לאספקת טילי “ספייק” לפינלנד בהיקף של כ־223 מיליון יורו, ונוסף לכך פינלנד בוחנת בימים אלה הצטיידות בטילי ההגנה ברק MX של התעשייה האווירית, או במערכת קלע דוד של “רפאל”. נוסף על כך, עוד לפני פרוץ המלחמה באוקראינה, צ’כיה חתמה עם “רפאל” על הצטיידות במערכת ההגנה האווירית “ספיידר” בהיקף של כ־630 מיליון דולר. לאחר פרוץ המלחמה, ביקשה צ’כיה מ”רפאל” להתאים את המערכות באופן שיוכלו ליירט גם טילים בליסטיים. ככל שהמלחמה באוקראינה תימשך, סביר להניח שיותר ויותר מדינות אירופה יגלו עניין בעסקות נשק עם חברות הנשק הישראליות.

היבט כלכלי נוסף הוא הרצון של ישראל לייצא גז למדינות אירופה, במהלך שיחזק את מעמדה של מדינת ישראל כמעצמת גז אזורית, ואף מעבר לכך. מהלך כזה צריך לכלול את איטליה כבסיס האם שממנו יועבר הגז למדינות נוספות ביבשת.

ברמה המדינית, ישראל יכולה לנסות לגייס את מדינות מערב-אירופה לקחת חלק פעיל בהסכמי אברהם. זאת, מתוך מטרה ליצור חזית מערבית אל מול הציר הרוסי-סיני-איראני. כך, למשל, בפתח דבריה בפגישתה עם ראש הממשלה נתניהו ברומא, אמרה מלוני כי “דנו על תמיכת איטליה בנורמליזציה בין ישראל לכמה מדינות”. עד כה, ארצות-הברית היא זו שלקחה חסות מלאה ובלעדית על הסכמי אברהם, ומעורבות של מדינות מערב-אירופה החזקות עשויה להוסיף נדבך אסטרטגי נוסף להסכמים, ובכך לרתום מדינות ערביות ומוסלמיות נוספות להסכמי אברהם. בין היתר, מדינות מערב-אירופה יכולות להציע תמריצים כלכליים (כמו למשל הגדלת הסחר, צמצום מכסים ומכסות, ועוד) למדינות שייבחרו להצטרף להסכם.

ד”ר עומר דוסטרי הוא חוקר ב”מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון” וחבר צוות המחקר בתנועת “הביטחוניסטים”.