הרשות הפלסטינית, כך מסתבר, לקחה על עצמה תפקיד נוסף מעבר למוסכם בהסכמי אוסלו. נוסף לתפקידה הרשמי – "ממשלה פלסטינית" אזרחית שדואגת לחינוך, שיטור ותשתיות באזורי A ו-B ביהודה ושומרון, הרשות גם חרתה על דגלה את המשך המאבק הפלסטיני בציונות בכלל שטחי ארץ ישראל, כולל בקרב האוכלוסייה הערבית הישראלית. בהתייחסויות רשמיות כלפי חוץ ובאנגלית, יקפידו בכירי הרשות הפלסטינית להצהיר כי שאיפתם למדינה פלסטינית עתידית היא "בתוך גבולות 67'" – דהיינו: מזרח ירושלים, בקעת הירדן, יו"ש ורצועת עזה. למרות זאת, החוק הפלסטיני, מערכת החינוך, נאומים לציבור, השיח המסית בתקשורת ובערוצים השונים ואף דגל אש"ף עצמו מוכיחים שמבחינתם ארץ ישראל שאותה הם מכנים "פלסטין ההיסטורית" היא עבורם – כמו עבור יהודים ציונים – מקשה אחת. הרשות מדברת על כלל שטחי 48' בתור "פלסטין", מהים עד הירדן, ממטולה עד אילת. לצד שטחי 67', שאר ישראל מכונה "הפנים", המוכר בחוק הפלסטיני כחלק בלתי נפרד מאותה "פלסטין". בתפיסה הלאומית הפלסטינית, ערביי ישראל הם בני העם הפלסטיני וגם מהם מצופה להיאבק בציונות וב"כיבוש" בדרכם.
כדי לשמר את הזיקה בין כל חלקי העם הפלסטיני, מנסה הרש"פ לחזק את תחושת הזהות הלאומית הפלסטינית בקרב ערביי ישראל ולהקצין אותם מבלי לקרוא ישירות בפיה לביצוע מעשי טרור. וכך, ערביי ישראל חשופים לתעמולה ולהסתה הפלסטינית, כולל זו של הרשות. מאמר זה יראה שחלקם נענים בחיוב – מגמה מדאיגה לכל הדעות.
נוסף על כך, מאמר זה יסקור שלושה ערוצים שבהם הרשות מקצינה את ערביי ישראל: חינוך במוסדות להשכלה גבוהה; גיוס מחבלים כולל תשלום משכורות לערבים ישראלים ותשבחות כלפיהם מצד הבכירים ביותר ברשות; ותעמולה לאומנית והסתה לטרור. בחלק הראשון נראה כיצד מעודדת הרשות סטודנטים ערבים ישראלים ללמוד באוניברסיטאות שבתוך שטחיה, ונראה כיצד משתתפים חברי כנסת מהסיעות הערביות בעידוד המגמה. בחלק השני נראה כיצד העלתה הרשות את קרנם של רוצחי החייל אברהם ברומברג, המחבלים הישראלים כרים ומאהר יונס, ששבו לאחרונה לביתם בתוך שטחי ישראל לאחר שריצו מאסר של כ-40 שנה בכלא. בחלק זה ייחשף לראשונה קטע משיחת טלפון שביצע אבו מאזן עם המחבל מאהר יונס לאחר שחרורו. בחלק האחרון של המאמר נראה כיצד הפעילה הרשות את ערוץ "מוסאוה" בנצרת, בלב מדינת ישראל, ערוץ שעבר מאז לרמאללה כאשר הקהל, כמו גם המגישים בערוץ הם ערבים-ישראלים. גם בחלק זה נחשוף לראשונה קטעי תמיכה בטרור המשודרים ברשת שלא נחשפו עד היום בעברית.
חיזוק של התפיסה הלאומית הפלסטינית בקרב ערביי ישראל שולח נורת אזהרה ברורה לציבור בישראל ולמקבלי ההחלטות. גיוס ערביי ישראל, הגם שמדובר בחלקם, לשורות הרשות הפלסטינית – עלול להוביל לתוצאה הרת אסון. ישראל חייבת להיות מודעת למאמצים אלה של הרשות לזכות בלבבות של ערביי ישראל ולהגיב בהתאם, על מנת למנוע את "איחוד הזירות" בין כלל הערבים והפלסטינים בין הים לירדן, שעלול להחריף עוד יותר את אתגרי ביטחון הפנים של ישראל בנגב, בירושלים, בגליל, בערים המעורבות ובכלל המרחב.
השכלה גבוהה: סטודנטים ערבים ישראלים באוניברסיטאות פלסטיניות
האוניברסיטאות שבשטחי הרש"פ ידועות מזה שנים כמרכז לפעילות של תנועות הסטודנטים של ארגוני טרור. תנועות הצעירים ("שביבה") של הארגונים השונים פועלות בחופשיות בקמפוסים השונים, ולצד גיוס פעילים לשורותיהן גם מפיצות את תעמולת הטרור שלהן. הקמפוסים האלה משמשים אם כן חממות לתעמולה, הכשרת לבבות והסתה בקרב הדור הצעיר, בשנים שבהן אנשים מוצאים עצמם חשופים יותר מכל להשפעות אידיאולוגיות. לאור כך, מדאיגה במיוחד המגמה הגוברת של סטודנטים ערבים אזרחי ישראל ללמוד באותן אוניברסיטאות.
מחקר שערך סא"ל במיל אבי שלו[1] בשנת 2022 העלה כי מספר האזרחים הישראלים באוניברסיטאות פלסטיניות עומד על כ-13,000, וההתפלגות היא כדלהלן:
האוניברסיטה האמריקנית בג'נין – מעל ל-6,000 סטודנטים ישראלים
אוניברסיטת אל-נג'אח בשכם – 2,500 סטודנטים
אוניברסיטת אלקודס באבו דיס ושלוחותיה – 1000 סטודנטים
אוניברסיטת ביר-זית – 1,000 סטודנטים
אוניברסיטת בית לחם –1,000 סטודנטים
האוניברסיטה האסלאמית של חברון – 500 סטודנטים
הטכניקום בחברון – 500 סטודנטים
ביקשנו מעו"ד מוריס הירש, ראש המחלקה המשפטית של מכון מבט לתקשורת פלסטינית וחוקר במחלקת המחקר של תנועת הביטחוניסטים, להסביר מדוע הרש"פ מנסה לעודד את התלמידים הישראלים להגיע אליה ובאילו צעדים היא נוקטת כדי לקדם את הנושא. לדברי הירש, "הרש"פ רואה חשיבות רבה ב'פלסטיניזציה' של הצעירים הערבים הישראלים. באופן מדויק, זיהתה הרש"פ את תקופת הלימודים האקדמיים – תקופה מעצבת בחיי האדם המתבגר – כהזדמנות בלתי רגילה להשפיע על זהות הצעירים. אם ילמדו הצעירים באוניברסיטאות הישראליות, ייתכן שימצאו את עצמם מתאקלמים בחברה הישראלית. אבל אם ילמדו באוניברסיטאות פלסטיניות, אפשר יהיה לעטוף אותם בנרטיב, באתוס ובתעמולה הפלסטינית. כך, באמצעות הלימודים האקדמיים, הרש"פ פועלת לנתק את הערבים הישראלים מה'ישראליות' שלהם ולקרב אותם, ולאמץ אותם כ'פלסטינים'".
הירש מוסיף, "צעירים אלה, שהשתכנעו בדבר היותם פלסטינים, ולא ישראלים, הופכים לשגרירים של הרש"פ ומפיצים את הנרטיב הפלסטיני בקרב מעגלי השיח והחברים שלהם ומעצימים את היכולת של הרש"פ להשפיע על קהלים נוספים ורחבים. בה בעת יודגש, כי לא אותרו בקרב הסטודנטים הערבים הישראלים הלומדים בשטחי הרשות כאלה שהיו מעורבים בפעילות טרור".
מבחינת הצעירים, הלימודים ברש"פ נותנים הזדמנות קלה יותר להתקבל לאוניברסיטה ולהשיג תואר בתנאי קבלה נוחים יותר, אך רחוק מהבית ובחלק מהמקרים תוך תשלום שכר לימוד גבוה יותר. הצעירים, שחלקם מרגישים לפחות מידה מסוימת של ניכור מהחברה הישראלית, מוצאים את עצמם בסביבה שמקבלת אותם בזרועות פתוחות.
מי שדווקא רואים בעין יפה את התופעה ההולכת ומתרחבת הם חלק מחברי הכנסת הערבים הרואים עצמם כחלק מהתנועה הלאומית הפלסטינית. בשנת 2021 לאירוע סיום השנה של האוניברסיטה האמריקאית בג'נין הוזמן חבר הכנסת איימן עודה לשאת דברים. בנאומו הוא אמר: "המפגש הפלסטיני-פלסטיני היומיומי, עם הכי הרבה קשר מאז שנת 48' עד היום, מתרחש פה באוניברסיטה האמריקאית. כאן הקבוצה שמורכבת בין תושבי נצרת ורמאללה וג'נין, שרים ביחד 'תלחץ אתה לוחץ', 'ג'פרא והיי א-רבע' ו'יא זריף א-טול' (שירים פלסטיניים לאומניים) ומתחת לדגל הפלסטיני, מתחילה חגיגה עם המנון העם הפלסטיני".
שנה לאחר הנאום של עודה בג'נין, בטקס סיום שנה דומה באוניברסיטת חברון, השמיע חבר הכנסת אחמד טיבי את האיחולים הבאים כנציגם של "ערביי הפנים" (טרמינולוגיה זהה לזו שמשתמשת בה הרשות לכלול את ערביי ישראל תחת ההגדרה של בני העם הפלסטיני). מכלול דבריו מובאים כאן לראשונה בתרגום לעברית:
"אחיי הנכבדים, אני רוצה, בשמכם ובשם כל בני עמנו ב'פנים', להביע את תודתי והערכתי לך דוקטור נביל ולהנהלת האוניברסיטה, על פתיחת דלתות ההכרזה הגדולה הזאת לבנינו מהפנים, תלמידים ומרצים ובמיוחד לבני עמנו בנגב הגאה העומד איתן והמסרב ליפול". בהמשך נאומו הוסיף טיבי: "מסגד אל-אקצא, מקום תפילה למוסלמים נקודה, ולא מקום לכל מי שפושט עליו ופולש אליו כי מסגד אל-אקצא בירושלים – הפנינה שבכתר – הכבושה. הכיבוש הזה חייב להסתיים כדי שירושלים תחזור להיות חופשייה ומסרבת ליפול וכדי שכולנו נשמח בשחרור מסגד אל-אקצא ממי שפולש אליו וממי שאומר ששם נמצא הר הבית. מסגד אל-אקצא מקום תפילה למוסלמים נקודה, ושום דבר חוץ מזה!"
גיוס מחבלים: משכורות לאסירים ביטחוניים ותשבוחות לסמלים כמו כרים יונס – "ותיק האסירים"
כאמור, בתפיסה הלאומית הפלסטינית אין הבדל בין הערבים המתגוררים בשטחים שעליהם השתלטה ישראל ב-1967 לבין ערביי ישראל. גם לאחר הקמת מדינת ישראל, לצד גורמים ששאפו לראות את המיעוט הערבי כחלק ממדינת ישראל, ישנם בקרב ערביי ישראל רבים מאד המזוהים עם התנועה הלאומית הפלסטינית. חלק מהם תומך בהקשר זה בשימוש בטרור ורואה באלה המבצעים אותו לוחמים הראויים להערכה, בהתאם לנרטיב הפלסטיני, וחלק קטן מהם אף מעורב בפעילות טרור במטרה לסלק את "הכובש הציוני".
כך, למשל, שלושה מתושבי העיר הישראלית אום אל-פחם ביצעו את פיגוע הירי בסמוך להר הבית (14.7.2017), שבו נרצחו שני שוטרים, רס"מ כמיל שנאן ורס"מ האיל סתאוי, ושוטר נוסף נפצע קל. לאחר מכן המחבלים ברחו לתוך מתחם הר הבית, ושם הם חוסלו. לפני שנתרכז במקרי הבוחן של מחבלים ערבים ישראלים הזוכים לכבוד כגיבורים פלסטינים, נבחן את הסטטיסטיקות בנוגע למעורבות ערבים ישראלים בטרור לאומני, כביטוי לפלסטיניזציה גוברת.
כך למשל לפי השב"כ, 136 ישראלים נרצחו במהלך האינתיפאדה השנייה בפיגועים שבהם היו מעורבים ערבים ישראלים, ונחשפו 104 התארגנויות טרור שבהן היו מעורבים כ-200 פעילים.[2] בשנים שחלפו מאז האינתיפאדות, המשיכו ערבים ישראלים להיות מעורבים באירועי טרור. 45 אחוזים ממבצעי הפיגועים בשנים 2016–2017 היו בעלי תעודת זהות כחולה, כך לדברי גדי איזנקוט בדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בעת שהיה רמטכ"ל.[3]
השיא של השתתפות ערביי ישראל באלימות לאומנית היה בפרעות שומר החומות, שבהן נטלו חלק אלפי ערבים תושבי לוד, עכו, יפו ירושלים וערים מעורבות אחרות במרחב. במהלך האירועים הועלו באש בתי כנסת, דירות מגורים ומכוניות, הונפו דגלי פלסטין ושובשו תמרורים. מעל כל אלה, בוצעו לינצ'ים ופיגועים שבהם נרצחו על ידי ערבים ישראלים פרופ' אבי הר אבן ז"ל, יגאל יהושוע ז"ל ודיסטאו ביסט ז"ל.
דוגמה לשני אזרחים ישראלים שהפכו לגיבורים פלסטינים לאומיים הם בני הדודים המחבלים כרים ומאהר יונס. בשנת 1980 הם חטפו את החייל אברהם ברומברג מצומת חדרה, ירו בו בנשקו האישי והותירו אותו לגסוס בצד הדרך. תחילה הם נשפטו להוצאה להורג אך העונש הומר למאסר עולם בלתי קצוב. בשנת 2012 קצב שמעון פרס, נשיא המדינה דאז, את עונשם של השניים ובחודש ינואר השנה הם השתחררו מהכלא לאחר כ-40 שנים.
למרות אזרחותם הישראלית, הרשות הפלסטינית הפכה אותם לגיבורים לאומיים, שכן הם חלק מערביי ה"פנים הפלסטיני הכבוש". השניים מככבים בתעמולת השנאה של תנועת פת"ח השולטת ברשות. ההזדהות הבולטת שלהם עם תנועת פת"ח, נוסף לעובדה כי עד למועד שחרורם הם היו האסירים הוותיקים ביותר בכלא, תרמה להפיכתם לסמלים על ידי אנשי הרש"פ. כרים, הדומיננטי מבין השניים, מונה לחבר בוועד המרכזי של תנועת פת"ח בשנת 2017, ובשנת 2021 נחנכה על שמו כיכר בעיר ג'נין.
לאחר שחרורם של השניים מהכלא בתחילת השנה הם שבו לכפר עארה, ולא חלה עליהם כל מגבלת תנועה. עם חזרתם של השניים לבתיהם החלו כצפוי פסטיבלים לאומיים פלסטיניים לרגל שחרורם של הגיבורים הלאומיים. כך, מבקרים מכל הקשת הלאומית הפלסטינית החלו לעלות לרגל לבית המחבלים כדי להביע הערכה כלפיהם. בזה אחר זה הגיעו מנהיגי הרש"פ ובהם חברי הוועד המרכזי של פת"ח עזאם אל-אחמד ורוחי פתוח יחד עם סגנו של אבו מאזן מחמוד אל-עלול. נציין כי שר הביטחון יואב גלנט החליט לשלול לשלושת האחרונים את היתרי הכניסה המיוחדים לישראל שברשותם, לאחר שנודע כי ניצלו אותם כדי לבקר את המחבל יונס.[4]
שיחת טלפון בין יו"ר הרש"פ ותנועת פת"ח אבו מאזן ובין מאהר יונס אותרה ותורגמה ע"י אנשי מכון המחקר PMW (מבט לתקשורת פלסטינית) ותוכנה מופיע במאמר זה לראשונה בתרגום לעברית. בקטע נשמע אבו מאזן מרעיף שבחים על המחבל מאהר יונס במילות הערצה שאינן משתמעות לשתי פנים: "אח מאהר אלחמדללה אתה בסדר, שלום וברכה לך, שאללה ייתן לך בריאות ויצליח דרכך ויגמול לך על כל העמל שעמלת, על המאמצים שהשקעת ושאף אחד לפניך לא השקיע חוץ מכרים. אתה וכרים נחשבים למודלים גדולים לחיקוי בעם הפלסטיני הזה. אנחנו גאים בכם ואנחנו אומרים שאללה יעניק לכם בריאות. אתם המגדלור של האומה הזאת, המגדלור של העם הזה. אתם סמלים של העם הפלסטיני, אתה יא מאהר וגם כן האח כרים".
יונס, הרואה את עצמו כחלק בלתי נפרד מהתנועה הלאומית הפלסטינית, הרעיף שבחים בחזרה על אבו מאזן, מנהיג תנועת פת"ח שאליה הוא משתייך, כשאמר: "קודם כול אני רוצה לברך אותך ואת מילותיך הנפלאות. 40 השנים שבאו עליך הן תהילה לכל פלסטין. אללה יראה לנו את כל הארץ משוחררת".
אבו מאזן השיב לו: "אללה נדיב, אללה נדיב. אני מקווה שתראו את כל [הארץ] משוחררת, ותקום המדינה הפלסטינית ונשתחרר מן הכיבוש, וירושלים תהיה בירת המדינה הזו, ולא שום בירה אחרת, ואז נלך לעארה ונבקר אותך שם, ונגיד לך, אלוהים ייתן לך בריאות, אלוהים יחזק אותך, מה שעשית ומה שקרה לך אף אחד לא עשה. אלהים יברך אותך".
בסיום השיחה, בפנייה נרגשת לאבו מאזן, אומר המחבל מאהר יונס: "אנשאללה המפגש שלנו קרוב על אדמת המולדת. תהיה בעם אחדות השורה, תתקיימנה המשאלות ונשחרר יחד את הארץ".
מחבלים כמו מאהר וכרים יונס מוצגים על ידי הרשות הפלסטינית כגדולי האומה, וזוכים לכבוד ולהערכה רבה בשורות ההנהגה והציבור הפלסטיניים כלוחמים שחירפו נפשם למען המולדת. כתגמול על מעשי ה"גבורה" שלהם, הם מקבלים משכורות חודשיות מהרש"פ, כמו כל מחבל פלסטיני. כל אחד מבני הדודים יונס קיבל מהרשות הפלסטינית כ-4 מיליון ש"ח עד שחרורו, 25,000 דולר מענק שחרור וצפוי לקבל עוד 144,000 ש"ח בשנה למשך שארית חייו. העובדה כי מחבלים ישראלים ביצעו פיגוע שעליו הם מתוגמלים נגד מדינת ישראל, כחלק מהיותם גיבורים פלסטינים, היוותה נדבך חשוב בנימוקים לחוק שלילת האזרחות למחבלים ישראלים שעבר לאחרונה בכנסת.[5]
ערוץ מוסאווה: תעמולת רדיו של הרשות בלב מדינת ישראל
דרך נוספת שבה מנסה הרש"פ להשפיע על זהותם של ערביי ישראל היא שימוש בערוץ הטלוויזיה "מוסאווה", שאותו היא מפעילה וקהל היעד שלו הם ערביי "הפנים הכבוש".
כפי שחשף בערוץ 14 סא"ל במיל' ברוך ידיד, בשנת 2015 נחתם חוזה בין הרשות הפלסטינית לחברת ההפקות הערבית ישראלית "אל-ארז" כמי שתספק את כל השירותים לרשות. הרשות הייתה מעוניינת בהקמת ערוץ טלוויזיה בישראל שישמש לה שופר להפצת תכניה וישמש את המפלגות הערביות בישראל. המיזם המשותף הביא להקמת ערוץ מוסאווה. על אף היותו של הערוץ מזוהה עם האידיאולוגיה הפלסטינית, נקשר בו שמו של חבר כנסת ישראלי. איימן עודה, שהחל לצבור כוח באותן שנים, ניסה לגרום לאנשי חברת ההפקות "אל-ארז" לשמש כלי בשירותו. משלא נענו לדרישותיו לסיקור אוהד, בשיתוף פעולה עם גורמים ברש"פ גרם עודה להחלפת חברת ההפקות "אל-ארז" לחברה שבבעלות בני משפחתו בחיפה.[6]
תחילה, שידר הערוץ את תכניו מנצרת, אך ב-2016 הורה שר הבט"פ דאז, גלעד ארדן, לסגור את הערוץ מכיוון שהוא פעל מטעמה של הרשות הפלסטינית ללא היתר רשמי ממדינת ישראל. ״לא אאפשר שום פגיעה בריבונות של מדינת ישראל ומתן דריסת רגל לרשות הפלסטינית בשטחי המדינה״, אמר אז ארדן. אלא שבמקום לחדול מלהתקיים עבר הערוץ לפעול מתוך רמאללה, שם לישראל אין שליטה על הנעשה. כך, התכנים מיועדים לקהל היעד של ערביי ישראל וגם עובדים של הערוץ – ביניהם מגישים – הם אזרחים ישראלים המגיעים לעבוד ברמאללה.
התכנים שאותם משדר הערוץ משקפים את הלך הרוח של התנועה הלאומית הפלסטינית. מסיבה זו אפשר בקלות להיחשף תוך כדי צפייה בערוץ לתמיכה בטרור ולשבח למחבלים כרים ומאהר יונס, המייצגים עבור אנשי מוסאווה את עמידתם האיתנה של "ערביי הפנים" ודבקותם בזהות הפלסטינית. כמצופה, השתתף ערוץ מוסאווה בחגיגה הלאומית הפלסטינית לרגל שחרורם של השניים מהכלא.
אנו מביאים כאן לראשונה בתרגום לעברית קטעים מתוך שידורי הערוץ בעת חגיגות שחרורם של המחבלים יונס, שהועברו אלינו באדיבות מכון המחקר מבט לתקשורת פלסטינית (PMW). בפתח השידור החגיגי לציון שחרורו מהכלא של כרים יונס, אמרה המגישה את הדברים הבאים: "הזמן הגדול ביותר בציפייה לחירות שהעולם ידע. כרים יונס נושם את החירות לאחר 40 שנים שבהם בילה סמל המאבק הגדול הזה, אסיר בתי הכלא של הכיבוש הישראלי – הכיבוש הזה שעדיין רודף את הזהות הפלסטינית שאותה מייצג היום כרים יונס. שכן עמנו הוכיח כי הוא מתנגד לכל תוכניותיו של הימין הגזעני והפאשיזם. כרים יונס ניצח בגאוותו את הסוהר". בהמשך דבריה היא אמרה: "נכון שישראל גזלה מהעם הפלסטיני את האדמה ואת המולדת וגזלה את חייהם ואת שנותיהם של עשרות אלפי אסירים אך היא לא הייתה מסוגלת לגזול את חלומותיהם על מדינה פלסטינית עצמאית".
עוד צורה שבה באה לידי ביטוי התמיכה של ערוץ מוסאווה במחבלים ובטרור פלסטיני אפשר למצוא באופן שבו סוקרה בערוץ הלווייתו של המחבל איבראהים נאבולסי, שחוסל בחודש אוגוסט בשנה שעברה. נאבולסי בן ה-,19 שהוגדר "פצצה מתקתקת", ניצל מחיסול מספר חודשים לפני כן, ומאז ועד מותו הוא הסתתר ונמלט מכוחות צה"ל. במהלך מנוסתו הוא דאג להפיץ הקלטות וצילומים שלו ברשתות החברתיות והפך לכוכב רשת-טרור הנערץ על הדור הפלסטיני הצעיר.
בערוץ מוסאווה תיארו את הלווייתו כאירוע הרואי. על רקע קטע וידיאו שבו נראית אימו של נאבולסי משמיעה צהלולים בהלוויית בנה נשמע קריין הערוץ אומר:
"צהלולים ודמעות שנבנו על ידע מראה הדיכוי היומי, ושאותם לוגם העם הפלסטיני בכל בוקר שמפציע בפלסטין המסרבת ליפול. במראה זה עולים השמיימה שהידים כאשר הם נישאים על כתפיים בתוך צער וכאב המטילים את צילם על כל בית מבתי פלסטין". בהמשך אמר המגיש: "במראה זה נשפך דם המבטא את הכלניות כביטוי להמשך החלום שאת המחיר עבור הגשמתו משלמים הפלסטינים בהקרבת גופותיהם". הכלניות הן פרחים המתקשרים פעמים רבות לדם השהידים באתוס הפלסטיני.
סיכום
המצב המורכב בישראל, שלפיו חלק מתוך אוכלוסייתה הערבית מזדהה עם נרטיב לעומתי לציונות ומושפע מניסיונותיה של הרשות הפלסטינית "להתנחל בלבבות" ולהניעו לפעולה נגד מדינת ישראל, צריך להיות מושא לתשומת לב מוגברת בקרב מערכת הביטחון והמערכת הפוליטית. יש למנוע התפשטות של אידיאולוגיה זו על מנת שישראל לא תמצא את עצמה במצב שבו חלק בלתי מבוטל מאוכלוסייתה לא רק מזדהה עם אויביה, אלא מופעל על ידם ופועל בשמם.
אחיקם הימלפרב – מבט לתקשורת פלסטינית; הביטחוניסטים – מחלקת המחקר
הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
[1] אבי שלו, "הצעה להקמת מכללה אקדמית ישראלית בעיר ערבית". מכללת באקה. 2022
[2] https://www.mako.co.il/pzm-magazine/Article-ac7d18a96080251006.htm
[3] https://m.knesset.gov.il/news/pressreleases/pages/press2202177e.aspx
[4] https://www.ynet.co.il/news/article/hje3omp5o
[5] לקריאה נוספת ר' "הפרת אמונים" – נייר עמדה של מחלקת המחקר של תנועת הביטחוניסטים, https://idsf.org.il/papers/הפרת-אמונים-שלילת-אזרחות-ותושבות-ממחב/
[6] ערוץ 14, ברוך ידיד, "תחקיר: ברש"פ תפרו מכרז לטובת חה"כ איימן עודה? צפו" https://www.now14.co.il/תחקיר-ברשפ-תפרו-מכרז-לטובת-חהכ-איימן-ע/
