כנסייה בבית לחם על רקע שמיים כחולים

במהלך הימים האחרונים נשמעים בארה”ב קולות המעלים באוב טענה ישנה ומסולפת, שלפיה ישראל אחראית להידלדלות הקהילה הנוצרית באזורים הנמצאים תחת שליטה פלסטינית. אולם, הנתונים שקולות אלו אינם רואים מעוגנים היטב בעובדות מוצקות. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אמר בעבר כי “אם אתם נוצרים במזרח התיכון, יש רק מקום אחד שבו אתם בטוחים… והמקום הזה הוא מדינת ישראל”. ואכן, האוכלוסייה הנוצרית בישראל גדלה בשנים האחרונות, בעוד נוכחותם של הנוצרים בשטחים הנשלטים בידי הרשות הפלסטינית כמעט נעלמה לחלוטין.

לדוגמה, כאשר הייתה בית לחם תחת שליטה ישראלית היוו הנוצרים 60 אחוז מתושבי העיר, לעומת 16 אחוז ב-2016, לאחר יותר משני עשורים תחת שלטון הרש”פ. הפלסטינים הנוצרים מהווים כיום אחוז אחד בלבד מכלל האוכלוסייה ביהודה ושומרון (“הגדה המערבית”). לעומת זאת, הקהילה הנוצרית בישראל גדלה ב-1.4 אחוזים ב-2020 ומונה כיום כ-182,000 נפש.

עובדה זו כמעט אינה קשורה ל”כיבוש” הישראלי, שכן שטחי A הפלסטיניים נמצאים תחת שליטתה המלאה של הרש”פ, ואין בה כדי להסביר את ההגירה המסיבית של נוצרים החוצה לאחר שישראל העבירה שטחים אלה לידי הפלסטינים. אפשר לקשר באופן ברור בין ההגירה המסיבית של פלסטינים נוצרים מן השטחים להתעצמותה הפוליטית של הרשות הפלסטינית. יתר הנוצרים הפלסטינים זוכים להתעלמות כמעט מוחלטת מצד הרשויות שעליהן הוטלה המשימה להגן עליהם.

השמרנים המסורתיים מול הימין הקיצוני: הקרע המתהווה בפוליטיקה האמריקנית

ב-10 באפריל 2024 השתמש הפרשן הפוליטי האמריקני השמרן טאקר קרלסון ברשת החברתית X (טוויטר לשעבר) כדי להפיץ מידע כוזב על אודות הפלסטינים הנוצרים. הוא שוחח עם הכומר הפלסטיני מונט’יר אסחאק, מייסד הארגון האנטי-ישראליKairos Palestine , והצדיק את מתקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר. הריאיון חשף עוד יותר את הקרע המעמיק בין השמרנים המסורתיים לבין הימין הקיצוני האמריקני, המאיים לפלג ברית רופפת ממילא המאחדת קואליציה זו. בדומה לטענתו השקרית, שלפיה נשיא אוקראינה זלנסקי אסר על פעילותה של “קהילה נוצרית שלמה” בארצו – קהילה שהיא למעשה ארגון המקושר לממשלת רוסיה – נראה כי קרלסון מאמין שציבור הבוחרים הנוצרי בארה”ב מהווה מטרה קלה. אף על פי כן, שיעור מוצק של 64 אחוז מקרב תומכי המפלגה הרפובליקנית ממשיכים לתמוך בצורה איתנה בישראל.

קרע זה עלול בהחלט לגרום לשמרנים פרו-ישראלים להתנער מטאקר קרלסון. הסכסוך האחרון יגרום, לכל הפחות, לכמה שמרנים פרו-ישראלים להטיל ספק במידת הדיוק של המידע הנוסף שאותו הוא מציג. ביום שלישי אישר בית הנבחרים החלטה שגינתה את השימוש במשפט “מהנהר עד הים, פלסטין תהיה חופשית” וקבעה שהוא אנטישמי. חבר הקונגרס הרפובליקני מקנטאקי, תומאס מאסי, התנגד להחלטה, וכך גם חברת הקונגרס רשידה טאליב, אשר הגדירה את המשפט בסרטון שפרסמה בנובמבר ברשת X כ”קריאה המבטאת שאיפה לחופש, לזכויות אדם ולדו-קיום בשלום”.

חוק השריעה הוא רק ההתחלה: מצבם של הנוצרים בשטחי הרש”פ

הפגיעה בנוצרים בשטחים הנשלטים על ידי הרש”פ נמשכת כבר כשלושה עשורים. בשנת 2000 בוטלה “מחלקת הקהילות הנוצריות הפלסטיניות”, אשר פעלה במסגרת משרד הדתות הפלסטיני, וב-2003 פורק המשרד לחלוטין. בטיוטת החוקה שלה מבהירה הרש”פ את כוונתה להחיל את חוק השריעה האסלאמית על כל הפלסטינים, ללא קשר לדתם. אלמסאלמה, בכיר חמאס וחבר מועצת העיר בית לחם, הצהיר: “אנו בחמאס מתכוונים להטיל יום אחד מס על כל התושבים הלא-מוסלמים. אנו אומרים זאת בפתיחות ומקבלים בברכה כל אדם לפלסטין, בתנאי שהוא מסכים לחיות לפי הכללים שלנו”. החוק הפלסטיני קובע שרוב החברים במועצת העיר בית לחם צריכים להיות נוצרים, אבל כיום מחזיק חמאס בשישה מבין 15 המושבים במועצה ואילו הנוצרים מחזיקים בארבעה בלבד.

הנוצרים הפלסטינים נמלטים כבר תקופה ממושכת מהכאוס הפוליטי, חוסר היציבות הפנימית והפעילות הבלתי חוקית של הרש”פ, ומחפשים לעיתים תכופות עתיד טוב יותר בישראל. בניגוד לרש”פ, ישראל מתחייבת להעניק חיים בטוחים וחופש פולחן לבני כל הדתות כערך ליבה דמוקרטי, ותוך הסתמכות על המסמכים המכוננים של מדינת ישראל אשר מקדשים את חופש הדת לכל “הלכה ולמעשה”. 44 אחוז מן הנוצרים הפלסטינים אמרו כי הם סובלים מאפליה בעת הגשת מועמדות לעבודה ברש”פ. אחת ההצעות ארוכות הטווח אשר הועלו בישראל ב-2023 עוסקת בהנפקת אשרה תחת הקטגוריה של “עובדים נוצרים מיוחדים” עבור אנשי דת נוצרים פלסטינים. במקביל היגרו לישראל נוצרים מצבא דרום לבנון לשעבר על מנת לזכות להגנה מן המדינה לאחר הנסיגה בשנת 2000, והם נהנים משגשוג ומשוויון זכויות מלא.

כחלק מעקרונות היסוד שלה, ישראל פועלת באופן מעשי נגד אפליה של נוצרים על רקע דתי, שולית ככל שתהיה. בתחילת חודש אוקטובר 2023 עצרה המשטרה חמישה יהודים חרדים בחשד כי ירקו על מאמינים נוצרים בירושלים. לאחר תקרית היריקה אמר ראש הממשלה נתניהו: “התנהגות משפילה כלפי מאמינים היא חילול הקודש… היא בלתי מתקבלת על הדעת ואנו לא נסבול כל צורה של עוינות כלפי אנשים המקיימים פולחן דתי”. משטרת ישראל עומדת ב”קשר רציף” עם מנהיגים דתיים על מנת לחקור אירועי תקיפה ופועלת “ללא פשרות” על מנת להביא את האשמים לדין. סגנית ראש עיריית ירושלים, פלור חסן-נחום, סבורה כי “המשטרה מתייחסת כעת למקרים אלה ברצינות ועוצרת את האחראים להטרדה של נוצרים”.

בה בעת, “מתקפות טרור נגד נוצרים, פגיעה בכנסיות, בבתי עלמין ובנכסים נוצריים ברש”פ… הפכו לאירועים יומיומיים כמעט, אשר עוצמתם גוברת בבירור במהלך החגים הנוצריים”, אמרה הכנסייה האורתודוקסית היוונית. המשפטן והחוקר יוסטוס ריד ויינר מציין, כי “במהלך עשור שלם ראיינתי עם עוזריי עשרות נוצרים פלסטינים שנפלו קורבן להתקפות. רבים מן המרואיינים היו מפוחדים מכדי לספר את סיפורם”.

בפברואר 2002, מוסלמים פלסטינים שרפו ברמאללה חנות השייכת לאחיו של אדם נוצרי, אשר הרג לכאורה קבלן בנייה מוסלמי. מאות גברים מקלנדיא המשיכו לפגוע בחנויות בבעלות נוצרים, אשר לא היו קשורים לאירוע הראשוני. המשטרה הפלסטינית אפשרה להרס להימשך והתערבה רק כאשר נכנסו הפורעים לכנסיות. באירוע נוסף במזרח ירושלים, אשר התרחש אף הוא ב-2002, תקפו בני נוער מוסלמים אולם ביליארד בקרבת כנסיית הקבר. ארבעה בני נוער נוצרים נדקרו ואחד מהם נזקק לאשפוז.

נשים נוצריות פלסטיניות בשטחים הפלסטיניים סובלות לעיתים תכופות מהטרדה מינית או נופלות קורבן לחטיפות. במאי 2004 נעלמה נערה נוצרייה בת 16 מבית לחם למשך ארבעה ימים. היא נחטפה על ידי מוסלמי בן 23, שקרובי משפחתו מכהנים בתפקידים בכירים בשירותי הביטחון של הרש”פ. כאשר ניסתה קבוצה של גברים נוצרים לארגן הפגנה מחוץ לביתו של החוטף, פצעה המשטרה הפלסטינית 25 נוצרים ופיזרה את ההמון.

הקבוצה הנמצאת בסיכון הרב ביותר היא מוסלמים המחליטים להמיר את דתם לנצרות. אחמד אל-אשוול, נשוי ואב לשמונה, היה מוסלמי שהמיר את דתו לנצרות. הוא נעצר באישומים כוזבים של גניבת זהב. הוא אושפז לתקופה ממושכת בעקבות העינויים שמהם סבל במהלך חקירתו. כאשר שוחרר אל-אשוול הוא המשיך להפיץ ספרי תנ”ך והפך את דירתו לכנסייה בלתי רשמית. הוא סבל מחיפושים וממעצרים חוזרים ונשנים במשך שבע שנים, והובטח לו כי ישוחרר אם ישוב לחיק האסלאם. לבסוף, ב-21 בינואר 2004 נורה בידי רעול פנים.

הסכסוך הוא לא דתי אלא פוליטי

יש לציין, שהנוצרים אשר בחרו להישאר בשטחים שבשליטה פלסטינית מטים את נתוני הסקר באופן משמעותי, משום שהם נוטים להיות, מעצם הגדרתם, יותר פרו-פלסטינים או לאומנים פלסטינים מאשר נוצרים אשר עזבו את השטחים מרוב ייאוש. וכך, 43 אחוז מקרב 1,000 הנוצרים אשר השתתפו בסקר בשנת 2020 שאפו להפגין סולידריות פלסטינית. 70 אחוז מן הנוצרים הפלסטינים חשו “משולבים לחלוטין” בחברה הפלסטינית. 61 אחוז מהנוצרים החיים בשטחי הרשות הפלסטינית אמרו כי הם תומכים ב”פתרון המדינה האחת”. מרבית הנוצרים המקומיים גילו הזדהות הולכת וגוברת עם הלאומנות הפלסטינית, עקב התנגדותם למה שהם מכנים “ההתנחלויות בגדה המערבית”, או לקהילות יהודיות, ובייחוד למעמדם של נוצרים כמיעוט דתי ברשות הפלסטינית. לפיכך, חשוב להדגיש כי אין מדובר בסכסוך דתי, אלא פוליטי.

בניגוד למה שמוצג בתקשורת האמריקנית, הקהילה הנוצרית בישראל גדלה בשנים האחרונות. ישראל נחושה להבטיח חופש דת דמוקרטי לכול. מתקפות טרור נגד נוצרים ברש”פ נמשכות כמעט מדי יום, כפי שקורה זה עשרות שנים. יתר הנוצרים ברש”פ מזדהים במידה רבה כפרו-פלסטינים או כפלסטינים לאומנים. רוב תומכי המפלגה הרפובליקנית ממשיכים לתמוך בצורה איתנה בישראל, אולם חלקם מהדהדים את הרטוריקה של טאקר קרלסון.

מאמר זה פורסם במקור בYnetnews

הכתוב במאמר הוא על דעת המחברת בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה