לאחרונה נדמה שגברו הסימנים המעידים על פתיחת מלחמה קרובה בין ישראל וחיזבאללה, עם התקרבותה של נושאת המטוסים האמריקאית “אייזנהאואר” לחופי ישראל, וההכרזה של השליח האמריקאי עמוס הוכשטיין שנכשלו הניסיונות להסדר בצפון. ככל שגברו הסימנים, כך גם גברו המסרים המגיעים מאיראן, שלפיהם באם ישראל תתקוף את חיזבאללה, תתקוף איראן את ישראל.
מטרותיה של איראן ברורות. היא מעוניינת בסיום המלחמה, ואם אכן תסתיים המלחמה במצב הדברים הנוכחי, הרי שאיראן יכולה לסמן הצלחה גדולה. היא הופכת למעצמה הדומיננטית במזרח התיכון, על סף גרעין ברמת היתכנות כמעט מיידית, עם זרועות טרור מרובות, ששתי החזקות בהן, הלופתות את ישראל, הן חמאס, שאותה איראן תפעל לשקם, וחיזבאללה, שיצא מהסבב הנוכחי ללא פגע, למעט שריטות ספורות.
לעומת זאת, מטרותיה של ארצות הברית אינן ברורות דיין. הצהרותיו של יו”ר המטות המשולבים, רמטכ”ל צבא ארצות הברית, גנרל צ’ארלס בראון, כי צבא ארה”ב יתקשה להגן על ישראל במקרה של מלחמה בצפון, מהוות הפקרה של ישראל לא רק בעימות מול חיזבאללה, אלא גם במלחמה מול איראן, משום שלטענתו למלחמה מול חיזבאללה יש סיכוי “לגרור פנימה את איראן”.
האם הביטוי “לגרור פנימה” את איראן מעיד על חוסר הבנתו של הגנרל את העובדה שאיראן אינה “נגררת” למלחמה, אלא יוזמת את המלחמה?
למה הכוונה בניצחון?
איראן, שמצהירה השכם והערב שמטרתה היא השמדת ישראל, היא המקור לערעור היציבות, ולא רק במזרח התיכון. איראן היא חלק אקטיבי בציר הרשע של סין ורוסיה, ואם האמריקאים חושבים כי באמצעות הקרבתה של ישראל יוכלו “להעביר צד” את האיראנים, הם כנראה מעולם לא ניהלו משא ומתן עם סוחר איראני. האיראנים ייקחו כל מה שארצות הברית תוכל לתת להם, ולאחר מכן ישתמשו באותם הנכסים על מנת לתקוף את המערב, בדיוק כמו שעשו הפלסטינים עם כל נכס שנתנה ישראל בידיהם.
אין שום הסדר מדיני שיוכל לשרוד תחת כוונותיה ההתקפיות של איראן. הניסיון להגיע להסדרה בעזה, ולרתום את הסעודים לפני פעולה בלבנון, היה יכול להיות רעיון מוצלח, אילולא הוא היה גורם לעיכוב משמעותי בהתמודדות עם איראן. לכן התוצאה היא שכאשר המערב יגיע לעימות מול איראן – מה שיקרה מהר משנדמה – הוא יתמודד עם מדינה גרעינית, מחוזקת כלכלית, שיש לה בעלות ברית רבות ומשמעותיות יותר במזרח התיכון ושלטון מבוסס ויציב יותר.
לא מדובר רק במדינה מחוזקת, אלא בשינוי טקטוני במצב הגיאופוליטי של העולם. אם איראן תנצח את המערכה הנוכחית, המזרח התיכון יהפוך ל”ברית המועצות” של אירופה, עם תחרות בין המדינות מי קיצונית ומזיקה יותר לעולם המערבי.
בעניין זה חשוב להגדיר את המושג ניצחון. עבור האיראנים, ניצחון בסיבוב הזה מוגדר כחוסר תבוסה של חמאס וחיזבאללה, התחמקות מתשלום איראני על מעורבותה במלחמה, והמשך התקדמותה של תוכנית הגרעין האיראנית. כלומר, אי תבוסה הוא ניצחון אדיר לאיראן ולגרורותיה.
לכן, צריך לחשוב מחדש על האתגר המזרח התיכוני. ראשית, חשוב להפנים שעתידו של המערב ייקבע בעזה ובלבנון. המלחמה במזרח התיכון מרגישה מאוד רחוקה ומנותקת מתושבי ברלין ופריז, אבל אם היא תסתיים בניצחון הגוש האיראני, גורלם נחרץ.
בהינתן כך, חובתו של העולם החופשי היא לפעול באופן הנחרץ ביותר מול האיום הקיומי, שקם עליו לכלותו, ולהביס את איראן.
חלון ההזדמנויות לתקיפה באיראן כמעט נסגר. איראן בנתה את תוכנית הגרעין שלה באופן מתוחכם, שמקשה על הפגיעה בה. יחד עם זאת, אפשר לחבל בתכנית הגרעין האיראנית באמצעות תקיפה. לא לחסל אותה, אלא לעכב אותה. וכרגע, כל זמן שהמערב יכול לקנות הוא משמעותי מאוד עבורו על מנת להסיר את האיום שקם עליו.
על מנת שלתקיפה כזו יהיו תוצאות מעבר לעיכוב תוכנית הגרעין, יש לנצל את חוסר היציבות הזמני שייגרם באיראן בעקבות התקיפה, ולנקוט שני צעדים משלימים: האחד, יש לסייע להתקוממות אזרחית פנימית, שתערער את אחד המשטרים הכי דכאניים ואכזריים שקיימים בעולם. האחר הוא פתיחה במקביל של מערכה מוחצת מול חיזבאללה.
אם המערב ישכיל לפעול באופן מוחץ נגד מורסת הטרור האיראני הוא יציל את המזרח התיכון ואת עצמו.
מאמר זה פורסם ב”מקור ראשון”
הכתוב הוא על דעת המחברת בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
