כשמונה חודשים לאחר טבח ה-7 באוקטובר, האירוע המזעזע ביותר שקרה לעם היהודי מאז השואה, שבמהלכו רצחו פלסטינים מארגוני הטרור ותומכיהם מקרב תושבי רצועת עזה כ-1,200 ישראלים, רובם המכריע אזרחים, פצעו אלפים וחטפו למעלה מ-250 איש, תוך תמיכה רחבה של הציבור הפלסטיני ברשות הפלסטינית ובעזה, הכריזו מספר מדינות באירופה, ביניהן ספרד, אירלנד,נורווגיה וארמניה, כי הן מכירות במדינה פלסטינית. איך ייתכן שלאחר כל הזוועות האלה יש מדינות הסבורות כי הפתרון הוא הענקת מדינה לאנשים שטבחו, אנסו וחטפו יהודים או הביעו תמיכה בכך?
מדינות אלה נקטו צעד חריג שמשקף את מדיניותן הפרו-פלסטינית של ממשלותיהן עוד לפני ה-7 באוקטובר. הן גילו עניין בהכרה במדינה פלסטינית כבר אז, אך נרתעו מכך נוכח חששן מהמשבר הדיפלומטי החריף שצעד כזה היה צפוי לעורר. הדבר מצביע על חולשתה המדינית של ישראל, שיותר מחצי שנה לאחר הטבח המזעזע מצטיירת כצד התוקפן המבצע “רצח עם”. מדינות רבות, ובפרט באירופה, מזהות את הבידוד הבינלאומי שאליו נקלעה ישראל ואת חילוקי הדעות בין ארה”ב לישראל, וסבורות שנוצרו התנאים לבצע מהלכים חריגים נגד ישראל. למרות שבמשרד החוץ פעלו מול ממשלות ספרד, אירלנד ונורווגיה ומול גורמי השפעה, נראה כי למדינות אלו היו שיקולים אחרים. המדינות הללו, ובראשן ספרד, מכוונות בעיקר לענייני הפוליטיקה הפנימית שלהן.
אולם, מה שאירלנד, ספרד ונורווגיה לא הבינו הוא שהן חיזקו את האמונה של האסלאמיסטים הג’האדיסטים במדינותיהן שהטרור עובד. מנהיגי מדינות אלו צריכים לצפות בהפגנות האסלאמיסטים במדינותיהם ולשמוע את הטרמינולוגיה האסלאמית שבוקעת מקולם של המפגינים. כך, לדוגמה, בהמבורג שבגרמניה כבר התקיימו מספר הפגנות של מוסלמים שדרשו לכונן שריעה וח’ליפות אסלאמית במקום הדמוקרטיה הגרמנית. לעת עתה, גרמניה אינה מצדדת בתהליך הכרה של מדינה פלסטינית; הפוליטיקאים בגרמניה מבינים כי מה שמתרחש מול ישראל עלול להתרחש במדינתם לעיניהם שלהם, ולראיה, הם קראו לכלוא את המפגינים ולשלול את אזרחותם.
מהו המסר של ההכרה במדינה פלסטינית?
כאשר הפלסטינים קוראים ל”שחרור מן הכיבוש” או “פלסטין מהירדן ועד הים” הם מתכוונים בדיוק למה שראינו ב-7 באוקטובר. המסר שהעבירו היה ברור: השמדת יהודים וסילוקם מהשטח. המדינה הפלסטינית שאותה הם רוצים להקים תהיה מדינת טרור פלסטינית, שקרוב לוודאי תישלט על ידי חמאס ותהיה מדינת חסות של איראן.
המסר שאותו מעבירות אותן מדינות באירופה הוא שהטרור משתלם. מנגד יש להעביר למנהיגים האירופאים את המסר הבא: הכרתכם במדינה פלסטינית מעבירה מסר לאותם טרוריסטים שלפיו ככל שהם ישחטו יותר אנשים, כך תהיה להם תמיכה רחבה יותר ממדינות אירופה והקהילה הבינלאומית. נוסף על כך, מי שמכיר היטב את המזרח התיכון יודע כי על פי חוקי הג’האד המושרשים באזור זה, מדינה פלסטינית לצידה של ישראל תשמש בסיס לתקיפות נוספות על ישראל בדרך לחיסולה של המדינה היהודית. זהו שיקוף ברור של מדיניות הפייסנות האירופית, ככל הנראה כדי לא להיגרר למלחמה נוספת במזרח התיכון. למותר לציין כי מדיניות זו רק מזמינה מלחמה נוספת.
זוהי משנתם של הפלסטינים, כולל אנשי הרשות הפלסטינית שבה רואים מנהיגים בעולם גוף לגיטימי שעליו למשול בעזה ב”יום שאחרי”. אפשר היה להיווכח לאחר הסכמי אוסלו ב-1993, כי מייד לאחר חתימת ההסכמים נשא יאסר ערפאת את “נאום יוהנסבורג” שבו הצהיר כי ההסכם הוא “כמו הסכם חודייביה” שאותו כרת הנביא מחמד עם בני העיר מכה לפני שהשתלט עליה. זוהי הגישה שאותה לצערנו מסרבים האירופאים להבין.
זאת ועוד, חמאס, שזוכה לרוב מוחלט מתמיכת הציבור הפלסטיני, גם ביהודה ושומרון וגם בעזה, קבע באופן גלוי באמנה שלו כי מטרתו היא לחסל את המדינה היהודית ולרצוח יהודים. ההכרה החד צדדית במדינה פלסטינית – הגם שמדובר בפעולה סמלית שבאה מתוך אינטרסים פנימיים של מדינות אירופה – מעבירה מסר ברור לפלסטינים ולגורמי ג’האד כי הטרור נגד יהודים הוא מוצדק וכי העולם יגמול להם כמבוקשם על פשעיהם. כך מוכח כי רק על ידי שימוש בכוח יוכלו הפלסטינים להשיג את מטרותיהם. יש לכך משמעות נוספת, והיא כי הפלסטינים לא יידרשו למלא אחר תנאים כלשהם, לנהל משא ומתן, לקבוע גבולות או להתנער מטרור ומחינוך להסתה. להפך, ממילא אם יבחרו בדרך הטרור, הם יקבלו את כל מבוקשם.
הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
