דבר יו”ר תנועת הביטחוניסטים
ויכוחים קשים ברמה הפוליטית תמיד היו ותמיד יהיו. מדינת ישראל עומדת לעיתים קרובות בפני הכרעות ציבוריות קשות, ותפקידה של הממשלה הוא להכריע ולבצע. ברור שזכותו של האזרח, ואף אחריותו, למחות כשהוא לא מסכים עם מדיניות הממשלה. ככה זה עובד במשטר דמוקרטי: יש בעד, יש נגד, יש ימין ויש שמאל, יש מדיניות של ממשלה ויש כאלה שמתנגדים לה ומביעים את מחאתם.
אך מה שקורה במדינת ישראל בשבועות האחרונים, יוצא מגדר כללי המשחק הרגילים. בכירים בדימוס ממערכת הביטחון, המשתמשים בדרגותיהם ובתפקידיהם הצבאיים, כדי לקרוא למרי אזרחי ולפעולות לא חוקיות. הקריאות האלה מפיהם של אותם בכירים פוגעות באתוס הציוני, בגורם המאחד ביותר בחברה היהודית-ישראלית – צה”ל, ובמידה רבה גם בליבת הדמוקרטיה. אזרחים ששוברים את כללי המשחק, פוגעים קודם כל במשחק הדמוקרטי עצמו.
האמינו לי, הדמוקרטיה חשובה לי לא פחות מלכל אזרח אחר. לא בכדי במסגרת התואר הראשון שלי במדעי המדינה, בחרתי לעסוק לעומק בתולדות הדמוקרטיה האמריקנית.
לערב את הצבא בויכוח פוליטי: זה מסוכן
כמי שמוביל תנועה שחברים בה קצינים בכירים בדימוס, אני מקפיד להבהיר: השימוש בדרגות שלנו רלוונטי בשיח הביטחוני. האם זה אומר שאסור למי שהיה קצין בכיר בצבא להביע דעותיו בנושאים אחרים? ממש לא.
אבל חשוב לזכור שיש הבדל בין אזרח שמביע את דעתו בשמו הפרטי, לבין בכיר בדימוס שמביע את דעתו בשם יחידות צבאיות שונות, או חותם על עצומה שכותרתה מדגישה את היות החותמים בכירים לשעבר במערכת הביטחון. באיזו זכות אותם בכירים בדימוס מנכסים לעצמם ולדעותיהם כל מיני יחידות וטייסות? ומה לגבי אלה שמשרתים באותן יחידות ואולי חושבים אחרת?
וזה לא שאנחנו עומדים עכשיו בפני מבחן חריג. ממשלות בישראל כבר הכריעו בסוגיות הכי כואבות ורגישות, כאלה שפגעו פגיעה קשה וכואבת בזכויות אזרח בסיסיות של והיו מנוגדות לרצון חלקים נרחבים מאוד בעם. זה קרה בתקופת הסכמי אוסלו. זה קרה בתקופת ההתנתקות מגוש קטיף. הציבור הישראלי עמד במבחנים האלה. יותר מזה, האוכלוסיות שנפגעו באופן הישיר ביותר ממהלכים כאלה, כמו הציונות הדתית בתקופת ההתנתקות – ומדובר על פגיעות שכללו הרס בתים, הוצאת יקירים מקברם – לא שברו את הכלים, על אף שהאמינו בכל ליבם – מה שהתברר כנכון עובדתית – שתוצאות המהלך בפועל יהיו תגבור הטרור והטילים על ישראל. הם לא איימו בעזיבת הארץ. לא איימו בפגיעה בכלכלת המדינה או במעמדה בעולם. הם שיחקו לפי כללי המשחק הדמוקרטי כואבים ככל שיהיו. בעיני, זו ציונות אמיתית.
מה חושבת תנועת הביטחוניסטים על הרפורמה? זה לא חשוב
תנועת הביטחוניסטים איננה תנועה פוליטית, ולכן היא מקפידה שלא לנקוט בעמדה כזו. אם הדיון על הרפורמה המשפטית היה מתנהל באופן שהיה אמור להתנהל – בגבולות השיח בכנסת, בצורה של הפגנות ושל מחאה חוקית – לא הייתם קוראים את הטור הזה ולא הייתם שומעים שום התבטאות של התנועה בנושא. מה בין קצינים בכירים המומחים לביטחון ולדיון אזרחי? זה באמת לא קשור לתחום המומחיות שלנו, גם אם יש בינינו לא מעט משפטנים מובהקים.
מרגע שצה”ל הוכנס לשיח הפוליטי, הפך הוויכוח על הרפורמה לכזה שעלול לפגוע בביטחון ישראל. את זה אנחנו לא מוכנים לקבל. זהו קו אדום ברור, וברגע שהוא נחצה פנינו לנשיא המדינה בבקשה להוציא לאלתר את צה”ל וסמליו מהשיח הפוליטי, וזאת בהתאם לעקרון היסוד שלנו לפיו “התנועה אף שואפת להוצאת כוחות הביטחון אל מחוץ לשיח הפוליטי באופן גורף”. גם בפנייה לנשיא הקפדנו לא להביע עמדה לגבי הרפורמה המוצעת, מהסיבה הפשוטה שתנועת הביטחוניסטים עוסקת בביטחון לאומי. לא בפוליטיקה.
האם ניתן בכלל לנקוט עמדה בנושאי ביטחון לאומי בלי להיכנס לפוליטיקה? וודאי שכן. הגדרות של ימין ושמאל הן אריזה לא רלוונטית לדיון של ביטחון לאומי. איך מתמודדים עם האיום האיראני, כיצד יש לפעול מול ארגוני הטרור בעזה וברשות הפלסטינית – הם דיונים שלא קשורים בכלל למושגים של ימין שמאל. זה דיון שעוסק בביטחון.
כדי לא להתבלבל חשוב לי להדגיש: הימנעות מעיסוק בפוליטיקה, אין משמעו הימנעות מעיסוק במדיניות. לעתים עיסוק בסוגיות של ביטחון לאומי משמעו לעסוק במדיניות. כך למשל, התנגדנו בשנה שעברה למתווה הגז שהממשלה הקודמת חתמה מול לבנון. התנגדנו כי בעינינו אותו מהלך מדיני ספציפי פגע באופן ישיר בביטחונה של ישראל. ההתייחסות שלנו לנושא הייתה עניינית: מחלקת המחקר שלנו למדה לעומק את הסעיפים במתווה הגז המדובר, ביצעה מחקר רוחב על ההסכם מול לבנון ועל המשמעויות הביטחוניות שלו, וניתחה את המשמעויות האפשריות לאותו מהלך. את המסקנות פרסמנו בנייר עמדה מנומק ומסודר שהוגש לגורמים רלוונטיים, אך הגשתו לא לוותה לא באיומים על הימנעות מגיוס מילואים, לא בקריאות למרי אזרחי ולא בשום פעילות שיש בה משום מחאה בלתי חוקית.
השימוש בדרגות בנוגע לרפורמה המשפטית אינו כזה. הוא אינו נוגע לענייני ביטחון, לא באופן ישיר וגם לא באופן עקיף. הוא עניין פוליטי גרידא.
אנחנו עמדנו במבחן, אין סיבה שגם אחרים לא יעמדו בו
אני מרגיש בנוח להעביר ביקורת נוקבת וקשה על אותם בכירים שמערערים על ערכי המדינה וצה”ל כי אנחנו, כתנועה, עמדנו במבחן דומה בדיוק לפני שנה. הקמת הממשלה הקודמת, שנשענה על האחים המוסלמים, הייתה לפי ניתוח עומק שעשינו, מסוכנת וחסרת תקדים לביטחונה של המדינה. אותו מהלך, בעיני, פגע ישירות בביטחון ישראל הרבה יותר מאשר רפורמה משפטית כזו או אחרת. ההחלטה שלנו, כתנועה, הייתה לומר שמדובר במהלך מסוכן לביטחון המדינה – אך עשינו זאת על סמך מחקר מעמיק, ומבלי לערב שמות של יחידות, לאיים בהשתמטות, לעודד ירידה מהארץ, או לפגוע בישראל כלכלית או תדמיתית.
חייב בדחיפות: לצופף שורות, להילחם כתף אל כתף
בסופו של דבר כולנו נמצאים פה תחת איומים קשים ומורכבים. אנחנו חיים באחת התקופות הכי מסוכנות ומכריעות בהיסטוריה של העם שלנו. יש חזית איראנית-רוסית נגדנו, אמריקה יושבת על הגדר, יש לנו מאבק פנימי-לאומני בתוך הארץ, וכל הגבולות שלנו הופכים למעוזים איראניים כאלה ואחרים. כדי להתמודד עם כול האיומים הללו אנחנו חייבים לצופף שורות ולהשאיר את מרכזי הכובד והחוזקה שלנו, ובמיוחד את צה”ל, מחוץ לפוליטיקה.
אנחנו חייבים להילחם כתף אל כתף. אפשר להיות בעד אקטיביזם שיפוטי ואפשר להיות בעד שמרנות משפטית. אפשר להיות בעד הרפורמה המשפטית או נגדה. אפשר לחשוב שהמצב הנוכחי בין הרשויות אינו מאוזן, או לחשוב שדווקא לאחר תיקוני החקיקה המדוברים הוא יהפוך להיות לא מאוזן.
לפי סקר “מדד הביטחוניסטים”, הגוף שזוכה לאמון הרחב ביותר במדינה, באופן גורף, הוא צה”ל, ואמון זה נשאר יציב גם כאשר ממשלות מתחלפות. המחלוקות הפוליטיות הפנימיות, קשות גם כך. בואו לא נכניס את צה”ל לקלחת.
