המאבק בין הצירים – סדר אזורי חדש

הפעם אבקש לדון בסוגיית ה"יום שאחרי" ובהשפעת המערכה המתמשכת ב"מלחמת התקומה" בכלל וב"שאגת הארי" בפרט, על מצבה ומיצובה האסטרטגי של מדינת ישראל.

מ"מדינת אי" לעידן הסכמי אברהם

ישראל מתקיימת מראשית היווסדה כ"מדינת אי", מוקפת מכל עבריה במדינות אויב השואפות להשמידה. הסכם השלום עם מצרים בשנות השמונים של המאה הקודמת, ולאחריו בשנות התשעים של אותה מאה עם ירדן, הוציאו ממעגל האיום הישיר שתיים מאויבותיה הגדולות של ישראל.

במקביל, בשנת 1992 ביצעה מדינת ישראל ניסוי מסוכן במטרה לקדם הסכם שלום עם הפלסטינים ביהודה, שומרון ורצועת עזה – "הסכם אוסלו". הסכם זה, על גלגוליו השונים ובתוספת להסכם "ההתנתקות" – הנסיגה החד-צדדית מרצועת עזה וצפון השומרון, הביאו על ישראל למעלה מעשור של טרור והובילו ליצירתה של מדינת חמאס חמושה ברצועת עזה. במקביל, הנסיגה מלבנון בשנת 2000 הביאה להתעצמותו של חיזבאללה וליצירתה של "טבעת האש" בהובלה איראנית, סביב מדינת ישראל.

כבר בשנותיה הראשונות ניסתה ישראל לייצר בריתות אזוריות: הברית עם הכורדים שפעלה בשנות החמישים של המאה הקודמת, ושיתוף הפעולה ההדוק שהיה עם איראן של השאה בשנות השישים והשבעים, עד לנפילת משטרו.

הניסיון הגדול הבא היה בקדנציה הראשונה של הנשיא טראמפ, בשנת 2020, עם חתימת "הסכמי אברהם". הסכמים אלה הביאו לנורמליזציה וליצירת מארג של שיתופי פעולה בין ישראל לאיחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודאן. הכוונה הייתה להרחיב את מעגל ההסכמים לעוד מדינות מהמפרץ, בדגש על ערב הסעודית. מטרה חשובה נוספת הייתה לייצר חזית אחידה מול איראן ושאיפות ההתפשטות שלה.

הניסיון להרחיב את ההסכמים לא צלח, וכישלונו של הנשיא טראמפ להיבחר לקדנציה שנייה עצר את המומנטום. יחד עם זאת, ההסכמים החזיקו מעמד, כולל בשנות "מלחמת התקומה". על אף לחצים רבים ממדינות ערב, שמרו מדינות "הסכמי אברהם" על ההסכם עם ישראל, כולל קשרי מסחר ותיירות שרק הלכו והתרחבו. הדבר בלט עוד יותר במהלך מבצע "שאגת הארי", כאשר ישראל לקחה חלק פעיל בהגנה על שותפותיה במפרץ מפני התקפות איראניות.

ההזדמנות המחודשת: רצועת עזה והציר הסוני-שיעי

מרגע חזרתו של טראמפ לקדנציה שנייה, ולמרות שישראל הייתה בעיצומה של "מלחמת התקומה", עסק הנשיא בחידוש הניסיון להרחיב את ההסכמים. טראמפ השכיל ליצור, בשיתוף פעולה עם ראש הממשלה נתניהו, הסכם שהביא להפסקת אש ברצועת עזה – הסכם 20 הנקודות מספטמבר 2025. ההסכם כלל את החזרת כלל החטופים החיים והחללים, שבוצעה עד תום; את פירוק חמאס מנשקו, שטרם בוצע ונראה שהמשימה תחזור להשלמתה על ידי ישראל; ואת שיקום הרצועה תחת שליטה של כוח רב-לאומי שיוקם לטובת הנושא. ההסכם במתכונתו המלאה מניח את היסודות להרחבת "הסכמי אברהם" למדינות נוספות, ומצביע על הכוונה להניח את היסודות למערכת בריתות כלכליות ומסחריות שייצרו גשר ימי ויבשתי מהודו ועד אירופה.

ככל שהמתיחות מול איראן עלתה, ובייחוד לאחר מבצע "עם כלביא" הישראלי ו"פטיש חצות" האמריקאי ביוני 2025, התהווה לו ציר חדש ומעניין בין המדינות הסוניות בראשות טורקיה וערב הסעודית, לאיראן השיעית – הציר הסוני-שיעי. החיבור החריג הזה בין שיעים לסונים נבע מהחשש מהתחזקותה של ישראל במידה שתשיג ניצחון מול איראן, בייחוד אם הדבר יבוצע בשיתוף פעולה אמריקאי.

מסדרונות כלכליים, אנרגיה והבריתות בפריפריה

כחלק מקידום אותם צירי מסחר עתידיים, הזדרזה ישראל וקידמה חתימת הסכמי שיתוף פעולה עם יוון וקפריסין בדצמבר 2025. ההסכמים כללו תוכנית לשיתוף פעולה ביטחוני מול איומים אזוריים, תוכנית להנחת צינור גז שיחבר את ישראל לאירופה, וקידום הרעיון של מסדרון כלכלי שמוצאו בהודו וסופו באירופה, כאשר הוא עובר דרך ישראל (IMEC). קידום הברית נועד להשיג יתרון על המאמץ הטורקי המקביל להעביר את התנועות הכלכליות דרכה, ולייצר משקל נגד לעוינות הטורקית כלפי המדינות.

הסכם ה-IMEC ראשיתו עוד בספטמבר 2023, בתקופת הנשיא ביידן, ומהותו הייתה יצירת מסדרון שיחבר את הודו לאירופה, דרך איחוד האמירויות, ערב הסעודית, ירדן וישראל. הפרויקט נועד לקדם רשת של מסילות, נמלים וצינורות אנרגיה. מטרתו לקצר את זמני המשלוח, לחזק קשרים גיאופוליטיים ובעיקר להוות אלטרנטיבה ליוזמה הסינית "החגורה והדרך", יוזמה שמטרתה לחבר את הכלכלה הסינית לאירופה, אסיה, אפריקה ודרום אמריקה. הסכם זה נשען על "הסכמי אברהם", ונועד בין השאר להרחיב אותם ולמצב את מדינת ישראל כציר מרכזי באותו מסדרון כלכלי. יוזמה זו נעצרה באיבה בשל פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", ובהתאם לסיום המערכה באיראן, נראה את חידושה במלוא העוצמה. הוכחה לכך ראינו אך לאחרונה, בעת ביקורו של ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בישראל בפברואר 2026. במהלך הביקור הודגשה השותפות האסטרטגית בין המדינות ונחתמו שורת הסכמי שיתוף פעולה כלכליים וביטחוניים.

במקביל, הכירה ישראל בסומלילנד כמדינה עצמאית והפכה לחברה הראשונה באו"ם שעשתה זאת. גם כאן, המטרה הייתה לייצר לישראל השפעה בקרן אפריקה, מול הברית הטורקית-סומלית וכנקודת משען מול האיום החות'י על המעבר במיצרי באב אל-מנדב. בברית שזכתה לכינוי "ברית הפריפריה" שותפה גם אתיופיה, שכנתה הגדולה של סומלילנד ממערב ובעלת ברית של ישראל.

התפכחות מדינות המפרץ ויצירת חלופות בינלאומיות

"ההתקפה של איראן על מדינות המפרץ במהלך 'שאגת הארי' המחישה לאותן מדינות, שניסו תקופה ארוכה להישאר ניטרליות, שאין אפשרות שכזו."

ההתקפה של איראן על מדינות המפרץ במהלך "שאגת הארי" המחישה לאותן מדינות, שניסו תקופה ארוכה להישאר ניטרליות, שאין אפשרות שכזו. מעמדה של התנגדות למלחמה וניסיון למנוע אותה, עברו המדינות הללו למצב של לחץ על ארצות הברית שלא תעצור את הלחימה לפני הכרעת משטר האייתולות. עצירת המלחמה למשא ומתן מול איראן גרמה להיסוסים בקרב חלק מאותן מדינות, והן חוששות מנקמתו של המשטר האיראני בהן. כשתסתיים המלחמה, ובע"ה בניצחון ובהפלה או החלשה משמעותית של המשטר הקיים, נראה את אותן מדינות ובראשן ערב הסעודית חותרות להתחבר ל"הסכמי אברהם" ולציר ישראל-ארצות הברית.

טראמפ פועל במקביל לייצר חלופות למנגנונים הקיימים. הוא התחיל בייצור חלופה לארגון האומות המאוחדות במסגרת הסכם 20 הנקודות והקמת "מועצת השלום" בראשותו, וימשיך ביצירת חלופה לברית נאט"ו. חלופה שבה למדינת ישראל יהיה תפקיד משמעותי, בייחוד אחרי שיתוף הפעולה יוצא הדופן עם ארצות הברית בלחימה באיראן.

המאמץ הטורקי לבלימת ההשפעה הישראלית

טורקיה לא שוקטת על שמריה. אחרי מאמציה האינטנסיביים לעצירת המלחמה שנכשלו, פועלת טורקיה לנסות ולקדם הסכם הפסקת אש. זאת, תוך שהיא מתעקשת להתעלם מירי הטילים האיראני שזלג לשטחה והפר את ריבונותה. קצת כמו ההתנהגות של ישראל לפני השבעה באוקטובר מול ירי טילים מעזה ולבנון. זה לא היה בכוונה, זה ירי סורר, היו ברקים ועוד כמיטב המסורת המוכרת. עמדתה של טורקיה מתבססת על חששה מנפילת איראן, שתפתח את גבולה המזרחי לאיומים ומהגרים, ותביא לחיזוק נוסף במעמדה של מדינת ישראל.

במקביל, וכמענה לחסימת מיצרי הורמוז על ידי איראן והמצור האמריקאי בתגובה, מקדמת טורקיה מול קטאר, כווית וערב הסעודית הקמת צינור להזרמת גז מהמפרץ לאירופה דרך סוריה וטורקיה. תוכנית נוספת עוסקת בשיקום והרחבת תשתית צינור הנפט הישן בין כירכוכ שבעיראק לג'ייהאן בטורקיה, ומשם לאירופה. מטרתה של טורקיה היא לשמר ולחזק את מעמדה האזורי, ולא לאפשר לישראל להפוך לציר מרכזי במארג הכלכלי-אזורי החדש.

לסיכום: בדרך לסדר עולמי ואזורי חדש

"מעבר למטרה המיידית של השמדת 'טבעת האש', מכוון ראש הממשלה נתניהו, בשיתוף פעולה הדוק עם הנשיא טראמפ, לייצר סדר עולמי חדש."

מעבר למטרה המיידית של השמדת "טבעת האש", מכוון ראש הממשלה נתניהו, בשיתוף פעולה הדוק עם הנשיא טראמפ, לייצר סדר עולמי חדש. סדר עולמי שינוהל על ידי מסגרות חדשות בדמות "מועצת השלום" וברית צבאית חליפת נאט"ו. סדר שיהווה מענה לניסיונות של סין להתחזק ולבצר את מעמדה הצבאי והכלכלי. סדר שיחבר את המעצמה העולמית העולה – הודו, לאירופה ולמערב. סדר שימצב את מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית וכרגל ציר מרכזית בחיבור בין הודו, מדינות המפרץ ואירופה.

הרצון לייצר סדר חדש מאתגר את שכנותינו, ובראשן מצרים וטורקיה, שנפגעו קשה כלכלית מהמלחמה באיראן ומעליית מחירי האנרגיה. טורקיה נאלצה לשרוף כמות נכבדה מיתרות מטבע החוץ והזהב שלה במטרה לשמר את שער המטבע ורמת האינפלציה במדינה. מצבה של מצרים, שהיה קשה עוד קודם לכן, רק החמיר. המדינה הגיעה למצב של ביצוע החשכות יזומות ברחבי המדינה, כולל בעיר הבירה קהיר. החולשה הכלכלית, לצד היחלשות מעמדן האזורי והתחזקותה של ישראל במקביל, היא לצנינים בעיניהן.

ישראל צריכה להמשיך באופן יזום ובשיתוף פעולה עם ארצות הברית בקידום ההסכמים וההסדרים החדשים, כמובן מבלי להפחית מהחובה להשלים את המערכה בזירות שנותרו פתוחות כדוגמת עזה ולבנון – "הא בהא תליא", הדברים תלויים וקשורים זה בזה.