ראש הממשלה וחברי הממשלה הנבחרים נושאים באחריות הציבורית הגדולה של הובלת העם והמדינה לעתיד טוב יותר. כדי שיצליחו בתפקידם ויגשימו את שאיפות הבוחרים שנתנו להם את המנדט להקים את הממשלה, עליהם לדעת כיצד להוביל את המדיניות החדשה, כיצד לבצע שינויים משמעותיים וכיצד לנווט לטובת העם והמדינה על אף כל הקשיים והלחצים שבהם יהיו נתונים כמנהיגי העם, מצד גורמים פנימיים וחיצוניים: קבוצות לחץ, תקשורת, אויבים, בנות ברית, חברי אופוזיציה וקשיים אובייקטיביים.
החלפת הממשלה היא תהליך מורכב, הנושא בחובו הזדמנויות לצד סכנות. כל טעות בהליך החלפת הממשלה – כתוצאה מחוסר ניסיון או ידע – עלולה להביא לאסון, או במקרה הפחות קיצוני, לאובדן כסף, זמן והזדמנות לבצע שינויים משמעותיים. לניסיון ולרקע האישי של המועמדים לכהן בממשל החדש יש כמובן השפעה על סיכויי ההצלחה. אך ללא הכנה מתאימה, גם המועמדים הטובים ביותר ייכשלו, או לפחות לא יביאו לידי ביטוי את יכולותיהם. היערכות המועמדים לכהונה בממשל החדש ושיתוף הפעולה של הממשל היוצא יסייעו למעבר אפקטיבי של השלטון.
הממשל החדש רוצה למשול באפקטיביות, תוך קיום סדרי ממשל תקינים. אך קיימים קשיים רבים בהליך העברת השלטון מממשלה קודמת לממשלה חדשה הרוצה לקדם יעדים חדשים, לשנות דפוסי עבודה קודמים וליזום רפורמות במדיניות הציבורית – כל אלו לא בהכרח תואמים את תפיסת הממשל הקודם. גם במידה שהם תואמים את תפיסת הממשל הקודם – השנאה של הממשל הקודם לממשל החדש עלולה להקשות את העברת השלטון.
שלוש התקופות ליישום מדיניות
על מנת שראש הממשלה וחברי הממשלה החדשים יוכלו ליישם את שאיפותיהם בתחומי הביטחון, החינוך, הכלכלה, הבריאות, העבודה והרווחה, המשפט ובתחומים נוספים, עליהם להיערך לכך בשלוש תקופות זמן עיקריות: התקופה שבה הם נערכים לבחירות, התקופה מההכרזה על תוצאות הבחירות ועד להרכבת הממשלה, והתקופה הראשונה שלאחר הרכבת הממשלה (הקרויה "100 הימים הראשונים"). הדבר נכון לכל ממשלה חדשה, כולל לממשלה מכהנת שנבחרה מחדש, משום שהתחלת כהונת הממשלה החדשה היא הזדמנות להתחיל ליישם תפיסות חדשות, ולא להמשיך את מה שנעשה עד כה.
- התקופה בה נערכים לבחירות: תקופה זו, שאצל אחדים מתחילה ממועד סיום הבחירות הקודמות, ואצל אחרים מתחילה חודשים ספורים לפני מועד הבחירות, צריכה להיות מאופיינת בהכנה של ראש המפלגה וחברי המפלגה לימים שלאחר הבחירות (וממילא, זה יסייע לה גם להיבחר). ההכנה כוללת בין היתר את הכנת מצע המפלגה, קביעת סדרי עדיפויות ותוכניות עבודה לקידום הנושאים החשובים להם, מתן מענה לנושאים שבהם יידרשו לעסוק בראשית כהונתם ועוד. התוכניות שיכינו ייגזרו מקביעת סדר העדיפות הלאומי (לתפיסתם), והן יכללו התייחסות למקורות התקציב ליישום הנושאים שברצונם לקדם, ולדרכים ליישום התוכניות במערכת הבירוקרטית.
- התקופה מההכרזה על תוצאות הבחירות ועד להרכבת הממשלה צריכה להיות מאופיינת בגיבוש קווי המדיניות של הממשלה החדשה, הרכבת הקואליציה, ניסוח מדיניות ציבורית ישימה המתבססת על התוכניות שהוכנו לפני הבחירות ותרגום המדיניות לתוכנית פעולה מפורטת שתיושם מכינון הממשלה החדשה.
- התקופה הראשונה שלאחר הרכבת הממשלה הקרויה "100 הימים הראשונים" – זוהי התקופה החשובה ביותר שבה הממשלה החדשה יכולה ליזום ולהתחיל לבצע שינויים משמעותיים לטובת העם והמדינה. אך דווקא בתקופה זו ייתכן שחלק מאנשי הממשל החדש יהיו חסרי ניסיון בתפקיד החדש הדורש מהם יכולות מיוחדות; ייתכן שאנשי הממשל החדש ייתקלו בחוסר שיתוף פעולה מצד אנשי הממשל הקודם; ייתכן שמידע חשוב שנצבר באותם גופים לא יועבר אליהם; ייתכן שהפקידות הבכירה הקודמת שמסיבות שונות לא תוחלף לא תשתף פעולה עם החזון והדגשים החדשים של אנשי הממשל החדש – כל אלו יביאו לקשיים בתפקוד אנשי הממשל החדש, ולחוסר יכולת להנהיג שינויים מרחיקי לכת. בתקופה זו, לצד המחויבות של ראש הממשלה החדש לנהוג בממלכתיות, כראש הממשלה של כולם, ולצד הטיפול בנושאים החשובים המחייבים הכרעה מיידית, חובה על ראש הממשלה ועל חברי הממשלה להתחיל ליישם את מדיניות הממשלה החדשה ולבצע את השינויים הנדרשים ליישום המדיניות.
מה קורה בפועל?
ב-1977 בבחירות לכנסת ה-9 התרחש ה"מהפך", שבעקבותיו, בפעם הראשונה מקום המדינה, הוקמה ממשלת ימין בראשות מנחם בגין. לאור ההבדלים הגדולים שהיו בין הליכוד למערך בתחומי ההתיישבות באזור יהודה ושומרון, המסורת והדת, הכלכלה ונושאים רבים אחרים; לאור ההיכרות עם מנחם בגין לפני שנבחר לראשות הממשלה; לאור הכרזת מנחם בגין בנאום הניצחון שלאחר הבחירות כי יפעל להגברת ההתיישבות, הזיקה למסורת ולדת ויביא לליברליזציה בכלכלה; ולאור הכרזתו מספר ימים לאחר הבחירות בקדום (קדומים), היישוב היהודי הראשון שהוקם בשומרון אחרי מלחמת ששת הימים, כי "יהיו עוד הרבה אלוני ממרא", הצהרה שזכתה להד תקשורתי בינלאומי – אפשר היה לצפות שראש הממשלה מנחם בגין יוביל לשינוי משמעותי בממשל בישראל.
אך למרות השינויים הגדולים בתפיסות בין הליכוד למערך, דבר לא השתנה. הליכוד – שהאמין בכלכלה ליברלית – המשיך בכלכלה הריכוזית שהנהיג המערך. הליכוד, שהאמין בארץ ישראל השלמה, היה מוכן לפשרות טריטוריאליות בסיני. אי מימוש חזון הליכוד נבע בעיקר בשל חוסר ההיערכות של בגין והליכוד ליום שיהיו בשלטון; אי הכנת תוכניות מפורטות, לפני הבחירות, ליישום תפיסות הליכוד כשיהיו בשלטון; ואי החלפת בעלי תפקידים בממשל באנשים מתאימים שיובילו את חזון הליכוד, משום שראש הממשלה בגין דגל באמירה כי "לא יעלה על הדעת לפגוע בעובד מדינה בגלל השתייכותו הפוליטית".
דוגמה נוספת לחוסר המוכנות של מפלגה שנבחרה לשלטון לבצע מהפכות היא החלפת ראש הממשלה יצחק שמיר ב-1992 על ידי ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. גם רבין לא נערך לפני הבחירות לאפשרות שמפלגתו תרכיב את הממשלה ולא הכין תוכניות מפורטות. יחד עם זה, מייד לאחר הבחירות נקט רבין יוזמות חדשות, כשהכריז על הפסקת ההתנחלויות ביהודה, שומרון ועזה, ועל קידום ממשל עצמי לפלסטינים או אוטונומיה. אך מאחר שרבין לא הכין תוכניות ליישום, הוא נעזר בגופים חוץ פרלמנטריים. כדי להניע את השינויים, הקים מנכ"ל משרד ראש הממשלה שמעון שבס, ללא הכנה יסודית, מטה מבצעי במשרד ראש הממשלה, דבר שהביא לחיכוך בעבודת משרדי הממשלה מול משרד ראש הממשלה ולמעצורים בקידום היוזמות החדשות. גם צורת עבודתו הריכוזית של רבין, שבאה בין היתר לביטוי בהצהרותיו "אני אנווט", יצרה עבורו אופוזיציה קשה שהקשתה על עבודת הממשל וקידום עמדותיו.
דוגמה נוספת אפשר להביא מ-1996, הפעם הראשונה שבה נערכו בחירות ישירות לראשות הממשלה במקביל לבחירות לכנסת, ומנהיג הליכוד בנימין נתניהו נבחר לכהן בפעם הראשונה כראש הממשלה. כבגין ורבין בזמנם, גם נתניהו לא האמין לפני הבחירות שהוא יהיה ראש הממשלה, וממילא הוא לא הכין תוכניות מפורטות ליום שלאחר הרכבת הממשלה. כך, בנאום הניצחון של נתניהו, הוא לא הצהיר על מדיניות חדשה. במקום זה אמר שמשימתו הראשונה תהיה "לאחות את הקרעים בעם" וכי בכוונתו להמשיך את המשא ומתן עם הפלסטינים.
למרבה האירוניה, נתניהו העמיס על מנכ"ל הליכוד אביגדור ליברמן לנהל במקביל את הליך העברת השלטון, את המו"מ הקואליציוני ואת תוכנית 100 הימים הראשונים, בהסתמך על תוכנית שהוכנה בנציבות שירות המדינה בתקופת הממשל הקודם, ועל תוכנית שהוכנה ע"י יוסי ביילין ואנשיו (שהיה מחויב להשאיר את התוכנית בהתאם להנחיות גנזך המדינה, המחייבות להשאיר חומר מקצועי במשרד). בין הסיבות הנוספות שהשפיעו בזמנו על אי יכולתו של נתניהו לקדם מדיניות חדשה היו מהלכיו של ליברמן מנכ"ל משרד רוה"מ שפיטר נושאי משרות רבים במשרד ראש הממשלה לפני שמצא להם מחליפים. כשנמצאו המחליפים, חלקם היו חסרי ניסיון ולא מתאימים לתפקיד; הקמת מועצה ביטחונית ומועצה כלכלית ללא ביצוע עבודת הכנה; אי שיתוף בכירי הליכוד בהליך הקמת הקואליציה ובהליכי קבלת ההחלטות; ואי שיתוף פעולה מלא והסתרת מידע מצד אנשי הממשל הקודם.
לעומת הדוגמאות שהובאו ביחס לישראל, אפשר להתבונן בשינוי המשמעותי שהתחולל בממשל בארה"ב. בסמוך להכתרת ג'ו ביידן כנשיא ארה"ב, הוא מינה אנשי ממשל חדשים, והחל לבצע תוכניות המשנות לחלוטין את מדיניות קודמו בתפקיד (לרעת ישראל). דוגמאות לכך הן חידוש הזרמת הכספים המוקפאים לרשות הפלסטינית, ביטול הסנקציות שממשל טראמפ הטיל על בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג, מאמצים לחידוש הסכם הגרעין עם איראן תוך הסרת הסנקציות שטראמפ הטיל על איראן ועוד.
להקפיד על מעשים: בלי דיבורים, בלי הכרזות ובלי סיסמאות
בהתאם לתפיסה כי לכל מעשה צריך להקדים מחשבה, תכנון והחלטה "מהסוף להתחלה", מהיעד שאליו רוצים לשאוף לגזור אחורה ולתכנן את ההליכים שיש לבצע כדי להגיע לאותו היעד – כך, ממשלה חדשה תוכל ליישם מדיניות חדשה ולבצע שינויים משמעותיים בעבודת הממשל בתנאי שלפני הבחירות היא תאמין שהיא מסוגלת להרכיב את הממשלה.
בהתאם לכך, עליה להכין לפני הבחירות תוכניות עבודה מפורטות, שיעוגנו בהסכמים להרכבת הממשלה. כמו כן, הממשלה תחליף בסמוך להרכבתה אנשי ממשל קודמים באנשים מנוסים ומיומנים שיקדמו את מדיניות הממשלה החדשה. מייד לאחר הרכבת הממשלה, היא תתחיל ליישם את השינויים המשמעותיים שבהם היא מאמינה, תוך יצירת חזון משותף, תרבות ארגונית חדשה ושיתוף של לפחות כל גורמי הקואליציה, ובהקפדה על מעשים: ללא דיבורים, ללא הכרזות וללא סיסמאות.
תת-ניצב (בדימוס) אורי אנגלהרד, מחבר הספר "סודות הניהול – על פי פרשות השבוע", uri@engelhard.co.il
הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
