טרור ומנטליות של טרור יכולים ללבוש צורות שונות. אולם, כל המחבלים נוקטים אותה אסטרטגיה: שימוש באלימות ובהפחדה במטרה להשיג ויתורים מצד היריב. היריב נותן למחבל את כל רצונו, אבל בכך אין הוא מרווה את צימאונו של המחבל; להפך, הוא מגביר אותו. כל כניעה לדרישת מחבל רק גורמת לו לדרוש עוד. כניעה למחבלים והסכמה לתשלום הכופר המבוקש מקבילות לכריתת ראש ההידרה – במקומו יצמחו שני ראשים נוספים.
אופי פעילותם של המפגינים תומכי החמאס בקמפוסים של מכללות בארצות הברית מהדהד את האסטרטגיה של המחבלים. אומנם הם לא רוצחים אנשים, אבל הם מחזיקים באותה מנטליות, ופעולותיהם מונחות על ידי עקרונות ברורים. הם נחושים להשתמש בכוח ובהפחדה כדי לכפות על האוניברסיטה להיענות לדרישותיהם. הם מוכנים להפר את קוד ההתנהגות של האוניברסיטה, לעבור על חוק המדינה וליצור אווירת טרור נגד יהודים וקולות אחרים החולקים עליהם. האסטרטגיה שלהם היא לחכות שהאוניברסיטה תרכין ראש בפני פעולותיהם האלימות מתוך השתוקקות לחזור לנורמליות, תוך חיכוך מינימלי איתם. מול יריביהם החזקים מהם, המחבלים מסתמכים על היתרון היחסי שלהם: סבלנותם ומוכנותם לעורר כאוס, בתקווה שיריביהם יהיו הראשונים לסגת ולאבד מכוחם.
מנהלי האוניברסיטאות לא הצליחו להתמודד עם המאהלים, שהחלו לצוץ בקמפוסים כפטריות אחרי הגשם, וזאת משום שהם בחרו באסטרטגיית פיוס. מתוך טיפשות או פחדנות, נשיאי האוניברסיטאות העמידו פנים כי האמצעי להגיע להבנה הוא ניהול משא ומתן עם אותם אנשים, שהפרו את קוד ההתנהגות של האוניברסיטאות.
התרפסות בפני הבריונים
מינוש שפיק, נשיאת קולומביה, אמרה כי “נעשו מאמצים כבירים לפתור את בעיית המאהלים באמצעות דיאלוג”, והוסיפה כי אנשים רבים שהתאספו שם היו “שוחרי שלום”. לדבריה, היא התעודדה מ”האינטליגנציה, ההתחשבות וטוב הלב” של הסטודנטים המפגינים. בנאומה, היא סתרה את עצמה כאשר תיארה את המפגינים האלימים ואת היהודים המאוימים כחלק מ”מציאות מקבילה ושיחות מקבילות”, אשר “חסמו אותנו מפני נקודות השקפה אחרות”. התנסחות אורווליאנית שכזו, המנסה להציג את ההמון האלים שהשתלט על קולומביה כ”צד” הגיוני בוויכוח, תוך שימוש במשפטים עדינים כל כך, מצביעה על הריקבון המוסרי שאליו הגיעו הקמפוסים השייכים לאוניברסיטאות העילית בארה”ב. התרפסות זו בפני דרישות הבריונים גורמת לאוניברסיטאות להיראות חלשות עוד יותר מאשר היו קודם לכן, ורק מעודדת את התגברות הכאוס.
אירוע נוסף ראוי לציון היה החלטת אוניברסיטת בראון לתגמל את הסטודנטים המסיתים, אשר הפרו את קוד ההתנהגות של האוניברסיטה, ולאפשר לחמישה מהם להיפגש עם חברי דירקטוריון האוניברסיטה, כדי “להציג את טענותיהם בעד ביטול השקעת האוניברסיטה ב’תאגידים המסייעים לכיבוש הישראלי של שטחים פלסטיניים'”. האוניברסיטה מעבירה מסר, שלפיו היא מוכנה להימנע מעימות בכל מחיר, ובכך מזמינה את המסיתים מחוללי הכאוס להשיג את שלהם, מבלי להתמודד עם השלכות כלשהן. לפי הצהרת האוניברסיטה, “הסטודנטים הסכימו לפרק את המאהלים ולהימנע מפעולות נוספות, אשר יפרו את קוד ההתנהגות של בראון, עד סוף שנת הלימודים”. במילים אחרות, הסטודנטים המחבלים סוחטים בריש גלי את האוניברסיטה, והיא מצייתת לדרישות המופנות כלפיה.
המסר הנשלח מהאוניברסיטאות לאספסוף הפרחחים שנהנים להעמיד פנים שהם מהפכנים הוא כזה: “אתם יכולים לעבור על החוקים ולחולל מהומות כל עוד אתם מפגינים בעד משהו שאתם מאמינים בו. אנחנו נבוא לקראתכם אם לא תגרמו לנו צרות, ולפעולותיכם לא תהיינה השלכות כלשהן”.
טקטיקה מתוך ספר המהלכים של חמאס
אוניברסיטאות אשר נקטו יד חזקה יותר הצליחו לבלום את המפגינים בשלב מוקדם יותר. דובר אוניברסיטת פלורידה, סטיב אורלנדו, אמר בהצהרה כי האוניברסיטה אינה “מעון יום ואנו לא מתייחסים למפגינים כאל ילדים – הם ידעו את החוקים והם יישאו בהשלכות”. אורלנדו הזעיק במהירות את כוחות הביטחון ואלו פירקו את כל המאהלים. האוניברסיטה הבהירה מעל כל צל של ספק, שהיא לא תסבול כל אירוע של הפרת קוד ההתנהגות שלה. פעולות אלה מנעו מצבים שיצאו מכלל שליטה באוניברסיטאות אחרות, שבהם סטודנטים השתלטו על בניינים בקמפוס. המצב לא היה אמור להגיע לנקודה זו מלכתחילה – תמונות של מאבקים עם כוחות הביטחון משרתות רק את המפגינים, הרוצים להראות מנהלה ומשטרה “דכאניות” הנוקטות אלימות נגדם.
הטקטיקה של המפגינים חיקתה את ספר המהלכים של החמאס – קודם כול להתקיף ואחר כך להתחיל במשא ומתן, לעמוד על שלך בעוד היריב עושה ויתורים ואז להגביר את הדרישות, וכאשר אתה עומד בפני התנגדות, להשתמש בקלף הקורבן בלי ליטול שום אחריות למעשיך. אסטרטגיה זו מצליחה רק בגלל שהאוניברסיטאות עודדו מפגינים להשתמש בה מלכתחילה.
בדומה למלחמה, הדרך המהירה והקצרה ביותר להתמודד עם בעיית הטרור היא הבנת היריב העומד מולנו. המחבלים אינם אנשים הגיוניים שאפשר להתמקח איתם בשיח מנומס. הם ברברים שיעברו על כל חוק כתוב ובלתי כתוב כדי להשיג את שלהם, ומנצלים לטובתם את הליברליזם, הסובלנות ופתיחות המערב כנגד עצמו. אין דרך אחרת מלבד התמודדות חזיתית עם המחבלים, כיוון שכך, באופן אירוני, נתקלים בהתנגדות המועטה ביותר. כל ניסיון למשא ומתן והימנעות מהתנגשות חזיתית מעמיד את המחבלים בעמדה טובה יותר ומקשה עוד יותר את פתרון הבעיה. איום טרוריסטי משול לחוב שיש לפרוע: ככל שמעבירים את התשלום מוקדם יותר, כך משלמים פחות ריבית ופחות תשלומים נוספים הנובעים מהתמהמהות.
אולי יש צד חיובי אחד למצב – יותר ויותר אמריקאים מתפכחים ומבינים את טיב הטרור. הם נוכחים לדעת כי מול אויב מעין זה, אין אסטרטגיה אחרת פרט לשימוש בכוח, אפילו אם הדבר מנוגד לאינסטינקט הליברלי השואף לפתור סכסוכים בדיפלומטיה ובמשא ומתן.
מאמר זה פורסם במקור בYnetnews
הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
