הקמת ממשל צבאי זמני ברצועת עזה בתום המלחמה היא החובה המשפטית והאתית של מדינת ישראל. בלי זה, עזה תגלוש לאנרכיה וכולנו נשלם את המחיר
בתום מלחמת העולם השנייה נכנעה גרמניה לבעלות הברית. ומי שלט בגרמניה מייד אחר כך? החל מרגע הכניעה ב-1945 ועד לשנת 1949 הייתה גרמניה נתונה לממשל צבאי תחת בעלות הברית. גם ביפן, שנכנעה זמן קצר לאחר גרמניה, התבסס ממשל צבאי באחריות ארצות הברית, שנמשך שש שנים. הממשלים הצבאיים בשתי המדינות ניהלו את כל ההיבטים האזרחיים, ודאגו לשיקום האזורים הפגועים. הדבר לא נעשה מתוך נדיבות ליבן של בעלות הברית, אלא משום שזוהי הפרקטיקה הצבאית הנדרשת במצבים מסוג זה.
כאשר צבא כובש שטח ומפיל את השלטון המקומי נוצר ואקום בהנהגה, ולמדינה הכובשת יש אחריות אתית ומשפטית לדאוג לניהול האוכלוסייה באותו מרחב. הממשל הצבאי במהותו הוא פתרון זמני, והשאיפה היא שהמדינה הכובשת תשלוט באזור עד שתימצא הנהגה מקומית מתאימה.
מבט על ההיסטוריה העולמית והאזורית מגלה שמרבית הממשלים הצבאיים אכן הסתיימו בתוך שנים בודדות. גם מדינת ישראל הנהיגה ממשלים צבאיים זמניים בכמה תקופות בעבר, וזה בדיוק מה שהיא צריכה לעשות ברצועת עזה ביום שאחרי מיטוט חמאס.
קווים לדמותו: כך ייראה הממשל הצבאי הזמני בעזה
מלחמת חרבות ברזל תסתיים אך ורק עם מיטוט שלטון חמאס, ואז נידרש לבחון מי ישלוט ברצועת עזה במקומו. מבחינה ביטחונית, אין שאלה – מדינת ישראל תהיה חייבת להמשיך לשלוט ברצועה, שליטה שעשויה להימשך לעד. מבחינה אזרחית, לעומת זאת, המטרה היא לבסס באופן הדרגתי הנהגה מקומית.
מי שחושב ששלטון מקומי בעזה יכול לקום יש מאין יום אחרי הפלת חמאס, לא מחובר למציאות. מדובר בתהליך ארוך שיימשך שנים, ומי שיצטרך לדאוג עד אז לניהול האזרחי בעזה זו מדינת ישראל.
את הממשל הצבאי הזמני בעזה רצוי שתנהל ישראל באמצעות שיתוף פעולה בין השב”כ לבין יחידות המבצעים, המודיעין והמנהל האזרחי של צה”ל. הממשל שיוקם יידרש, בראש ובראשונה, לספק פתרונות הומניטריים בסיסיים, תוך הסתייעות בגורמים מקומיים ובארגונים בין-לאומיים שאינם לעומתיים כמו אונר”א. במקביל יתחיל התהליך הממושך של איתור הנהגה מקומית אשר ייעשה עקב בצד אגודל.
רעיון הממשל הצבאי נתפס לרוב כרעיון שלילי, אולם לממשל כזה יש יתרונות רבים, והוא גם יכול להועיל למדינת ישראל מבחינה אסטרטגית. ממשל צבאי זמני יאפשר ניתוק של האוכלוסייה מהחמאס, קידום תהליכי דה-רדיקליזציה, ונגישות למודיעין משמעותי שיסייע בפירוק תשתיות החמאס. נוסף על כך, מדינת ישראל תוכל להשתמש בכספים ובמשאבים שברשותה כבמנופים להובלת תהליכי עומק שייצרו מציאות אחרת ברצועה.
שליטה ישראלית בעזה גם תועיל לסוגיית ההגירה מרצון. נכון להיום יש מאות אלפי אנשים שרוצים להגר מעזה למדינות אחרות ולא יכולים לעשות זאת. מאחר שגם ישראל מעדיפה שיהיו כמה שפחות תושבים ברצועה, יש פה מפגש אינטרסים מובהק. במסגרת הממשל הצבאי הזמני, מדינת ישראל תוכל לסייע לכל אלו המעוניינים בכך להגר החוצה מהרצועה.
הממשל הצבאי יפגע בזכויות הפלסטינים? בדיוק להפך
היתרונות של ממשל צבאי ברצועה ברורים, ובכל זאת יש אנשים שנאחזים בתירוצים קלושים כדי לנסות להציג אותו כפתרון איום ונורא. אחת הטענות שנשמעת היא שממשל כזה יצרוך כספים רבים מתקציב המדינה. לא צריך ללכת רחוק כדי להיווכח שלטענה זו אין אחיזה במציאות. כשמסתכלים על המצב הנוכחי ביו”ש רואים שכספי המיסים של האוכלוסייה המקומית וכספי הסיוע הבינלאומיים מכסים את כל ההוצאות – וכך יהיה גם ברצועת עזה.
טענה נוספת היא שממשל צבאי יפגע בזכויות הפלסטינים שמתגוררים ברצועה. גם כאן מדובר בטענה שגויה. לפני הקמת הממשל הצבאי ביהודה ושומרון, לא הייתה באזור אוניברסיטה אחת, ועכשיו בכל הערים באזור יש אוניברסיטאות, בתי חולים ותשתיות מתקדמות.
הממשל הישראלי ביו”ש תרם לרווחת האזרחים הרבה יותר ממה שתרמה הרשות הפלסטינית המושחתת, ובוודאי יותר ממה שיתרמו גופים כמו החמאס והג’יהאד האסלאמי. באופן דומה, גם בתקופה שבה הנהיגה ישראל ממשל צבאי בעזה ראינו שיפור ברמת החיים, שהלכה והידרדרה עם שלטון הרשות ובהמשך עם שלטון חמאס. אם כך, לא זאת בלבד שהתושבים בעזה לא ייפגעו מממשל צבאי זמני בשליטת ישראל, אלא הם גם ירוויחו ממנו.
דה-נאציפיקציה גרסת עזה: השינוי מתחיל בחינוך
לצד ההיבטים האזרחיים ההומניטריים, האתגר הגדול ביותר שמצפה לישראל במסגרת הממשל הצבאי הזמני הוא ניהול החינוך ברצועה.
ישראל מעולם לא חוללה שינוי משמעותי במערכת החינוך הפלסטינית, ואפילו בחינוך של ערביי ישראל המדינה לא יודעת להתערב. צריך להבין שמצב החינוך בעזה מורכב מאוד. מי ששלט בחינוך בעזה בשנים האחרונות זה ארגון אונר”א, שמסית בצורה ברורה ומחנך את הציבור להשמדת ישראל. אם כך, החינוך שם צריך להשתנות מהיסוד, ממש כמו שהשתנה החינוך בגרמניה הנאצית בתהליך הדה-נאציפיקציה שהובילו בעלות הברית.
חשוב להבין שאם מדינת ישראל לא תיקח את החינוך ברצועה תחת אחריותה, אז תישאר שם אותה ביצה שמייצרת יתושים בדמות מחבלים. שינוי החינוך חייב להיות באחריותנו, אבל רצוי להיעזר בגורמים חיצוניים כמו סעודיה ואיחוד האמירויות, שמבינים את התרבות ואת השפה וכבר ביצעו תהליך דומה. ראוי גם להתנות את התקציבים שמגיעים ממדינות אלו ומכספי הסיוע הבין-לאומיים ביישום בפועל של תוכניות החינוך החדשות. בסופו של דבר, רק באמצעות שליטה בכסף אפשר לשנות את המציאות בשטח.
היום שאחרי הממשל הצבאי הזמני: ההנהגה העתידית ברצועת עזה
כאמור, לאחר שיקום רצועת עזה, יש להעביר את השלטון האזרחי לגוף מתאים. כדי להבין איזו הנהגה תתבסס ברצועת עזה בהמשך, צריך קודם כול להבין איזו הנהגה לא תתבסס שם – וזו הנהגה של הרשות הפלסטינית. האפשרות הזאת לא באה בחשבון כיוון שהרשות לא יותר טובה מחמאס, ומדינת ישראל לא יכולה לאפשר לעצמה סיכון כזה. הצעה אחרת היא להעביר את השליטה לידי סעודיה ואיחוד האמירויות. ההצעה הזאת אולי הייתה יכולה להתאים אבל היא לא ישימה כי שום מדינה ערבית לא מעוניינת לקחת על עצמה את ניהול הרצועה.
אם כן, השאיפה היא שהניהול האזרחי יעבור באופן מלא לידיים של מנהיגים מקומיים, שככל הנראה ייבחרו מבין ראשי החמולות הגדולות. חמאס מאוד חושש מהחמולות כיוון שהן מהוות איום גדול על קיומו, במיוחד עכשיו כשהן חוזרות להרים את ראשן ולפעול בשטח. בשונה מחמאס, החמולות שואפות ליציבות ברצועה, רוצות לפתח את האזור, וזוכות ללגיטימציה מצד האוכלוסייה המקומית, ולכן הן הגורם שאיתו מדינת ישראל יכולה וצריכה לדבר. בכל מקרה, העברת השלטון האזרחי תיעשה בהדרגה ותוך שישראל לומדת על הדרך בשיטת הניסוי והטעייה.
או ממשל צבאי או אנרכיה
רעיון הממשל הצבאי הזמני בעזה מצטייר בקרב גורמים שונים כגחמה זדונית של מדינת ישראל הכובשת. בפועל מדובר בפתרון צבאי לגיטימי ומקובל, ואף בחובה מוסרית. אם מדינת ישראל לא תבנה תוכנית שיטתית והדרגתית לשליטה ברצועת עזה, המצב שם יגלוש מהר מאוד לאנרכיה, והעולם יאשים אותנו בכך. האנרכיה תפגע בראש ובראשונה בתושבי הרצועה, אבל גם תאפשר צמיחה מחודשת של טרור, ובכך תהווה איום על מדינת ישראל.
מכל הבחינות, הקמת ממשל צבאי ישראלי זמני בעזה היא הפתרון המוסרי והנדרש על מנת לשקם את הרצועה ולהשיב את השקט באזור. הגיע הזמן לשים בצד טענות לא מבוססות ותפיסות שגויות, ולהפסיק לפחד פחד לא מבוסס מהמושג שנקרא “ממשל צבאי”.
