החלטת ארצות הברית להימנע מהטלת וטו על הצעת החלטה במועצת הביטחון של האו”ם שקראה להפסקת אש מיידית בעזה, ללא קשר לשחרור החטופים הישראלים מידי חמאס, מסמלת החמרה משמעותית ביחסים בין וושינגטון לירושלים.
המהלך אף מעיד על שינוי גישה מוחלט של ממשל ביידן ביחס לעמדתו בתחילת המלחמה בעזה. לאחר ה-7 באוקטובר 2023 התייצב נשיא ארצות הברית לצד ישראל ותמך באופן בלתי מסויג וחד-משמעי בזכותה של ישראל להגן על עצמה, וכן במטרה של השמדת החמאס כמסגרת צבאית ושלטונית בעזה.
אבל ככל שהמלחמה נמשכה שינה ממשל ביידן את גישתו לשלילה כלפי ישראל. המהלך במועצת הביטחון של האו”ם – שככל הנראה תוכנן בקפידה על ידי ממשל ביידן – נועד לאותת לישראל כי אם היא תמשיך להתעקש על תנאי עסקת החטופים ועל המשך ההכנות למבצע צבאי ברפיח, הממשל האמריקני יהיה מוכן לפעול נגדה גם במחיר של שבירת מוסכמות ביחסים בין שתי המדינות.
הצעד האמריקני – האם זהו קדימון?
לאורך העשורים האחרונים, הווטו האמריקני במועצת הביטחון של האו”ם היה, מצד אחד, קלף מיקוח משמעותי בידי ארצות הברית להפעלת לחצים על ישראל, ומצד שני, הוא שימש ערובה דיפלומטית ומדינית יקרה מפז עבור מדינת ישראל. גם כאשר נוצרו מתיחויות ומורכבויות ביחסי שתי המדינות בנושאים שונים – בעיקר בכל הנוגע לסוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני – נשמרו גבולות גזרה אלו, וארצות הברית הקפידה לא לשנות את המשוואה מול ישראל (להוציא החלטת ממשל אובמה בשלהי כהונתו, בדצמבר 2016). לכן, יש חשש כי הצעד האמריקני במועצת הביטחון של האו”ם מהווה קדימון לצעדים קיצוניים וחמורים נוספים, כגון צמצום או הקפאת משלוחי הנשק והתחמושת לישראל.
המהלך של ממשל ביידן מהווה פגיעה קשה במלחמה של מדינה מערבית ודמוקרטית בטרור האסלאמי הקיצוני. לא זאת בלבד שההחלטה האמריקנית אינה מועילה לקידום סיום המלחמה, אלא היא תורמת להארכתה. הנהנית העיקרית משינוי העמדה האמריקנית היא בראש ובראשונה חמאס – ולצדה יתר ארגוני הטרור ברצועת עזה – שמקבלים מוושינגטון תמיכה ורוח גבית להמשך הלחימה בישראל והחזקת החטופים.
למה שחמאס תישבר ותסכים להתפשר בעסקת חטופים כאשר היא רואה כיצד בת-הברית החשובה ביותר של ישראל – והמעצמה הגדולה בעולם – זונחת את ירושלים ומאמצת לחלוטין את הנרטיב של ארגון טרור רצחני כמו-נאצי, שאחראי לטבח של 1,200 ישראלים, לאונס נשים, עריפת ראשים, ביתור חלקי גופות, שריפת אנשים חיים ורצח תינוקות?
הצעד האמריקני מקומם עוד יותר, כאשר הוא מגיע למרות כל הוויתורים והמחוות שביצעה ישראל לבקשת ממשל ביידן בכל הנוגע להכנסת ולהרחבת הסיוע ההומניטרי ולצמצום העוצמה הצבאית במהלך המלחמה – צעדים שפוגעים באופן מתמשך במטרת המלחמה ומסכנים את חייהם של לוחמי צה”ל.
אסור לפעול בפזיזות
נוכח מציאות זו, ישראל חייבת להגיב לצעד הקיצוני והחריג של הממשל האמריקני. אולם, לאור יחסי הכוחות בין הצדדים, ולאור העובדה כי ישראל זקוקה לסיוע ולתמיכה האמריקניים באספקת אמצעי לחימה, בסיוע לרכש ביטחוני (רק השבוע אישר הקונגרס האמריקני חבילת סיוע ביטחוני לישראל בסך 3.3 מיליארד דולר) ובהמשך התמיכה בזירה הדיפלומטית והמדינית, אסור לה לפעול בפזיזות ומתוך תחושות בטן רגעיות.
פעולה מדודה כזו עשויה להיות הערכה מחדש בכל הנוגע למעורבות האמריקנית בתהליכי קבלת ההחלטות של ישראל. עד כה, הקפידה ישראל – באופן שהיה מלכתחילה תמוה וחסר תקדים – לערב גורמים אמריקניים רשמיים בתהליך קבלת ההחלטות במלחמה. כעת ישראל צריכה להבהיר לממשל האמריקני כי התיאום והסנכרון בין המדינות בנוגע למלחמה יימשכו כסדרם, אך היא לא תאפשר יותר השתתפות של גורמים אמריקניים רשמיים בתהליך קבלת ההחלטות הריבוני שלה.
נוסף על כך נדרשת חזית אחידה וחוצת מפלגות במערכת הפוליטית בישראל. הן מפלגות הקואליציה והן מפלגות האופוזיציה חייבת לצאת במסר לאומי רשמי, אחיד ותקיף כלפי וושינגטון, שלפיו ישראל דוחה מכול וכול את מניעת הטלת הווטו האמריקני, לצד הבעת תודה לסיוע האמריקני המדיני והביטחוני שהתקבל עד כה מוושינגטון.
להחזיר לתודעה את הטבח
במקביל, ישראל צריכה לצאת בקמפיין הסברה והשפעה נרחב בתוך ארצות הברית ובעולם כולו כדי להחזיר לתודעה את מאורעות ה-7 באוקטובר. קמפיין כזה נעשה בימים שלאחר מתקפת חמאס, אך מאז דעך. כיום, התקשורת, אנשי ציבור, משפיענים ומקבלי ההחלטות נחשפים בעיקר לתמונה חד-צדדית שמגיעה מעזה, המתווכת באמצעות תעמולה של חמאס.
מעל הכול, ישראל צריכה לנצל את המצב הנוכחי כדי לפתוח במבצע צבאי ברפיח להשמדת ארבעת הגדודים של חמאס באזור, או לכל הפחות לפתוח במבצע צבאי להשמדת כוחות חמאס שנותרו במחנות המרכז ברצועת עזה. ארצות הברית חייבת להבין כי למשוואה יש שני צדדים, גם אם צד אחד עליון בכוחו ומסייע לצד השני בנדיבות.
בניגוד לתפיסתו של מנהיג הרוב בסנאט האמריקני, צ’אק שומר, שקרא להדיח את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובניגוד לתפיסתו של הממשל האמריקני בכללותו, הזורק את ישראל מתחת לגלגלי האוטובוס לאחר כל הוויתורים והתיאומים שביצעה מול וושינגטון, ישראל אינה רפובליקת בננות המנוהלת על ידי גורמי חוץ.
מאמר זה פורסם במקור ב-ynet
הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
