כיצד מחשק טראמפ את איראן

במזרח התיכון של 2025, דברים משתנים בקצב מסחרר ומפתיע. הביקור האחרון באיזור של נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, רק חיזק את התחושה שמה שנראה דמיוני עלול להפוך למציאות. לאחר נחיתתו של טראמפ בריאד, חתם נשיא ארה”ב על עסקאות נשק ומסחר בשווי של טריליוני דולרים. אך טראמפ לא הסתפק בזה – בשולי ביקורו עשה טראמפ צעד מדיני משמעותי, ונפגש עם השחקן האזורי המסקרן והשנוי במחלוקת, נשיא סוריה, אחמד א-שרע (אבו מוחמד אל-ג’ולאני). טראמפ הכריז גם על הסרת הסנקציות מעל סוריה כדי לתת להם "הזדמנות לגדולה".

מי שנחשב עד אתמול לטרוריסט מבוקש, הופך היום לשותף לגיטימי?

העובדה שאל-ג’ולאני, מי שעל ראשו הוצע פרס של 10 מיליון דולר על ידי ארה"ב, מקבל הכרה פומבית בדמות פגישה עם טראמפ – אינה פחות מהיסטורית. זהו אותו אל-ג'ולאני שהצטרף למוג'האדין בעיראק ב-2003, לאחר שקיבל השראה מפיגועי ה-11 בספטמבר בארה"ב. הוא אף אמר באחד מראיונותיו בעבר כי  "כל מי שבעולם המוסלמי או הערבי שיגיד לך שהוא לא שמח באותו יום, ישקר".

המזרח התיכון ניצב בפני צומת היסטורי – ונראה כאילו הוא צועד לעבר שחר אזורי חדש. עם זאת, הדבר מצטייר משמע היה המזרח התיכון מחולק לשני עולמות מקבילים:

בעולם האחד, אל-ג'ולאני הוא מנהיג כנופיית ג'האדיסטים שהפכה לכוח העיקרי המרכיב את המשטר הסורי החדש ובונה ח'ליפות אסלאמית בסוריה; משטר אשר מאיים גם על איראן והשיעים במזרח התיכון תוך קבלת לגיטימציה בינלאומית.

בעולם המקביל ישנה התקרבות בין ארה"ב לאיראן, הידברות והגעה למשא ומתן על תוכנית הגרעין האיראנית ותמיכה של מדינות המפרץ החוששות מעימות צבאי מול האיראנים.

לכאורה, מדובר במהלך מדיני חסר תקדים. אך האם מתחת לפני השטח מדובר במהלך של טראמפ כחלק מהמשא ומתן של ארה"ב מול איראן? האם משתמש טראמפ באל-ג'ולאני כמנוף לחץ על איראן? האם מדובר באיתות אסטרטגי עמוק ומחושב שמכוון לא רק לעתידה של סוריה, אלא אולי גם לאיראן?

ייתכן שטראמפ מפעיל כאן תרגיל במשא ומתן מצידו ושולח מסר ברור למשטר האיראני: "אם לא תשתפו פעולה – נעשה עסקים עם האויבים שלכם". במסר עקיף אך נוקב, הנשיא מאותת כי ארצות הברית עשויה לשתף פעולה עם אויביה הגדולים ביותר של איראן השיעית – קרי, הסונים: כוחות הג'האדיסטים הסורים בחסות ערב הסעודית – הנמסיס הגדולה. במסר זה מצביע טראמפ לא רק על חיזוק קשרים עם סוריה הג'אדיסטית של אל-ג'ולאני אלא גם עם האויבת הגדולה של איראן, סעודיה.

השחמט האסטרטגי של טראמפ

טראמפ, איש עסקים חכם וקשוח, מפעיל מהלך שונה מן הגישה הדיפלומטית המוכרת. במקום דיאלוגים בלתי נגמרים וניסיונות לרכך עמדות, טראמפ נוקט גישה תקיפה: חבירה אסטרטגית לצדדים שנחשבים לאויבים המרים ביותר של איראן – הסונים הקיצוניים וסעודיה.

המהלך נועד לייצר לחץ פסיכולוגי-פוליטי רב-עוצמה על טהראן: הפחד מבריתות חדשות שעלולות לסגור עליה מכל עבר. המטרה הסופית ברורה – החזרת איראן לשולחן המו"מ תחת תנאים מחמירים, הפוכים לגישת "ההתשה הדיפלומטית" שנוקטת איראן כבר שנים: גרירת רגליים, הצהרות עמומות ושאיפה לעצב את השיח הבינלאומי לפי הקצב של טהראן.

"המהלך הסורי"

ייתכן מאוד שכל ה"מהלך הסורי" אינו יותר מכלי טקטי, זמני אך ממוקד. מטרתו: להפחיד את איראן, להציג בפניה תרחיש של ניתוק השפעתה בסוריה, ולהכריח את המשטר האיראני לקבל את תנאי ארה"ב במסגרת עסקת הגרעין.

מבחינת טראמפ, זהו לא רק מהלך גיאו-פוליטי אלא גם פסיכולוגי. הוא יודע שאיראן רגישה במיוחד לאובדן השפעה במרחב השיעי-סוני, וסוריה, ששימשה לה ציר מרכזי לפרוקסי ולמעבר נשק, נחשבת לנכס אסטרטגי. אובדן השליטה שם עשוי להתפרש בטהראן כאיום ממשי על היכולת שלה להמשיך ולשקם את ציר ההתנגדות שבראשותה.

מנגד ממשיכה איראן לנסות לשמר את מנופי הלחץ שנותרו בידיה: פעילות גרעינית מדודה לכאורה (העשרת אורניום לרמות "אזרחיות"), שמירת צנטריפוגות בשטח המדינה, והמתנה לתרחיש שבו יתחלף הממשל בבית הלבן, מהלך שיאפשר לה לחדש במהירות את ההעשרה לרמה צבאית.

מנקודת מבט איראנית, מהלכיו של טראמפ מסמנים תהליך צמצום מתמשך של ההשפעה האזורית שלה. נפילתה של סוריה של אסד הביאה לעלייתו של ציר סוני חדש ומתגבש הכולל את סוריה החדשה של אל-ג'ולאני, סעודיה, קטר וטורקיה – סוג של "ברית אנטי-איראנית-שיעית" שמציבה את איראן במצב מגננה.

החות'ים – הקלף האחרון?

בתוך המציאות הגיאו-פוליטית המורכבת הזו, החות'ים בתימן נותרים אחד הקלפים האחרונים שנותרו בידי איראן. החות'ים הינם הפרוקסי הפעיל היחידי אשר מנסה לאיים ולפגוע באינטרסים אמריקאיים באזור ובישראל, כדוגמת ניסיון שיתוק נמל התעופה בן-גוריון באמצעות ירי טילים.

במקביל פועלת איראן בזירה הדיפלומטית. ניסיונות לחיזוק קשרים עם מצרים ובחריין, והושטת יד מחודשת לסעודיה, הם חלק ממהלך מתוחכם לבניית משקל-נגד מול הציר הסוני המתחזק. דבריו של שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, מאשרים זאת: "החל תהליך כינון היחסים עם בחריין ומצרים… אנו עובדים על כך ואני מקווה שזה יגיע למימוש. גם היחסים שלנו עם מצרים הפכו לנרחבים יותר מאי פעם".

האיראנים חיזרו שנים אחר מצרים, שמבחינתם יכולה לשמש איזון מול ההגמוניה הסעודית. בחריין, שבה מתקיים רוב שיעי תחת שלטון סוני, נחשבת מבחינתם לטריטוריה אסטרטגית. האיראנים רואים בבחריין מחוז איראני לכל דבר ומנסים לנצל כל תסיסה במדינה, עקב רוב שיעי במדינה הנשלט על ידי מיעוט סוני. ההתקרבות לבחריין היא גם אחת מהדרכים הערמומיות של איראן לנסות ולפורר את "הסכמי אברהם" עם ישראל.

בסופו של דבר, איראן מוצאת עצמה בלחץ הולך וגובר, הן כלכלית והן גיאו-פוליטית, ומוכנה כמעט לכל מהלך שיביא להסרת הסנקציות ולשימור שלטון האייתולות. מנגד, טראמפ ממשיך להפעיל מהלכים מפתיעים ובלתי שגרתיים – הכול כחלק ממערכה מתוחכמת של לחץ מדיני. בעידן שבו כל תזוזה על לוח השחמט המזרח תיכוני היא מסר, וכל תזוזה עלולה לשנות את מאזן הכוחות, טראמפ משחק שחמט אסטרטגי שבו גם האופציה הצבאית נותרת גלויה – כאיום מחושב וכמנוף להשגת מטרותיו מול איראן.

הכתוב הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה