העימות הנוכחי הוא “מאבק בין דמוקרטיה ועריצות”, כאשר מצד אחד ניצב המערב, ומהצד השני ניצבות רוסיה, סין ואיראן.[1] רוסיה מעמיקה את קשריה עם איראן, בעוד שסין מנצלת את הקרע ההולך ומתרחב בין וושינגטון לבין “הדרום הגלובלי”. “ארגון שנגחאי לשיתוף פעולה” (SCO) וארגון BRICS מסייעים לאיראן, רוסיה וסין לחזק את הקשרים ביניהן. ל”משולש רשע” חדש זה יש כל שנדרש כדי להציב אתגר קשה בפני ההגמון.
המזרח התיכון ורוסיה
איראן ורוסיה
איראן מספקת נשק לרוסיה ונלחמת בישראל באמצעות שלוחיה, ולאחרונה אף שיגרה נגדה מתקפה ישירה משטחה. וושינגטון זקוקה לאסטרטגיה חדשה – כזו שתכיר בשלוחיה של איראן כרשת של טרור. בנוסף להעברת מיליוני דולרים בשנה לחמאס, אסמעיל קא’אני, מפקד כוח קודס של המשטר האיראני, אמר לחמאס: “אנו לא נאפשר לאויב להשיג את מטרותיו המלוכלכות בעזה ובפלסטין. אנו מבטיחים לכם כי נעשה כל שיידרש בקרב היסטורי זה”.[2] מטרתה של איראן היא לייצא את המהפכה האסלאמית על מנת לקרוא תיגר על אמריקה במונחים צבאיים, דיפלומטיים וכלכליים.
השקעות צבאיות ומסחריות בין איראן ורוסיה
איראן היא כיום ספקית נשק חיונית עבור רוסיה. בנובמבר 2023 הכריזה טהראן, שהיא עומדת לקבל מטוסי קרב רוסיים מדגם Su-35 ומסוקי תקיפה מדגם Mi-28. הדיווחים העדכניים ביותר לגבי העברה של מערכת נ”מ מדגם Pantsir S-1 מקבוצת וגנר בסוריה לידי חזבאללה בלבנון, הם דוגמה נוספת למאמציה של רוסיה לאפשר הסלמה מתמשכת. אולם, אם תסתבך איראן בעימות נרחב יותר, ייתכן כי לא יהיה באפשרותה להעניק לרוסיה את אותה רמת תמיכה.
הסנקציות המערביות נגד איראן משרתות את האינטרסים של רוסיה, מכיוון שרוסיה מתכננת להשקיע 40 מיליארד דולר בענף הגז והנפט באיראן. איראן ורוסיה חתמו כבר על עסקה בהיקף של 6.5 מיליארד דולר כחלק מתוכנית השקעות זו במטרה לפתח את שדות הגז והנפט באיראן. אם הנשיא פוטין מעוניין להמשיך להילחם באוקראינה ולשרוד את הדרתו מן הסדר הכלכלי אותו מוביל המערב, ייתכן כי לא תיוותר לו ברירה אלא לפנות מזרחה.
היחלשות השפעתה של רוסיה בסין
סוריה ממשיכה להוות את מרכז הכובד של המדיניות הרוסית במזרח התיכון. לסוריה יש קשרים מועטים בלבד עם משמרות המהפכה האיראניים ואין לה כל השפעה על פעולותיהם בסוריה. היחלשות השת”פ ביניהם משפיעה על סדר היום הנרחב יותר של השותפות האסטרטגית, אשר לא התגבשה עדיין לכדי ברית. חלק מן הכוחות הרוסיים המוצבים בשטח סוריה הועברו קרוב יותר לגבול עם ישראל.
עסקאות הסחר בין קטר ורוסיה
רוסיה הציעה לגוון את הסחר ההדדי עם קטר ולעבור לשימוש במטבעות הלאומיים של שתי המדינות. התפתחות אחרונה זו מהווה חלק ממגמה הולכת ומתחזקת של דה-דולריזציה השוטפת את האזור, ורוסיה שואפת לנצל זאת לצורך הסחר שלה עם מדינות ערב. בפברואר השנה הודיע הבנק המרכזי של עיראק, כי יאפשר לראשונה את ביצוע הסחר עם סין ישירות במטבע הסיני. חודש לאחר מכן חתם איחוד האמירויות הערביות על עסקת הגז הראשונה שלו עם סין במטבע היואן הסיני.
הסיוע האמריקני נגד איראן
איראן אינה מסוגלת לנצח במלחמה קונבנציונלית נגד ארה”ב, או לכבוש את ישראל, כל עוד אמריקה נשארת באזור. לכן, על ירושלים ו-וושינגטון להמחיש למשטר את המחיר. עליהן לעשות זאת באמצעות קמפיין מכוון יותר נגד איראן ושלוחיה, מכיוון שסנקציות נרחבות יותר, שינויים במחירי הנפט והפרעות מאקרו-כלכליות נוספות יערערו את משאביה של איראן. ישראל ואמריקה צריכות להפעיל לחץ מספיק על מנת לאלץ את איראן להשתלט על עיראק, סוריה ולבנון, משום שאיראן לא תהיה מסוגלת לעמוד בכך מבחינה כלכלית, והדבר יוביל לנפילתה.
רוסיה ושחקני הטרור
רוסיה וחמאס
ראש ממשלת רוסיה מיכאיל מישוסטין אישר מחדש את השותפות האסטרטגית בין רוסיה ואיראן באוקטובר 2023. הוא עשה כן, כאשר נפגש עם סגן הנשיא האיראני, מוחמד מוח’בר (אשר משמש כנשיא בפועל מאז מותו של ח’מנהאי), שבועיים לאחר פרוץ המלחמה בין ישראל ועזה.[3] ב-1 בנובמבר אמר הנציג הקבוע של רוסיה לאומות המאוחדות, וסילי נבנזיה, כי ישראל היא מדינה כובשת אשר אין לה שום זכות להגן על עצמה.[4] במרץ 2024 אירחה מוסקבה ארגוני טרור, ביניהם חמאס, פת”ח והג’האד האסלאמי הפלסטיני.[5] מבחינת גלעד ארדן, שגריר ישראל לאו”ם, “רוסיה היא אחד המקומות היחידים מחוץ למזרח התיכון, בו פורשים שטיח אדום בפני מחבלי חמאס והג’האדיסטים החות’ים”.[6] פגישה זו התקיימה בעת שרוסיה נדחקת לחלוטין לשוליים על ידי המערב בסוגיית אוקראינה.
חזבאללה ורוסיה
חזבאללה מספק לרוסיה חיילים עבור העימות באוקראינה ומקבל בתמורה את האפשרות לרכוש נשק מודרני, כולל טילים, לצורך מתקפותיו על ישראל. רוסיה העניקה לחזבאללה גישה לכלי נשק מתקדמים, כולל טילים. מפעילי הכטב”מים של חזבאללה מאמנים אנשי צבא רוסים ושכירי חרב מקומיים אשר חתמו על חוזים עם משרד ההגנה הרוסי.
החות’ים ורוסיה
החות’ים, כך דווח, הבטיחו לבייג’ינג ולמוסקבה כי לא יפגעו בספינות שלהן בים האדום. בכל מקרה, רוסיה נותרת שחקן גדול מדי מכדי שהחות’ים יוכלו להתעלם ממנה. ניתן להעלות על הדעת כי בעתיד רוסיה עלולה להיות מעורבת בנוף הביטחוני בתימן בדרכים עמומות, תוך שהיא מתבססת על הלקחים שנלמדו על ידי צבא וגנר הפרטי לצורך קידום האינטרסים שלה, בין היתר בלוב, בסודאן ובסוריה.
סין ומיצוב המזרח בעמדת-כוח
סין מתמקדת בניצול הקרע ההולך ומתרחב בין וושינגטון לבין “הדרום הגלובלי” בסוגיית המלחמה בישראל. היא עושה זאת על מנת לחזק את שאיפותיה בתחום מדיניות החוץ, תוך שהיא מציגה את עצמה כלפי חוץ כמשכינת שלום. אולם, תוכנית השלום שלה הטילה את האחריות לפתרון הסכסוך על מועצת הביטחון של האו”ם – ולא על בייג’ינג, ו-ועידת BRICS שהתקיימה בנובמבר לא הניבה כל הצהרה משותפת, כך שפעולותיה עד כה נראות הצהרתיות ברובן.[7]
רוסיה וקוריאה הצפונית
בשנה שעברה נפגש נשיא רוסיה ולדימיר פוטין עם המנהיג העליון של קוריאה הצפונית, קים ג’ונג און. מטרת הפגישה הייתה לקדם עסקה, במסגרתה החיילים הרוסים יקבלו תחמושת ואמצעי לחימה, ובתמורה תספק רוסיה לפיוניאנג טכנולוגיה מתקדמת. האיום המוגבר במתקפת טילים צפון קוריאנית מהווה תמריץ עבור יפן וקוריאה הדרומית להימנע מהתנכרות לבייג’ינג. אם תשיג איראן נשק גרעיני, הדבר עשוי להיות נכון גם לגבי רוסיה.
סין ואיראן
בדומה לרוסיה, גם סין מטפחת את קשריה עם איראן. ראש הממשלה לי צ’יאנג אמר, כי “סין תמשיך לתמוך באיראן ולהבטיח את ריבונותה הלאומית, ותתנגד בתוקף לכל התערבות של כוחות חיצוניים בענייניה הפנימיים של איראן”.[8] אחד ממרכיבי המפתח באסטרטגיה הרוסית-איראנית הוא השליטה במצרי הורמוז המפרידים בין עומאן ואיראן, בהם עוברים מדי יום 20 אחוזים מתעבורת הנפט העולמית.[9] כיום מוכרת איראן לסין 90% מן הנפט שהיא מפיקה, חרף הסנקציות הגלובליות,[10] ועובדה זו מבהירה לארה”ב כי הסנקציות שלה הן בגדר המלצה בלבד.
סין במועצת הביטחון של האו”ם – מינוף “הדרום הגלובלי”
בהצבעה שהתקיימה במועצת הביטחון של האו”ם בחודש אוקטובר, הטילו רוסיה וסין וטו על טיוטת החלטה של ארה”ב אשר הדגישה את זכותה של ישראל להגן על עצמה.[11] בדצמבר ניצלה סין הצבעה נוספת במועצת הביטחון הקוראת להפסקת אש, וזאת במטרה למקם עצמה לצד מדינות “הדרום הגלובלי”.[12] בייג’ינג מיצבה את עצמה כעומדת לצד מדינות “הדרום הגלובלי” גם בתביעה של דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק,[13] בניסיון נוסף להראות למערב כי אין לו מונופול על המנהיגות.
שיתוף פעולה בין SCO ל-BRICS לטובת תמיכה בציר
בינתיים עוזרים SCO ו-BRICS לאיראן, רוסיה וסין להתקרב יותר זו לזו, וזאת בעיקר באמצעות המאמצים הדיפלומטיים שלהם, אשר מתבססים על אינטרס עצמי ומניעת התערבות מערבית. ככל שסוגיית העימות בישראל ממשיכה לקטב את מדינות המערב, נראה כי מדינות “הדרום הגלובלי” נמשכות יותר לסדר העולמי הרב-קוטבי של בייג’ינג, בו הדמוקרטיה אינה שולטת עוד. הסדר העולמי הליברלי עלול להפוך לסדר אזורי המוגדר על ידי סין, ונרטיב זה מצביע על מאבק עוצמה מבחינת המערב.
מה עושה הקהילה הבינלאומית נוכח התבססות ציר הרשע? גלעד ארדן, שגריר ישראל באו”ם, האשים את מועצת הביטחון כי לא יצאה להגנתן של אוקראינה וישראל, והזהיר כי אם דפוס זה יימשך, הארגון מסתכן ב”אובדן הלגיטימיות שלו”.[14] דבריו מדגישים את השינוי במדיניותה של ישראל כלפי מוסקבה. “המערכת של האו”ם מוחזקת כולה כבת ערובה של אינטרסים פוליטיים”,[15] אמר ארדן. היא משותקת לנוכח האלימות. האו”ם אינו יכול להמשיך במדיניות ההימנעות והפיוס שלו אל מול נוף חדש זה של אתגרים בינלאומיים. עם זאת, היום ברור יותר מאי פעם, כי ישראל חייבת לשמר את יכולתה להגן על עצמה בכוחות עצמה, תוך שאיפה להשפיע על מדיניות החוץ של מדינות השותפות לעמדותיה להתמודד מול ציר זה ולהציג חזית מאוחדת. בעת שהמערב עומד בשילוב ידיי, הציר אינו חדל מתוקפנותו.
מאמר זה פורסם במקור בYnetnews
הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
[1] https://ifpnews.com/ukraine-concerned-western-push-russia-talks-kiev/
[2] שם
[3] http://government.ru/en/news/49880/
[4] https://english.aawsat.com/world/4643206-russia-israel-occupying-state-has-no-right-self-defense
[5] https://tass.com/politics/1754437
[6] https://www.jpost.com/international/article-789156
[7] שם
[8] http://english.scio.gov.cn/m/topnews/2023-10/27/content_116779579.htm
[9] https://carnegie-mec.org/2023/05/24/why-china-is-emerging-as-main-promoter-of-stability-in-strait-of-hormuz-pub-89829
[10] https://www.politico.com/news/2023/10/08/israel-oil-energy-saudi-iran-00120563
[11] https://www.aljazeera.com/news/2023/10/26/how-the-us-has-used-its-veto-power-at-the-un-in-support-of-israel
[12] https://foreignpolicy.com/2024/01/31/china-israel-hamas-global-south-us-foreign-policy/
[13] שם
[14] https://www.jpost.com/international/article-789156
[15] https://www.jpost.com/international/article-789156
