מגילת העצמאות היא קודם כול ולפני הכול המסמך התמציתי והברור ביותר שמספר את הסיפור של העם שלנו. המגילה נפתחת בזכותנו ההיסטורית על הארץ ובאלף שנות הקוממיות שקיימנו כאן, היא מציינת את הזכות החוקית שקיבלנו מתוקף הצהרת בלפור והמנדט הבריטי, ומתייחסת גם לשואה כדי להבהיר מדוע יש הכרח להקים את המדינה היהודית כבר עכשיו. בהמשך, המגילה מפרטת את הערכים שעל בסיסם תוקם המדינה, וקוראת לכל יהודי התפוצות להתלכד בארץ ישראל ולממש יחד את חזון גאולת הארץ.
הסיפור של העם היהודי, כפי שהוא מוצג במגילה, הוא סיפור שלם ומדויק גם מבחינה היסטורית. עם זאת, לצערנו, בעשורים האחרונים אנחנו רואים ניסיון לפרק את ההיגיון הפנימי של הסיפור באמצעות נרטיבים חסרי בסיס, ובכך אנחנו הולכים ומאבדים את האמונה בצדקת דרכנו.
אובדן האמונה בצדקת הדרך הוא אחד הדברים המסוכנים ביותר שקורים לנו כחברה, כי בלי האמונה בזכותנו המוחלטת על הארץ אין לנו זכות קיום כאן. בלי אמונה זו גם לא נוכל להכריע את המלחמה הנוכחית, ובוודאי שלא נוכל להבטיח את ביטחוננו לדורות.
לפיכך נתכנסנו: הסיבות שהובילו להקמת מדינת ישראל
הזכות ההיסטורית
מגילת העצמאות נכתבה שלוש שנים בלבד לאחר מלחמת העולם השנייה ומאורעות השואה, ובכל זאת היא לא נפתחת בסיפור על ששת מיליוני היהודים שנספו באירופה, אלא במשפט: “בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבו דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית”. כלומר, המגילה נפתחת בזכותנו ההיסטורית על הארץ, ואומרת: כאן נוצרנו כאומה, כאן ניהלנו חיים ריבוניים במשך דורות, וכאן יצרנו את נכסי התרבות הלאומיים שלנו. המגילה מדגישה שהעם היהודי הוגלה מארצו “בכוח הזרוע”, ומדגישה שגם כשחיינו בפזורות, המשכנו לשמור אמונים לארץ ישראל ונשאנו תפילות לשוב ארצה ולחדש כאן את חירותנו המדינית.
המגילה מתייחסת גם למפעל הציוני, ומזכירה את החלוצים שעלו ארצה כדי להפריח את השממה ולחדש את השפה העברית, וכן את הצהרתו של הרצל בקונגרס הציוני, שבה הוא דיבר על זכותו של העם היהודי לתקומה לאומית בארצו.
הזכות החוקית
בשלב הבא, המגילה מתייחסת לזכותנו החוקית על הארץ. לשם כך, היא נשענת על הצהרת בלפור שניתנה בנובמבר 1917 – הצהרה שמכירה בזכותו של העם היהודי להקים בית לאומי בארץ ישראל. הצהרה זו היוותה את הבסיס למנדט הבריטי על ארץ ישראל, כמצוין בכתב המנדט: “הממשל המנדטורי יהיה אחראי על ביצוע ההכרזה שניתנה במקור בשני לנובמבר 1917 על ידי ממשלת הוד מעלתו הבריטי, ואושררה על ידי יתר מעצמות הברית, לצורך הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה”.
כתב המנדט, שקיבל תוקף מחבר הלאומים (היום האו”ם), הוא המסמך החוקי המחייב ביותר שנוגע להכרה הבין-לאומית בזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, ובו התחייבו הבריטים לפעול למימוש זכות זו. ראוי לציין כי כוונתו המקורית של ארתור ג’יימס בלפור הייתה להקים בית לאומי ליהודים על כל שטחה של ארץ ישראל התנ”כית, לרבות השטחים שנמצאים בעבר בירדן המזרחי.
בפועל, ראינו שהבריטים פעלו נגד המנדט שאליו התחייבו. במקום לתמוך בהקמת בית ליהודים, הם עשו הכול כדי לסכל זאת – הם מנעו עלייה של יהודים, הזרימו לכאן ערבים מכל רחבי המזרח התיכון, והוציאו את הספר הלבן שנחשב להפרה בוטה של הצהרת בלפור. אם לא די בכך, הבריטים גם הוציאו את שטחי עבר הירדן המזרחי מתחום הבית הלאומי היהודי, ואפשרו את הקמתה יש מאין של מדינת ירדן.
למרות החתירה של הבריטים תחת המנדט שקיבלו ותחת הבטחותיהם לחבר הלאומים, הצהרת בלפור וכתב המנדט נותרו מסמכים חוקיים מחייבים שמבהירים באופן שאינו משתמע לשתי פנים שלעם היהודי יש זכויות לאומיות על ארץ ישראל.
השואה
רק לאחר שמגילת העצמאות מבססת את זכותנו ההיסטורית והחוקית על הארץ, היא מגיעה לעסוק בשואה. לפי המגילה, השואה הוכיחה מחדש את הצורך במציאת פתרון לבעיית העם היהודי, על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל. המגילה מבהירה שהמדינה תהיה פתוחה לעלייה יהודית מכל התפוצות, ובכך היא מניחה למעשה את היסודות לחוק השבות.
האופן שבו הטיעונים נבנים ומנוסחים במגילת העצמאות נועדו להעביר את המסר שהשואה איננה הסיבה העיקרית ובוודאי שלא הסיבה היחידה לכך שהעם היהודי זכאי למדינת לאום. לפי כותבי המגילה, השואה הבהירה את הצורך במציאת פתרון מיידי, אך הפתרון הזה נשען על הזכויות ההיסטוריות והחוקיות שלנו על הארץ שהיו קיימות עוד הרבה לפני שהשואה התחוללה.
לצערנו, בעשורים האחרונים, יותר ויותר ישראלים שוכחים את הזכויות האלו, וסבורים שזכותנו למדינה מתבססת אך ורק על השואה. רק כשנבין שהשואה איננה הסיבה להקמת מדינת ישראל, אלא תזכורת כואבת לכך שעלינו לתבוע את זכויותינו ההיסטוריות והחוקיות – נבין שאנחנו כאן בזכות ולא בחסד.
הצהרת האומות המאוחדות
חלקה הראשון של מגילת העצמאות נחתם עם ההצהרה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל שהתקבלה בעצרת האומות המאוחדות בכ”ט בנובמבר 1947. במגילה מודגש כי הכרה זו של האומות המאוחדות “אינה ניתנת להפקעה”, ומובהר: “זו זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשתות עצמו במדינתו הריבונית”. מכאן אנחנו מגיעים למשפט המכונן ביותר שמופיע במגילה: “אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל”.
לאור חזונם של נביאי ישראל: הערכים המנחים במגילת העצמאות
ערכי המדינה
בחלקה האחרון של מגילת העצמאות יש התייחסות לאופייה של המדינה ולערכים שיעמדו בבסיסה.
בראש ובראשונה מצוין שמדינת ישראל “תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות” – ובכך מודגש למעשה שהמדינה היא מדינת הלאום של העם היהודי. לאחר מכן מוזכרים יתר הערכים, ובהם חירות, צדק, שלום, שוויון זכויות וחופש דת. במגילה מצוין כי ערכים אלו נשענים על חזונם של נביאי ישראל, ובכך שוב יש חזרה לעוגן ההיסטורי והמסורתי שמעצב אותנו כעם.
היום נשמעות טענות שונות שלפיהן מדינת ישראל לא מממשת התחייבותה לקיים שוויון זכויות מלא לכל אזרחיה. טענות אלו הן חסרות בסיס. לכל האזרחים במדינה יש זכות הצבעה, וקולם שווה. באופן דומה, אנחנו רואים שותפות במוסדות הציבוריים ויש נציגי ציבור וחברי כנסת מכל קשת החברה. כמו כן, כל האזרחים שווים בפני החוק, בלי קשר למוצאם, ומעולם לא הייתה במדינה מערכת חוקים נפרדים ליהודים ולערבים. גם בתחום ההשכלה והעבודה, אנחנו מוצאים שוויון הזדמנויות – ולראיה, אחוז הסטודנטים הערבים שלומדים במוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל עולה משנה לשנה, וב-2022 עמד על 19% מכלל אוכלוסיית הסטודנטים – כמעט כמו האחוז שהם מהווים באוכלוסייה. נוסף על כך, מאז שנת 2020 כמעט מחצית מהרופאים החדשים בישראל מגיעים מהמגזרים הערבי והדרוזי. כך נראית מדינה בה הזכויות לאזרחים הן שוות.
יד לשלום
בהמשכו של החלק האחרון, מגילת העצמאות מתייחסת למורכבות הביטחונית שנוגעת לערביי ישראל ולמדינות השכנות. תחילה המגילה פונה לערבים תושבי המדינה ומזמינה אותם לקחת חלק בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלא ושווה. לאחר מכן, היא פונה למדינות המזרח התיכון ומכריזה: “אנו מושטים יד שלום ושכנות טובה”. מדינת ישראל גם מתחייבת במגילה לתרום את חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון, ובכך מבססת את מעמדה כמדינה שוחרת שלום.
גאולת ישראל
מגילת העצמאות נחתמת בפנייה לעם היהודי בתפוצות. המגילה קוראת לכל יהודי העולם לעלות ארצה ולהתלכד כאן כדי לממש את שאיפת הדורות לגאולת ישראל.
השורה האחרונה במגילה חוזרת שוב לבסיס שמאגד אותנו כעם, ומדגישה שהחתימה על המגילה נעשית “מתוך ביטחון בצור ישראל”.
אף מילה על צורת משטר וגבולות: התכנים שנעדרים ממגילת העצמאות
מדינה יהודית ושוויונית
כל מילה שנכתבה במגילת העצמאות נבחרה בקפידה, וכך גם המילים שלא נכתבו בה. כיום ברור לכולנו שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, אך מעניין לראות שהמילים “יהודי”, “יהודית” או “יהודים” מופיעות במגילה 20 פעמים, ואילו המילה “דמוקרטיה” לא מופיעה שם אף לא פעם אחת. אין זה מקרי.
מגילת העצמאות לא מתייחסת לאופיו של המשטר שעתיד לקום במדינה, מהסיבה הפשוטה שכלל לא היה ברור שמדינת ישראל תהיה מדינה דמוקרטית. למעשה, רוב ההנהגה באותה עת הייתה מחוברת באופן עמוק לרוסיה הקומוניסטית וראתה ברעיון הקיבוץ ערך עליון – כך שרבים צידדו דווקא בביסוס משטר קומוניסטי ולא דמוקרטי.
עם זאת, מגילת העצמאות כן מתייחסת לעקרונות אוניברסליים שנמצאים בבסיסה של הדמוקרטיה, ובכללם השוויון, הצדק והחירות. בכך, מגילת העצמאות מגלמת את האיזון שעליו אנחנו מדברים כל הזמן – האיזון בין מדינת הלאום של העם היהודי לבין מדינה דמוקרטית. כשמבינים את המגילה באמת מתברר שאין פה שום סתירה.
ללא תיחום גבולות
נושא נוסף שאליו מגילת העצמאות לא מתייחסת, ובצדק, הוא נושא הגבולות. כותבי המגילה לא הזכירו כלל את תוכנית החלוקה שניתנה במעמד ההכרזה בעצרת באומות המאוחדות בכ”ט בנובמבר, וזאת משום שהם הבינו שהגבולות של מדינת ישראל עוד עתידים להתעצב.
ובאמת, זמן קצר לאחר החתימה על המגילה, שבעה צבאות אויב קמו נגדנו ומצאנו את עצמנו במלחמה על עצמאותנו. במלחמה זו לא רק ניצחנו, אלא גם הגדרנו מחדש את גבולות המדינה. מאז הוסיפה מדינת ישראל לנצל הזדמנויות כדי להרחיב את גבולותיה, וחלקים רבים בציבור הישראלי עוד שואפים לאחוז בכל שטחי מולדתנו.
בין פוליטיקה לביטחון: מגילת העצמאות והמציאות של ימינו
הפוליטיזציה של מגילת העצמאות
מגילת העצמאות נועדה להיות המסמך המכונן של מדינת ישראל, אך בשנים האחרונות, בעיקר סביב המאבק המשפטי, אנחנו רואים שהיא נעשית לכלי ניגוח פוליטי.
ציבורים רבים בחברה הישראלית חוזרים למגילת העצמאות כדי למצוא בה סימוכין לטענותיהם. מצד אחד, השיח הזה מבורך כיוון שהוא מכיר בחשיבותה של המגילה; אולם, מצד שני, נעשה כאן עוול למגילה, כי ההקשר הפוליטי מרדד את המסמך החשוב ביותר של העם היהודי בעת החדשה, ולא מאפשר את הבנת העומק של עקרונותיו. חשוב להבין מגילת העצמאות היא מסמך שלם ושאי אפשר לקבל חלק ממנה ולהתנכר לחלק אחר – ממש כפי שאי אפשר לקבל רק חלק מהסיפור של העם היהודי. אחד הדברים המסוכנים ביותר שאנחנו יכולים לעשות כחברה הוא לקחת את מגילת העצמאות – המסמך שמהווה את הבסיס לקיומנו כאן – ולהפוך אותו לסוגיה פוליטית.
אובדן האתוס
בלי להבין את מגילת העצמאות על כל חלקיה, אנחנו מאפשרים לגורמים חתרניים לקעקע מהיסוד את כל האתוס הלאומי שלנו, וכפועל יוצא גם את האמונה בזכויות הלאומיות שלנו על הארץ.
בשנים האחרונות אנחנו עדים למערך של שקרים שמנסים להציג אותנו כקולוניאליסטיים שרוצים לכבוש מדינה שאין להם שום קשר אליה. שקרים כאלה מפרקים מהיסוד את כל הסיפור שלנו, ואסור לנו לקבל אותם.
הציבור בישראל צריך לדעת להפריד באופן מוחלט בין המהות לבין הפרקטיקה. קודם כול עלינו להבין את הנרטיב שלנו שמדבר על העם היהודי שמחדש את הקוממיות בארצו, ורק לאחר מכן נוכל לרדת לקומה של הפתרונות. במצב כזה, גם אם נידרש לבצע ויתורים, הם יהיו ממקום פרקטי שמבין את כורח המציאות, ולא ממקום שמתנכר לערכים שמעצבים אותנו כעם.
להגן על עצמנו בכוחות עצמנו
השיח הביטחוני בישראל נוטה להיות ציני, רדוד וסיסמתי. בשביל להעמיק את השיח ולגשת אליו בחרדת הקודש שלה הוא ראוי, עלינו לחזור למגילת העצמאות.
המגילה מדגישה שמעולם לא פסקנו לתבוע את זכותנו לחיי כבוד במולדתנו, ומרמזת על הצורך החשוב להגן על עצמנו בכוחות עצמנו. בכך היא מניחה את הבסיס הערכי והרעיוני שעליו ביטחון ישראל צריך להיבנות.
הדנ”א של העם היהודי: חשיבותה הנצחית של מגילת העצמאות
המלחמה הנוכחית מבהירה ביתר שאת את חשיבות האמונה בצדקת הדרך. מי שמנהלת מולנו את המלחמה היא איראן – מדינה שנמצאת במרחק אלפי קילומטרים מאיתנו ושאיתה אין לנו שום סכסכוך טריטוריאלי. מכאן, שהמאבק של מדינת ישראל הוא לא על קרקע, אלא על ערכים.
מהבחינה הזאת, יש לנו כברת דרך לעשות. האויבים שלנו יודעים טוב מאוד לשמר ולהנחיל את האתוס שלהם, אך אנחנו רק מחלישים את האתוס שלנו ומתנכרים אליו.
בשביל לנצח במאבק שנשען בעיקרו על ערכים ורעיונות, עלינו להיות מחוברים במאה אחוז למה שכתוב במגילת העצמאות ולסיפור המכונן שלנו כעם. מה שיכריע את המלחמה הזאת ויבטיח את ביטחון ישראל גם בהמשך הוא לא כמות הכוחות ואיכות החימוש – אלא הרוח, והרוח נבנית מתוך האמונה בדרכנו כאומה.
