מאז פתיחת המלחמה בעזה ב-7 באוקטובר 2023, ישראל נמצאת בלחימה גם נגד חזבאללה בצפון. לחימה זו אומנם נמצאת כרגע ברמת עצימות מתחת לסף המלחמה, אך מיום ליום היא מסלימה וטומנת בחובה אפשרות להסלמה שתוביל למלחמה רב-זירתית, ואולי אף למלחמה אזורית.

נשיא ארצות הברית, ג’ו ביידן, כבר התבטא בימים האחרונים לא פעם – כולל בדיונים סגורים – וקרא לישראל להימנע מיוזמה התקפית נגד חזבאללה בלבנון. הממשל האמריקני חושש כי פתיחת מלחמה נגד חזבאללה תוביל לעימות אזורי שיערב את ארצות הברית ואת איראן בלחימה ישירה וממשית. בשבוע האחרון מופעלים לחצים משמעותיים על ממשלת לבנון לנסות ולרסן את חזבאללה, כולל שיחות שנערכו בין נשיא לבנון לבכירים בממשל האמריקני, הצרפתי והבריטי.

נכון לעכשיו, הלחימה כוללת עשרות שיגורי פצצות מרגמה ורקטות לעבר היישובים בצפון הקרובים לגדר יחסית, עשרות שיגורים של טילים נגד-טנקים לעבר מוצבים וחוליות של צה”ל סמוך לגדר, וניסיונות חדירה של מחבלי חמאס והג’יהאד האסלאמי, שמנסים לחקות את הטבח של חמאס, וזאת באישור חזבאללה ובעידודה. עד כה איבדה ישראל בלחימה זו שבעה חיילים ואזרח, בעוד חזבאללה איבד מעל 30 פעילי טרור (לפי דובר צה”ל, חוסלו עד כה מעל 20 חוליות חזבאללה), לא כולל פעילי טרור של חמאס והג’יהאד האסלאמי שחוסלו.

מה רוצה חזבאללה?

עד כה, נראה שחזבאללה מהסס אם לפתוח במלחמה נגד ישראל. שיקולי הארגון נובעים מתדמיתו לא רק כארגון ההתנגדות הראשי המגן על לבנון, אלא כמי שמגן על האינטרסים הערביים, האסלאמיים והפלסטיניים באזור; מיחסו לאיראן והשפעתו ממנה, מהפוליטיקה והלחצים הפנימיים בלבנון, ומהיכולות הצבאיות וכושר הלחימה הנוכחי של ארגון הטרור.

חזבאללה כמוביל את ציר ההתנגדות נגד ישראל

חזבאללה נכנס באופן פעיל ללחימה נגד ישראל מתוך רצון להוביל את “התלכדות הזירות” של “ציר ההתנגדות” לישראל. אסטרטגיה זו הותוותה עוד מימי מפקד כח קדס של משמרות המהפכה לשעבר, קאסם סולימאני, שחוסל בינואר 2021 על ידי ארצות הברית. הרעיון המסדר של אסטרטגיה זו הוא עימות רב-זירתי נגד ישראל בכל פעם שאחד מאויביה מותקף או פותח במתקפה – חמאס והג’יהאד האסלאמי בעזה, חזבאללה בלבנון, וכוחות איראניים בסוריה. בכך שחזבאללה פועל צבאית נגד ישראל, הוא מביע הזדהות פעילה עם ארגוני הטרור בעזה ויוצא כדי חובתו כלפי המשטר בטהראן.

ההשפעה האיראנית

ככלל, חזבאללה מהווה שליח איראני לכל דבר, כולל במימון הכספי, באספקת אמצעי הלחימה, בהעברת הידע הצבאי, בהדרכות הצבאיות ובאידיאולוגיה השיעית המהפכנית. המטרה האיראנית בהקמת חזבאללה הייתה כוח הרתעה בגבול הצפון הישראלי שימנע מישראל יכולת לפעול נגד תוכנית הגרעין של איראן ונגד המשטר האיראני עצמו. חרף הצהרות לוחמניות מצד בכירים איראניים באשר להצבת קווים אדומים למול התקיפות האוויריות הישראליות והתמרון הקרקעי הקרוב בעזה, אין זה ברור אם טהראן מעוניינת “לבזבז” את הג’וקר החזק ביותר שלה נגד ישראל בשלב זה, לא כל שכן לטובת הצלת חמאס.

האיראנים ככל הנראה מבינים היטב כי אם תיפתח מלחמה בצפון, המטרה הישראלית תהיה השמדת חזבאללה וכניסה קרקעית ללבנון, בדיוק כפי שמתרחש כעת בעזה. במקרה כזה, ישראל אף צפויה לפעול להשמדת כלל היעדים האיראניים בסוריה (ואולי אף בעיראק). המשמעות תהיה איבוד הנכס הצבאי האסטרטגי המשמעותי ביותר של איראן מול ישראל והותרת המשטר האיראני חשוף עוד יותר לתקיפה ישראלית. זאת, נוסף לאיבוד נכס צבאי בעזה בדמות החמאס והג’יהאד האסלאמי. איבוד – בתוך חודשים ספורים – של כלל הנכסים הצבאיים של איראן שקול לחיסול אסטרטגיית “טבעת החנק” שאיראן כה התאמצה לבנות בעשורים האחרונים סביב ישראל.

מצד שני, באיראן יכולים לפרש לא נכון את המכה הגדולה שקיבלה ישראל מחמאס במתקפת הפתע, ולחשוב כי ישראל נמצאת בנקודת חולשה היסטורית שלא הייתה כדוגמתה, מה שמצריך הפעלת עוצמה גדולה יותר לצד חמאס והג’יהאד האסלאמי, מתוך אפשרות ממשית להרוס את ישראל.

לחצים פנימיים בלבנון

לצד הלחץ מאיראן, חזבאללה פועל גם באופן עצמאי, ובעשור האחרון הוא קשר את עצמו יותר ויותר למערכת הפוליטית והכלכלית בלבנון, תוך שהוא נתון ללחצים לבנוניים פנימיים להימנע מהחלטות פזיזות שיובילו לפגיעה אנושה בלבנון. כבר עתה מופעלים על ממשלת לבנון לחצים כבירים מצד בכירים בארצות הברית, צרפת ובריטניה כדי למנוע את המשך ההסלמה. נוסף על כך, גם גורמים פוליטיים שונים מתוך לבנון הזהירו מפני האפשרות של חזבאללה לפתוח במלחמה נגד ישראל, מחשש להרס המדינה.

כושר לחימה ויכולות צבאיות

חזבאללה נחשב לאויב העוצמתי ביותר של ישראל באזור נכון להיום (להוציא את איראן). עם זאת, ייתכן כי חזבאללה מעדיף בשלב זה לא להיכנס למלחמה נגד ישראל משתי סיבות מבצעיות. ראשית, יכול להיות שחזבאללה חושב כי הוא אינו כשיר למלחמה וכי היכולות הצבאיות והתכנון הצבאי שלו בעת הזו לא מספיקים. במקרה כזה, ארגון הטרור השיעי ירצה להמשיך ולהסיט את תשומת הלב הישראלית מחזית הדרום, ולהשאיר את הלחימה מוגבלת. ייתכן גם כי חזבאללה מעדיף לתקוף את ישראל בהפתעה, כפי שביצע חמאס. גם במקרה זה, חזבאללה יעדיף לא לפתוח במלחמה כוללת, וינסה להשאיר את העימות עם ישראל ברף נמוך ומתחת לסף המלחמה.

התגובה הישראלית נגד חזבאללה – מה נדרש בעת הזו?

לישראל יש יכולות צבאיות ולאומיות להתמודד במלחמה רב-זירתית מול עזה בדרום ומול סוריה ולבנון בצפון, אך השאלה היא מהו האינטרס שלה בעת הזו בזירת הצפון.

ישראל יכולה לנצל את היותה בתקופת מלחמה באופן רשמי, את המוכנות הקיימת בעורף, את מלאי המילואים שהתגייס ואת הזהירות והחדות הקיימות של אזרחי ישראל בעורף כדי ליזום מתקפת פתע נגד חזבאללה בלבנון, ולהכריע אותו, במתכונת של הכרעת חמאס בעזה. על ישראל ללמוד היטב מהלקח בעזה. אי-הכרעת חזבאללה משמעותה מתקפת פתע קטלנית ועוצמתית יותר בצפון בעתיד. במקרה זה, ישראל יכולה להשיג “שתי ציפורים במכה אחת”, לבטל את אסטרטגיית “טבעת החנק” האיראנית, ובכך לשנות את פני המזרח התיכון ואת מפת האיומים נגדה.

ככל שהלחימה בעזה תלך ותעמיק, לרבות לאחר הכניסה הקרקעית לעזה, סביר להניח שחזבאללה יגביר את עוצמת האש, את טווחי השיגורים ואת התעוזה שלו. במקרה כזה, ישראל תצטרך להגיע להחלטה אם ליזום מלחמה – או לחכות להסלמה שתוביל אליה.

בשלב זה, טוב תעשה ישראל אם תנסה למקד את הקשב בלחימה בדרום. הלחימה בעזה צפויה להימשך מספר שבועות עד שלושה חודשים. כל עוד חזבאללה ישמור על עימות מוגבל, ישראל צריכה לנצל את המצב לצמצם באופן הדרגתי את היכולות הצבאיות שלו. באותה הזדמנות, ישראל צריכה לנצל את המצב כדי לפגוע בפרויקט דיוק הטילים של ארגון הטרור השיעי. במקביל, ישראל צריכה לפעול לחיסול בכירי חמאס והג’יהאד האסלאמי שנמצאים בלבנון, וכן לבצע תקיפות נגד חזבאללה ולבנון במרחב הסב”ר (סביבה רשתית), על מנת להפעיל לחץ על האוכלוסייה הלבנונית.

גם בשל ההתנגדות האמריקנית, עדיף לישראל להימנע מליזום מלחמה, אך להיערך לתרחיש של מלחמה כאילו היא עתידה לפרוץ בכל רגע. על ישראל לסכם עם הממשל האמריקני כי בתמורה להימנעות מייזום מלחמה בצפון, תתערב ארצות הברית בלחימה באופן פעיל באמצעות תקיפות אוויריות וימיות מכוחותיה המוצבים סמוך לחופי לבנון וישראל. במצב כזה, ישראל תיהנה מלגיטימציה בין-לאומית מרשימה מצד הממשל האמריקני, צרפת ובריטניה, כפי שקורה בכל הנוגע למלחמה בעזה. הדבר גם יסייע לישראל באספקת אמצעי לחימה וסיוע כספי נוסף מהממשל האמריקני, ואולי אף סיוע בלחימה בפועל.

במקרה שחזבאללה יחרוג באופן משמעותי מהעימות המוגבל, קרי, ישגר מטחי טילים באופן מתמשך לעבר אזור הקריות, העמקים ואף מישור החוף, או יצליח לחדור ולבצע פיגוע רצחני, אזי הברירה היא פשוטה בהרבה – על ישראל להגיב בעוצמת אש אדירה, תוך היערכות למלחמה כוללת וכניסה קרקעית ללבנון.

על ישראל לאיים על חזבאללה ולבנון כי אם תיפתח מלחמה, מטרת ישראל תהיה לכבוש לפחות את אזור דרום לבנון עד נהר הליטני, ולהגיע עד ביירות. ישראל חייבת להצהיר בקול רם וברור כי מלחמה בצפון משמעותה השמדה מוחלטת של חזבאללה, כולל החרבת התשתיות הלאומיות האזרחיות של מדינת לבנון, שתוביל לקריסתה המוחלטת.

 

הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה