בשנת 2000 נסוג צה”ל מלבנון, ובכך סיים 18 שנות שהייה ברצועת הביטחון. הנסיגה החפוזה הזאת גרמה לפירוק מיידי של צבא דרום לבנון, והביאה את ארגון חיזבאללה להתייצב על גבולותינו. מאותו רגע, למעשה, חיזבאללה מתכנן איך להילחם בנו. מלחמת הלבנון השנייה ומלחמת האזרחים בסוריה אומנם עיכבו אותו למשך כמה שנים, אבל בחסות המלחמה בדרום הבשילו מבחינתו התנאים לתקוף את ישראל.
עד כה ניסתה מדינת ישראל להימנע מלהכריז על מלחמה בצפון באופן רשמי. יש שקיוו שאפשר יהיה להפעיל לחצים מדיניים על חיזבאללה שיניעו אותו לסגת מגבול הצפון בהתאם להחלטה 1701 שהתקבלה באו”ם בסיום מלחמת לבנון השנייה. כזכור, בהחלטה נקבע שבדרום לבנון ישלוט כוח יוניפי”ל של האו”ם, אך בתוך זמן קצר חיזבאללה התעצם וחזר לשלוט באזור. הסבירות שחיזבאללה יקבל על עצמו עכשיו את ההחלטה לסגת מדרום לבנון היא קלושה, גם משום שהוא לא קיבל אותה בעבר ובעיקר משום שלא מופעל עליו שום לחץ לעשות זאת. חיזבאללה והאיראנים מזהים שהמערכת הבינלאומית חלשה ושגם התמיכה האמריקאית מדשדשת; הם רואים שרוב הלחץ מופעל עלינו ולא עליהם, ולכן אין להם שום מוטיבציה לנצור אש ועל אחת כמה וכמה לסגת.
בהיעדר פתרון מדיני שיצליח להרחיק את חיזבאללה מהגבול ויאפשר את החזרתם הבטוחה של המפונים, המלחמה בזירה הצפונית איננה גחמה אלא מהלך הכרחי. זוהי חובתנו המוסרית כעם כלפי עשרות אלפי התושבים שנעקרו מבתיהם ומשגרת יומם, וכעת חיים כפליטים בארצם ונאלצים לשלם מחירים אישיים כבדים. הגיעה העת שגם קבינט המלחמה יכיר בחיוניות של המלחמה בצפון ויבין שבלעדיה המערכה הזאת לא תגיע לכדי סיום וּודאי שלא לכדי ניצחון.
הדרום מול הצפון: ההבדלים בין הזירות ובין השחקנים
מלחמת חרבות ברזל מתנהלת במקביל גם בדרום וגם בצפון, אך באופן שונה. בדרום זוהי מלחמה מוכרזת והתקפית, ואילו בצפון אין עדיין מלחמה רשמית וצה”ל נמצא בעיקר בעמדת מגננה.
הסיבה העיקרית לכך שמדינת ישראל לא הכריזה כבר מההתחלה על מלחמה בשתי החזיתות קשורה בבעיה של סד”כ (סדר כוחות). לאורך השנים צה”ל צמצם את הסד”כ, ויצר מציאות שבה הכוחות היבשתיים לא יכולים לפעול באופן נרחב בדרום ובצפון במקביל. אם כך, אין לנו ברירה אלא להילחם באופן מדורג – קודם כול לסיים את מרבית העבודה בדרום כדי שנוכל להשאיר שם סד”כ מינימלי, ורק לאחר מכן להפנות את הקשב להתמודדות עם הצפון. השאיפה שלנו כמובן היא לעשות זאת כמה שיותר מהר, כי כל יום שבו אנחנו לא מכריעים את חמאס הוא יום שבו אנחנו לא מתמודדים עם חיזבאללה.
כאשר בוחנים את החזית הדרומית מול הצפונית, צריך גם להבין שחמאס וחיזבאללה הם אויבים שונים. בהיבטים מסוימים יש לחיזבאללה עוצמות הרבה יותר גדולות מאלו של חמאס, אך בהיבטים אחרים יש לו נקודות חולשה משמעותיות.
בהיבט של היכולות המבצעיות, ברור שחיזבאללה חזק מחמאס. יש לו הרבה מאוד לוחמים מיומנים, והוא מחזיק בטילים מדויקים ובמערך רחב של כטב”מים (כלי טיס בלתי מאוישים). חיזבאללה גם מקבל תמיכה רבה מאיראן, שהיא למעשה המנהלת האמיתית של הארגון.
למרות הפער המבצעי, חמאס נהנה מיתרון משמעותי שאין לחיזבאללה, והוא תמיכה אזורית נרחבת. לפני המלחמה, כל רצועת עזה הייתה בשליטת חמאס – צבאית ואזרחית – ומרבית התושבים תמכו בארגון וסייעו למאמץ המלחמתי שלו. ובאמת, בפעילות בתוך עזה התברר שבכל בית שני יש מחסן נשק, עמדת לחימה או קישור למנהרות. חיזבאללה, לעומת זאת, פועל בתוך מדינה שעוינת אותו ומוקף בהרבה מאוד אויבים – בהם הנוצרים, הדרוזים והסונים. לא זאת בלבד שהאוכלוסייה בלבנון לא תומכת בחיזבאללה, היא אף מאשימה אותו ואת איראן במצבה הקשה של לבנון ובכך שהמדינה נמצאת כמעט על סף פירוק.
המצב המורכב בלבנון מוסיף למלחמה עם ישראל משמעויות הרות גורל מבחינת חיזבאללה. הארגון יודע שאם ישראל תצליח להחליש אותו באופן משמעותי, הדבר יוכל להשפיע על המדיניות הפנים-לבנונית ולאפשר לקבוצות השונות בלבנון לשנות את מאזן הכוחות במדינה באופן שיפגע אנושות בחיזבאללה.
השוני בגזרות ובאופי של האויבים גם יוצר באופן טבעי שוני בין מטרות המלחמה בשתי החזיתות. אם בדרום המטרה המוצהרת היא למוטט את שלטון חמאס, אזי בצפון אין שאיפה ממשית למוטט את חיזבאללה. לישראל ברור שארגון חיזבאללה תמיד יכול לסגת לביירות ואפילו לסוריה. נוסף על כך, הארגון זוכה לגיבוי ולמימון צמוד של איראן, שרואה בו שחקן חשוב יותר מאשר חמאס, ולכן לא סביר שנצליח למוטט אותו עד היסוד במלחמה אחת קצרה.
המטרות של המלחמה בצפון, אם כך, הן להסיג את כוחות חיזבאללה מהגבול, לפגוע בתשתיות ובהנהגה של הארגון באופן קשה, וכמובן ליצור את התנאים שיאפשרו את החזרתם הבטוחה של תושבי הצפון לבתיהם. שלוש המטרות הללו חשובות ושלושתן נמצאות בהישג ידו של צה”ל.
הקו האדום מאחורינו: הגיעה העת לקבוע את מטרות המלחמה בצפון
מדינת ישראל אומנם לא הכריזה עדיין באופן רשמי על מלחמה בצפון, אבל צה”ל כבר פועל בגזרה הזאת מאז השבעה באוקטובר. בשמונת החודשים שחלפו מאז, צה”ל טיפל באופן נרחב במערך ההגנה האווירית של חיזבאללה והצליח להחזיר לחיל האוויר הישראלי חופש פעולה בשמי לבנון. במקביל, צה”ל גם פגע משמעותית בשדרת הפיקוד של כוח רדואן בדרום לבנון ובתשתיות רבות של הארגון, וגרם לחלק מכוחות חיזבאללה לסגת לעומק של כמה ק”מ לתוך לבנון.
פעולות אלו יצרו את התנאים הטובים ביותר שכנראה נקבל על מנת להתמודד באופן רחב מול חיזבאללה. עם זאת, אנחנו שומעים קולות רבים שקוראים לדחות את המלחמה בצפון מאילוצים של סד”כ, תחמושת, שחיקה ועוד אי אלו סיבות. כל מי שקורא לדחיית המלחמה לא קורא את המציאות נכון, ולא מודע למשמעויות הקשות של דחייה כזאת.
המשמעות הראשונה היא שלא נוכל לאפשר לתושבי הצפון לשוב בביטחון לביתם, ולכך משמעות עקרונית וערכית שאין לזלזל בה, ואשר יכולה להעמיד את כל הפרויקט הציוני בסכנה ממשית.
המשמעות השנייה היא שנאפשר לאויבים שלנו להתעצם. הרי במצב של הפוגה ישראל לא תהיה היחידה שתצבור עוד כוחות – גם הצד השני יעשה בדיוק אותו הדבר. אם איראן וחיזבאללה יבינו שמדינת ישראל מתכננת לתקוף אותם עוד שנה-שנתיים, כל המיליציות במזרח התיכון יגיעו לדרום לבנון, והצד השני יוכל להתכונן לסד״כ החדש של צה״ל.
מעבר לשתי המשמעויות האלה, קיים גם העניין המנטלי. מלחמה בצפון צפויה לגבות מהעורף מחירים כבדים משמעותית מאלו שגבתה המלחמה בדרום. עלינו להיערך לאפשרויות של מתקפת טילים מדויקת, פגיעה בתשתיות חיוניות, מחסור זמני במוצרי מזון, ושיבושים שישפיעו על שגרת החיים של כולנו. לפיכך, כדי לצאת למלחמה בצפון חייב להיות בעם הלך רוח מתאים. עכשיו, כשאנחנו כבר בתוך מלחמה, העם רתום למשימה ומבין שיש לתת את הכול כדי לנצח. לא יהיה פשוט לרתום את העם מחדש במועד אחר.
קצרה ועוצמתית: תרחישים אפשריים למלחמה בצפון
רבים בציבור חוששים מפני מלחמת לבנון שלישית שתימשך שנים ארוכות, אבל עם התנהלות נכונה המלחמה בצפון יכולה להיות קצרה באופן משמעותי מהמלחמה בדרום. המטרה שלנו היא להכות את חיזבאללה כמה שיותר מהר וכמה שיותר חזק כדי שלארגון ולאיראן יהיה אינטרס ליצור מנגנון סיום מהיר. איראן חוששת מאוד לאבד את חיזבאללה, ואם נפגע בארגון באופן משמעותי, היא בהחלט עשויה לחתור לסיום המלחמה. נוסף על כך, הכוחות הפנים-לבנוניים שעוינים את חיזבאללה יכולים לייצר גם לחצים מצידם, שידחקו את חיזבאללה לקיר.
עם זאת, חשוב לדעת שקיימים גם גורמים שעלולים לעכב ולסבך את המלחמה. בסוריה פועלות מיליציות פרו-איראניות שבהחלט יכולות לעמוד לצד חיזבאללה. במקרה כזה, מדינת ישראל תידרש להעביר לאסד מסר מאוד ברור: אם הסורים מתערבים, אנחנו נפעל להפלת שלטונך.
קיימת גם אפשרות שאיראן תיכנס למערכה באופן פעיל. מהלך כזה, אם יקרה, דווקא יכול לשחק במידה רבה לידיה של ישראל, כיוון שגם האמריקאים יידרשו להתערב. האיראנים צריכים לחשוב טוב טוב אם זה מה שהם רוצים כי עם התערבות אקטיבית מצידם תהפוך המלחמה הזאת למלחמה גלובלית ותציב מולם כוחות חזקים.
כך או כך, בסיום המלחמה תידרש מדינת ישראל להבטיח שהאזור של דרום לבנון יישאר סטרילי מתושבים וכמובן ללא שום נוכחות של חיזבאללה. ישראל לא מתכננת לספח את דרום לבנון וּודאי שלא ליישב אותה, אבל היא כן חייבת לשלוט באזור הזה לפחות בשלב הראשון. זה אומר שכל הכוחות שיושבים כרגע על גבול לבנון מהצד הישראלי יצטרכו לנוע קדימה ולהיות בתוך לבנון. ממש כפי שמייצרים מתחם ביטחון ביטחוני בעזה, גם בצפון נצטרך להתפרס תוך התבססות על נהר הליטני כגבול טבעי. המטרה הקרובה שלנו היא שכשתושבי הצפון יביטו צפונה הם יראו את צה”ל ולא את חיזבאללה.
במקביל לפריסה הצבאית, עלינו להפעיל לחץ בינלאומי שיביא לפירוק חיזבאללה כי אי אפשר להמשיך לחיות עם המציאות שבה לבנון נשלטת על ידי ארגון טרור. השאיפה היא לגייס את הקהילה הבינלאומית למציאת פתרון ארוך טווח ובר-קיימא – לא פתרון שמסתכם בהצבה של כוח או”ם חסר יכולת, אלא פתרון שכולל הצבה של כוחות צבאיים משמעותיים שבאמת יכולים לעמוד מול חיזבאללה.
היוזמה חייבת להיות בידיים שלנו: התנאים לסיום המלחמה
כפי שצוין, יש שלושה יעדים לסיום המלחמה בצפון – הסרת איום חיזבאללה בדרום לבנון; פגיעה קשה מאוד בארגון על כל מערכיו; ויצירת התנאים להשבה בטוחה של תושבי הצפון לבתיהם. כל היעדים האלה הם בני-השגה, ואפילו בטווח הקרוב. רק צריך להיות יצירתיים ונחושים, ולקחת את היוזמה לידיים שלנו.
לגבי הטענה שצה״ל מגיע שחוק למערכה בצפון, יש לזכור את הצד השני של המטבע: החיילים והמפקדים שהולכים להגיע לחזית הצפונית מחזיקים בניסיון מלחמתי אדיר ומבינים לקחים חשובים, כך שעכשיו צה”ל הוא מכונת מלחמה משומנת ובלתי ניתנת לעצירה. אז בואו לא נעצור אותו בעצמנו.
