בסוף יולי 2026 פלשו, תוך שעות ספורות, עשרות אלפי מסתננים ממרוקו למובלעות הספרדיות סאוטה ומלייה, הגובלות בה. אירוע זה נתן ביטוי לסכסוך הטריטוריאלי המתמשך בין המדינות; מחד גיסא, מרוקו רואה במובלעות שטחים כבושים הקוטעים את הרצף הטריטוריאלי שלה בצפון אפריקה ותובעת בהן ריבונות. מאידך גיסא, ספרד טוענת כי מדובר בחלק בלתי נפרד משטחה, הנמצא תחת שלטונה ברציפות מאז המאות ה-15 וה-16 – עידן שקדם לייסודה של מרוקו המודרנית
חדירת המסתננים לאירופה מאפריקה והמזרח התיכון, נמשכת בהיקפים נרחבים כבר למעלה מעשור. התופעה קיבלה תהודה משמעותית בשנת 2011, עם פרוץ "האביב הערבי", והגיעה לשיאה בגל ההגירה העצום של 2015 שאיים למוטט את האיחוד האירופי. בין הגורמים המרכזיים שהניעו את ההגירה, ראוי לציין את מלחמת האזרחים בסוריה, העימותים בלוב, בעיראק ובאפגניסטן, רדיפות פוליטיות במדינות באסיה ובאפריקה בפרט, כאריתראה, סומליה, ניגריה וסודן.
בשנים שחלפו, נראה כי מדינות אירופאיות רבות השלימו עם התבססותם של מיליוני המסתננים שחדרו לשטחן דרך הים והיבשה. חלקן אף הגדילו לעשות והעניקו להם סיוע נרחב, מענקים, תנאים סוציאליים נדיבים ואף אזרחות. עם ההשלכות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות של מדיניות זו, המשנה את ציביון היבשת, יתמודדו מדינות האיחוד האירופי בשנים הבאות ביתר שאת.
גל ההסתננות האחרון למובלעות הספרדיות בצפון אפריקה, צריך לעורר מספר שאלות נוקבות, כחלק ממסע תודעה והשפעה ישראלי "בועט" (שלא לומר "קמפיין הסברה"). שאלות החורגות מהשיח על השפעות ההגירה על "אירופה התמימה", ומציפות את צביעותן של חלק ממדינות האיחוד. אותן מדינות העוסקות במשך עשרות בשנים ב"בסוגיה הפלסטינית", אך מסרבות לקבל לתחומן "פליטים פלסטינים" בהסדר ועל פי חוק, אינן עושות כמעט דבר כדי למנוע חדירה המונית, בלתי חוקית ובלתי מבוקרת של מהגרים מוסלמים בעיקר.
לאור הניסיון המצטבר, ונוכח סבלנותם, סובלנותם ויכולת הספיגה של "האירופאים הנאורים", ראוי לתהות מדוע לא לסייע לערביי עזה החפצים בכך, להגר לאירופה באמצעות ספינות משטי הסיוע ההומניטרי שנלכדו על ידי חיל הים הרחק מהחוף, בדרכן לעזה? הרי הפעילים שעליהם הוחזרו לארצות מוצאם במטוסים, באדיבות משלם המיסים הישראלי, בעוד שהספינות שהוחרמו, נותרו ריקות ואיפשרו להשיט משפחות עזתיות בתנאי דה-לוקס, לא בשחייה עם מצופים ולא בסירות רעועות.
סוגיה נוקבת נוספת הראויה להישאל מעל לכל במה באו"ם, בפרלמנטים האירופאים ובכנסים אקדמיים, בהם נהוג לתקוף את ישראל, היא כיצד נותרו "מזכרות אימפריאליסטיות אירופאיות" על אדמות מחוץ ליבשת, זכר למסעות הכיבושים, הרצח, השיעבוד והביזה של הספרדים, הצרפתים, ההולנדים והאנגלים? מה למדינות אירופאיות אלו, שירדו מגדולתן כאימפריות לפני למעלה מיובל שנים, עם טריטוריות מרוחקות ברחבי העולם, מלבד הצביעות והנצחת הרשעות, בשם אינטרסים חומריים כסחר עבדים וגזילת משאבים טבעיים?
המובלעות הספרדיות שעלו לאחרונה לכותרות בצפון אפריקה, אינן הטריטוריות היחידות הנמצאות באפריקה ובאזורים נוספים בעולם, תחת חסות ודגל אירופאי. בין אותן עשרות הטריטוריות ברחבי העולם, ראוי לציין כמה מהידועות, בכדי לחשוף ולהבין את היקף הסוגייה והבורות שאופפת את כל "המתחסדים", הלוטשים את עיניהם ה"צבועות" לנעשה במדינת ישראל, הארץ המובטחת והיחידה של היהודים.
מפת האו"ם לטריטוריות שאינן אוטונומיות (מקור: האו"ם)
בריטניה מחזיקה במספר הגדול ביותר של טריטוריות שמעבר לים שנותרו כשרידים לאימפריה הבריטית. מן המפורסמים שבאיים מצויים:
- איי פוקלנד בדרום האוקיינוס האטלנטי, עליהם קיים סכסוך ריבונות מתמשך מזה עשרות שנים, שאף ידע מלחמה גדולה ומתוקשרת עם ארגנטינה בשנת 1982.
- גיברלטר הסמוך לספרד, שאף היה בעבר בבעלותה. האי ממוקם בנקודת המפגש של האוקיינוס האטלנטי עם הים התיכון, ומכאן גם נודעת חשיבותו האסטרטגית. סוגיית הריבונות על האי עולה מחדש בכל מספר שנים בין ספרד לבריטניה וכעת מדובר באוטונומיה שניתנה לתושבים מטעם הבריטים.
איים נוספים ופחות מוכרים הנמצאים בחסות בריטית הינם:
- איי הבתולה הבריטיים שהחליפו ידיים בין המעצמות, לאחר שילידי המקום נושלו והובאו למקום עבדים מאפריקה.
- איי טורקס וקייקוס שהחל בשנות השישים מתחולל בהם מאבק פוליטי לא-אלים בין התומכים בעצמאות מלאה ומיידית לבין התומכים בשימור מעמדם של האיים כמושבה בריטית או אף הסתפחות לקנדה.
- איי קיימן שבחרו להישאר תחת חסות בריטית מאשר להסתפח לג'מייקה.
- אנגווילה שעצמאותה סורבה ומרידות בה דוכאו בכדי להישאר תחת חסות בריטית.
- אקרוטירי ודקליה, הבסיסים הצבאיים הריבוניים של בריטניה בקפריסין, שנותרו שריד לרצונה של בריטניה לשלוט באזורים אסטרטגיים במזרח הים התיכון בקרבת תעלת סואץ.
בנוסף לאיים אלו ישנם מספר איים נוספים וטריטוריות תחת הכתר הבריטי ברחבי העולם.
הטריטוריות הבריטיות (מקור- ויקיפדיה)
צרפת עודנה מחזיקה במושבות ושטחים מעבר לים, שרידים לקולוניאליזם הצרפתי, במספר אזורים מרכזיים ברחבי העולם, כדוגמת:
- קלדוניה החדשה שההיסטוריה שלה משקפת מאבק בין הילידים הקאנאקים לבין השלטון הקולוניאלי הצרפתי עד לעצם היום הזה, עת נחלקת האוכלוסייה כמעט שווה בשווה, בין אלו הדורשים עצמאות לאלו המעידיפים חסות צרפתית. במאי 2024 התפרץ גל מהומות בשל ניסיון של ממשלת צרפת להעביר רפורמה חוקתית שתשנה את ספר הבוחרים בטריטוריה, המהלך נתפס על ידי תנועות העצמאות כניסיון לדלל את כוחם הפוליטי של הילידים. ב-12 ביולי 2025 הכריזה צרפת על הסכם עם קלדוניה החדשה, לפיו הטריטוריה שמעבר לים תישאר צרפתית אך תוכרז כמדינה חדשה. על פי העסקה, "מדינת קלדוניה החדשה" תעוגן בחוקת צרפת, ומדינות אחרות יוכלו להכיר בה כמדינה נפרדת. עוד ראוי לציין את גוואדלופ, סן ברתלמיו ופולינזיה הצרפתית.
- מיוט – קבוצת איים באוקיינוס ההודי, שהרפובליקה של איי קומורו רואה בהם חלק משטחה ואינה מכירה בריבונות צרפת עליהם.
- איי ווליס ופוטונה אמנם התגלו על ידי הולנדים ובריטים במאה ה-17, אך היו אלו מסיונרים צרפתים שיישבו לראשונה את האיים בשנת 1837 והמירו את דתם של התושבים המקומיים לנצרות הקתולית. ב-1842 המקומיים מרדו וצרפת נחלצה לעזרה שהפכה ברבות הימים את האיים לחלק מצרפת.
- סן פייר ומיקלון הסמוכים לקנדה הם השטח היחיד שהיה בשליטה צרפתית באמריקה הצפונית ונותר בידה עד היום. השליטה באיים עברה בין הבריטים לצרפתים עד שלבסוף השתלטו הצרפתים עליהם בשנת1816 לצמיתות.
- מרטיניק שהחליפה ידיים בין הבריטים לצרפתים וטרם זכתה לעצמאותה כפי שמייחלת תנועת העצמאות המרטיניקנית.
- גיאנה הצרפתית שמהווה את השטח האירופי הגדול ביותר מחוץ לאירופה.
- האי סן מרטן ששטחו מחולק בין צרפת והולנד.
הטריטוריות הצרפתיות (מקור- ויקיפדיה)
הולנד מחזיקה מספר איים בקריביים שחלקם מדינות אוטונומיות כדוגמת ארובה, סנט מארטן הנחלק עם צרפת, וקוראסאו שתושביו הילידים נטבחו על ידי הספרדים ולבסוף, לאחר כיבוש אנגלי הגיע לידיים הולנדיות שגם הפכוהו למרכז סחר בעבדים. בנוסף ישנם מחוזות מיוחדים של הולנד בקריביים ובהם סנט אאוסטתיוס, בונייר, סאבא – שהחליפה ידיים מצרפתיות לבריטיות ולבסוף להולנדיות.
דנמרק מחזיקה בשתי מדינות חסות אוטונומיות רחבות היקף: גרינלנד ואיי פארו. גרינלנד נחשב לאי הגדול בעולם, הנמצא גאוגרפית בצפון אמריקה, אך פוליטית קשור לדנמרק ונמצא כעת בלב סערה סביב כוונתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, לרכוש או לכבוש את האי בשל חשיבותו האסטרטגית.
סיכום והמלצות
אימפריות נופלות אך האנטישמיות והצביעות עומדות על תילן. המאורעות האחרונים במושבות הספרדיות סאוטה ומלייה בצפון אפריקה, המהומות בקלדוניה החדשה שתחת חסות צרפתית, מלחמת פוקלנד לפני 44 שנה ועוד, הוכיחו לאורך השנים את צביעותן של ספרד, צרפת, בריטניה, הולנד ואפילו דנמרק. מדינות שירדו מגדולתן כמעצמות קולוניאליסטיות בעולם הישן, אך ממשיכות להיאחז בשארית כוחותיהן בשרידי מושבותיהן ברחבי העולם, ללא כל נקיפות מצפון.
לאחר שכבשו שטחים, חיסלו או מכרו את הילידים לעבדות, המירו את דתם של המקומיים וגזלו את אוצרותיהם, נראה כי אין הדבר מפריע להן להטיף מוסר דווקא לישראל, ולהאשימה ב"כיבוש" הארץ המובטחת – המולדת אליה שב העם היהודי לאחר אלפיים שנות גלות מאונס. אין הדבר מפריע להן להאשים את ישראל בפגיעה באוכלוסייה ערבית מקומית ועויינת. זאת על אף שחלק ניכר ממנה מורכב ממהגרים ערבים, שרובם המוחלט שואף ומייחל לחיסול מדינת ישראל ולהקמת טריטוריה ערבית-מוסלמית בשם "פלסטין" מהים ועד הנהר.
מסתבר שהקלוניאליזם האירופאי לא פס לחלוטין מן העולם, בדיוק כמו האנטישמיות והצביעות המפעמות ביבשת אירופה, השוקעת תחת כיבושי האיסלאם, באיצטלה של "הגירה". ישראל נדרשת לנצל את האירועים באירופה, בצפון אפריקה ובכל מקום בו מתגלה הצביעות האירופאית במלוא עוזה. על ישראל לפעול בכל הזדמנות ומעל לכל במה, בכדי להיאבק על שמה וצדקת דרכה בזירת ההשפעה והתודעה, באמצעות יציאה למתקפה!
