גם לאחר הפגיעה הקשה בהנהגתו וביכולותיו הצבאיות, חמאס ממשיך לנהל מערכה רב־ממדית נגד ישראל. כחלק ממאמץ לשמר את מעמדו, מנסה חמאס לקדם נרטיב של מצוקה הומניטרית בעזה, עיצוב מחדש של סיפור מתקפת 7 באוקטובר תוך שימוש בהפגנות תמיכה בארגון באירופה בניסיון להשפיע על דעת הקהל הבינלאומית ולהבטיח את המשך המאבק בישראל.
חמאס אינו מסתפק במערכה הצבאית נגד ישראל. במקביל ללחימה ולניסיונות לשמר את כוחו ברצועת עזה, הארגון ממשיך לפעול בזירה התודעתית והמדינית במטרה להשפיע על האופן שבו נתפסת המלחמה, לקדם את האינטרסים שלו ולשמר את הלגיטימציה הציבורית לפעילותו. שלוש התפתחויות מהתקופה האחרונה ממחישות את האסטרטגיה הזאת: הקמפיין סביב הצפות מחנות העקורים בעזה, חשיפת חומרים חדשים על מוחמד דף ברשת אל-ג'זירה והפגנות תמיכה בחמאס ברחובות אירופה.
החורף בעזה ככלי להפעלת לחץ על ישראל
חמאס מנסה לנצל את תנאי החורף ואת המצוקה ההומניטרית ברצועת עזה כדי לפתוח בקמפיין בינלאומי חדש נגד ישראל. בהודעה שפרסם הארגון בעקבות הגשמים וההצפות הוא האשים את ישראל באחריות להצפת עשרות אלפי אוהלים ולעקירת מאות אלפי בני אדם ממקומות מגוריהם. לטענתו, ישראל מונעת הכנסת אוהלים, יריעות הגנה, שמיכות, אמצעי חימום וציוד לתיקון מבנים ולשאיבת מים.
הארגון קורא למתווכים, למדינות הערבות להסכם הפסקת האש ולמועצת השלום להפעיל לחץ על ישראל ולהסיר את ההגבלות.
גורמים ביטחוניים בישראל רואים בפרסומים אלה ניסיון לשחזר את דפוס הפעולה של קמפיין ההרעבה, שבמסגרתו נעשה שימוש בתמונות ובדיווחים הומניטריים כדי להגביר את הלחץ הבינלאומי על ישראל. הפעם החורף והצפות מחנות העקורים הם במרכז המאמץ.
הקמפיין אינו מופנה רק נגד ישראל. חמאס מותח ביקורת גם על מועצת השלום ועל הוועדה הלאומית לניהול הרצועה בראשות עלי שעת', שטרם החלה לפעול בשטח. באמצעות הביקורת מבקש הארגון להציג את המנגנונים שנועדו להסדיר את ניהול עזה ככישלון, ולשמר את מעמדו כגורם המרכזי בזירה הפלסטינית.
מוחמד דף והמאבק על הנרטיב של 7 באוקטובר
זירה נוספת שבה פועל חמאס היא עיצוב הזיכרון ההיסטורי של מתקפת 7 באוקטובר. ב-30 באוקטובר 2026 שידרה רשת אל-ג'זירה תחקיר מיוחד על מוחמד דף, מפקדה לשעבר של הזרוע הצבאית של חמאס, שחוסל בתקיפה ישראלית בח'אן יונס ביולי 2024.
התחקיר הציג סרטונים נדירים, מסמכים, פרוטוקולים וראיונות עם בכירים בזרוע הצבאית, ובהם אבו עוביידה. בין היתר נחשפו מסמכים העוסקים בהכנות למתקפה, שכונתה בשלב התכנון "פרויקט פהד". במסמך מפברואר 2023 נבחנה האפשרות לבטל את המתקפה אם ישראל תפסיק את מה שחמאס הגדיר כתקיפות נגד מסגד אל-אקצא והאסירים הפלסטינים. מסמך מ-5 באוקטובר 2023 הציג את ההחלטה לצאת למתקפה בשעה 6:30 בבוקר למחרת.
החשיפה נועדה, בין היתר, להחזיר את מוחמד דף למרכז הסיפור ולהדגיש את מעמדו כאדריכל הצבאי של המתקפה. בכך מבקש חמאס לאזן את הדגש שהושם בשנים האחרונות על יחיא סינוואר ולהציג את 7 באוקטובר כתוצאה של החלטה קולקטיבית שהתקבלה בצמרת הצבאית.
עצם הבחירה באל-ג'זירה כבמה לחשיפה היא חלק מהמאמץ התודעתי. מדובר בחשיפה מבוקרת של ארכיון הארגון, שנועדה לקדם נרטיב מסוים בפני הקהל הערבי והבינלאומי ולא בהכרח להציג את מלוא התמונה.
הרחובות באירופה: התמיכה בחמאס חוצה גבולות
המאבק התודעתי אינו מוגבל לרצועת עזה ולערוצי התקשורת. תיעוד מהפגנה בקופנהגן שבדנמרק מציג ביטוי נוסף להמשך התמיכה בחמאס גם בקרב קהילות פלסטיניות באירופה.
בהפגנה השתתפו עזתים שהיגרו מהרצועה לסקנדינביה, ובהם אנס א-סליבי, המתגורר בשוודיה. חלק מהמפגינים לבשו חולצות עם דמותו של יחיא סינוואר והכיתוב "מת כאגדה", לצד קפוצ'ונים שעליהם הכיתוב "7 באוקטובר" וסמלי המשולש האדום המזוהים עם חמאס.
במהלך ההפגנה נשמע א-סליבי מדקלם קריאות תמיכה בזרוע הצבאית של חמאס, והקהל חוזר אחריו: "אבו עוביידה האהוב, שגר טילים לתל אביב", "מי ששואל מי אנחנו – אנחנו גדודי עז א-דין אל-קסאם" וכן "ה-7.10 הוא יום חג שנשאר חג". המפגינים אף קראו לסינוואר להמשיך להיות סמל למאבק.
התיעוד ממחיש כיצד סמלי חמאס וההזדהות עם מתקפת 7 באוקטובר ממשיכים להופיע גם במרחב הציבורי האירופי.
מערכה אחת, שלוש זירות
שלוש ההתפתחויות מצביעות על אסטרטגיה רחבה: חמאס מבקש לנצל את המצוקה ההומניטרית כדי להפעיל לחץ מדיני על ישראל, לעצב מחדש את הנרטיב של מתקפת 7 באוקטובר ולשמר את ההזדהות עם הארגון גם מחוץ למזרח התיכון.
המערכה הזאת אינה מחליפה את הפעילות הצבאית אלא משלימה אותה. באמצעות תקשורת והפגנות ציבוריות מנסה חמאס להבטיח שגם לאחר הפגיעה הקשה בהנהגתו ובתשתיותיו הוא ימשיך להיות שחקן מרכזי בעיצוב עתידה של עזה ובמאבק נגד ישראל.
מבחינת ישראל, האתגר אינו מסתכם בהתמודדות עם האיום הצבאי שנותר ברצועה. הוא מחייב גם מענה מדיני, הסברתי ומודיעיני למאמצי חמאס בזירה הבינלאומית. השאלה המרכזית אינה רק מי ישלוט בעזה ביום שאחרי המלחמה, אלא האם חמאס יצליח לשמר את כוחו והשפעתו גם ללא שליטה צבאית גלויה – באמצעות שליטה בנרטיב, הפעלת לחץ בינלאומי וטיפוח תומכים בזירות מרוחקות.
