מערכת החינוך מזניחה את האתוס הלאומי של מדינת ישראל.
נייר זה הוגש לשר החינוך ומשמש בסיס לעבודת מחלקת המחקר מול המשרד.
רקע כללי
בסוף שנת 2021 ביצענו מחקר[1] אודות המצב במערכת החינוך, תחת חשיבות החינוך כערך מרכזי בביטחון הלאומי. במחקר זה נגענו במספר נקודות הדורשות טיפול מעמיק על מנת להזניק את החינוך במדינת-ישראל, הן בהקשר הלאומי והן בהקשר פדגוגיה ואיכות כוח האדם.
המחקר, שהתבסס על שאלון אינטרנטי וראיונות עומק, בהם השתתפו קרוב ל1000 מורים ותלמידים ממעל 80 תיכוניים בכל רחבי הארץ ומגוון בתי-הספר הממלכתיים, לרבות ממלכתיים דתיים, היווה בסיס למספר המלצות:
- לימוד אתגרי הביטחון הלאומי של ישראל – מחקר שקיימנו בנדון מציג פערי ידע בהקשר בוגרי מערכת החינוך בתחומים הנ”ל, ובדגש על הקונפליקט עם הפלסטינים בדור האחרון, השינויים במערכת האזורית לרבות האתגר האיראני, ואתגרי התתיישבות. פערים אלו משפיעים להבנתנו גם על תחושת החיוניות שבשירות הצבאי ובדגש הקרבי, וכן בבחינה מחודשת של עתיד החיים בדגש על הפריפריה.
- ביזור, והלימה בין סמכות ובין אחריות – החינוך מתקיים בכיתות ובבתי הספר אך ביזור תקציבים ומגוון השתלמויות לא יפתרו את בעיית היסוד והיא העדר סמכות ניהולית של ממש בהיבטים של מהות. כל עוד אין אנו מחזקים את סמכויות מנהלי בתי הספר, גם מול מורים, ומול הורים, מעמדו בעייתי, ויכולת ההשפעה, לרבות הובלת חשיבה יזמית ויצירתית נפגעת.
- מתדולוגיית ההוראה – המתודולוגייה השכיחה יותר ובאופן קיצוני , היא מורה – לוח (מקרן)– כיתה. זוהי עובדה המצביעה על סטגנציה, המשליכה על המוטיבציה והעניין שבלמידה. בתי ספר חייבים לשנות את האיזונים, ולהגביר משמעותית את מתודולוגיית ההוראה החדשניות – קואוצ’ינג, למידה בקבוצות, חקר, למידת היברידית, כיתה הפוכה ועוד. לא רק שמתדולוגיות אלו יעשירו את התלמידים ויגבירו את עניינם בלמידה, הן גם רלוונטיות לסגנון החיים של ימינו ולעתיד הנראה לעין. מתודלוגיו אלו מעצימות גם את המורים וונתנים ביטוי ליכולתם האישית ממקום של מוחיות ומכאן רווח גדול לכולם.
- כוח אדם איכותי – מערכת החינוך יכולה למשוך כוח אדם איכותי ולשמרו. רפורמה במיצוי התקציבים יכולה לתת מענה לכך, בדומה גם תגמול על מצויינות. בנוסף, נדרשים קריטריונים משמעותיים לקבלה ללימודי הוראה – כיום כמעט כל מי שמבקש ללמוד הוראה – לומד. הקריטריונים חייבים לשקף את דמות המורה הנדרשת, מקצועית וערכית.
- פעילות חוץ כיתתית – היבט זה מחייב שינוי מהותי – הלימוד בתוך הכיתה אינו גזירת גורל. אם מחברים את הדברים לרמה הירודה של הכרות עם הארץ והחברה הישראלית, מתחייבת הבנה שיש להוציא את התלמידים ליותר סיורים משמעותיים, ולגרום להם לחוות את המדינה בה הם חיים.
בסיכומה של שנת 2022 לא ראינו שיפור מהותי בהקשרים אלו, ועם כניסתה של הממשלה החדשה, אנו סבורים כי זוהי הזדמנות למפנה תחת הפרמטרים המפורטים.
מטרת מסמך זה – מתן משוב לאור תמונת המצב, שנה לאחר גיבוש המלצות אלו, וכן הצבעה על כיווני עשייה להמשך כהזדמנות למפנה.
תמונת מצב וסימון כיווני פעולה
- לימוד החברה הישראלית – אנו מוצאים כי לא חל שינוי של ממש בהיבט זה[2] – תכניות הלימוד לא מביאות לידי ביטוי הבנה מעמיקה בהקשר אתגריה הלאומיים של החברה הישראלית בהקשר הביטחון הלאומי, וכן החיבור שבין החינוך לביטחון בהקשרי הגיוס לצה”ל. בשעה שרמת המתחים בחברה ממשיכה להתעצם, המענה החינוכי עדיין נדרש התאמה בקרב השכבות הבוגרות לאתגרים משמעותיים אלה, לרבות המוטיבציה לשירות קרבי, ובדגש על יחידות השדה.
תנועת הביטחוניסטים גיבשה תכנית בשם “גבולות של הסכמה” שנכנסה למאגר גפ”ן– אנו מוצאים לנכון להדגיש את הצורך לפעול ברוח תכנית זו ולהטמיעה בתכנית לימודי החובה על מנת למקד את הבוגרים (שכבת יא’-יב’) בהבנתם את התפקיד החשוב אותו הם נושאים מתוך היותם עתיד המדינה בטווח הרחוק, ובשורות הלוחמים של צה”ל תוך זמן קצר ביותר. אנו ממליצים כי תכנים אלו יבואו לידי ביטוי גם בהכשרות המורים.
- העצמת סמכויות מנהלי בתי-הספר –
אין ספק כי עיקר האתגר מוטל על כתפיה של אוכלוסיה חשובה זו. בשנה האחרונה הושקה רפורמת גפ”ן (גמישות פדגוגית ניהולית). רפורמה זו בעיקרה מבורכת – היא נתנה בידי המנהלים את משאבי הפיתוח המקצועי, ואת הסמכות לקבל החלטות תקציביות בתחומם. עם זאת, ברפורמה יש תורפה – נוצר מאין “שוק שחור”, לפיו תכניות רבות נרכשות על-ידי מנהלים בהיותם בניגודי עניינים – אל מול קשרי משפחה, קשרים בישוב, ועוד. בפועל, נכנסו למאגר גפ”ן תכניות ומפעילים שפוגעים ברעיון החשוב של הרפורמה הזו, ובדגש על איכות התכנים המועברים על ידי חלק מהגופים החיצוניים.
המלצתנו היא לחזק את מנגנוני הבקרה בתפעולה – בכך להעצים את הפוטנציאל שלה ולמזער את התורפות שהיא הביאה. חשוב לציין – ראוי שבידי מנהלים תהיה גמישות, חשוב שתהיה הלימה בין סמכות ובין אחריות, ומתוך כך, חשוב להמשיך ולחזק את המנהלים בהקשר הזה.
- מתודולוגיית ההוראה –
על-פי הממצאים שבידנו המורים ממשיכים ללמד בדרכים מיושנות, לא ניכרת הטמעה עמוקה של מתדולוגיות חדשניות, ובאופן כללי נדרש שינוי בהקשר זה.
המלצתנו בסוף שנת 2022, היא להעמיק בתחום המתודולוגיות והדידקטיקה, לפעול ביתר שאת להטמעת חדשנות דידקטית בדגש למידת החקר[3], ולפעול לשינוי דרכי הפעולה של מורים אל מול המגמות הקיימות בעולם, והמוזכרות במסמך “צרת החינוך” אותו גיבשנו אשתקד.
ה”מה” הוא חשוב, אך כאשר מדובר בהטמעה ארוכת טווח – ה”איך” חשוב לא פחות.
- טיוב כוח האדם –
משבר המורים הלך והתעצם לאורך כל השנה האחרונה, בשיאו עמדנו בפני שביתה וחשש לאי פתיחתה של שנה”ל תשפ”ג.
עקב לחצים (עיקרם פוליטיים ולא ענייניים מצד הממשלה הקודמת) נחתם הסכם שכר עם המורים בהובלת ההסתדרות. הסכם זה עמד תחת הקשר של דיפרנציאליות שכר בין מורים חדשים וותיקים.
רבים מהמורים רואים בהסכם זה כלא אפקטיבי[4], ואף לא צודק– ההסכם לא הביא לפתרון של ממש, שעיקרו גיוס ושימור כוח אדם איכותי. בנוסף, מתחייב דיון מעמיק אודות האתגרים הכוללים והראייה ההוליסטית הנדרשת בהקשר רפורמת החינוך.
איכות המורים היא הקובעת את התוצאה- אין ספק בכך. כל השינויים שתוארו לעיל יתאפשרו בהתאם לאיכותם של המורים.
זאת ועוד, בהקשר הסמכויות של מנהלי בתי-הספר– אנו סבורים כי יש לחזק את גמישות הפעולה של המנהלים בפיטורי מורים שאינם מתפקדים כנדרש – כמעט וכל מנהל/ת איתם שוחחנו היו מעוניינים לפטר 10-15 אחוזים מהמורים שפועלים בבית-ספרם לאלתר, אולם אין להם יכולת ביצועית בהקשר הזה. בדרך זו אנו משמרים כוח אדם חלש, שלא רק שאינו מקדם את החינוך, במובנים רבים הוא מייצר נזק.
- לימוד חוץ כיתתי –
מחקרים רבים שבוצעו בעשור האחרון[5] מצביעים על יעילותה של פעילות חוץ-כיתתית (חוץ קוריקולרית) בהקשרים חברתיים וערכיים. יתרה מכך, מחקרים אלו מוצאים כי קיים מתאם בין השתתפות בפעילות חוץ-קוריקולרית ובין הישגים חינוכיים. הכיתה, הן כמבנה תשתיתי והן כמסגרת, בהיבטים רבים מהווים חסם התפתחותי.
תקופת הקורונה הגבירה את הצורך בהעצמת הפעילות החוץ כיתתית. זו לא רק מתודולוגיה, אלא מהות בפני עצמה – לא בכדי גרס אפלטון כי “יש לצאת מהמערה”. משל זה נלמד בהכשרות המורים, אך ה”דרש” שלו אינו מוטמע דיו, והוא הלמידה החווייתית. אנו סבורים כי יש להטמיע תפיסה זו ולהוביל ליחס לימודים מוגדר ברמה המערכתית, למשל, הגדרה כי אחת לשבוע כיתה תלמד מחוץ למבנה, במסגרת פעילות של סיור או תצפית, או טיול, או מפגש עם מוסד מקביל ועוד.
סעיף זה מתחבר כמובן לסעיף המתדולוגי, אך יש בו ערך מוסף משמעותי ביותר בתקופתנו, בעידן “דור המסכים”, אנו עדים לקשיים מהותיים בתקשורת בין-אישית וביכולות חיברותיות.
לסיכום,
החינוך הוא אבן יסוד בביטחון הלאומי של ישראל – אנו מדגישים את סעיפי המהות שעלו מתוך השטח: על בסיס מחקר משולב, כמותנית ואיכותנית, מערכת החינוך עדיין עומדת בפני אתגר אדיר, חשיבותה לביטחון הלאומי קריטית – מדובר בנוער שמהווה את עתידה של מדינת-ישראל. העצמת קווי הפעולה אותם סימנו תאפשר שינויים בטווח קצר ותנופה החשובה מאוד למערכת.
[1] ראה ר. איציק, 2022, “צרת החינוך” – https://idsf.org.il/papers/%d7%a6%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%9a-%d7%9e%d7%a9%d7%91%d7%a8-%d7%94%d7%90%d7%aa%d7%95%d7%a1-%d7%94%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%91%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%94%d7%97/
[2] ראה ר. איציק, 2021, https://www.israelhayom.co.il/news/education/article/6370771
[3] ראה ר. איציק, ספטמבר 2019, “חטיבת הביניים כהזדמנות”, https://www.edunow.org.il/article/3825
[4] ראה למשל https://www.themarker.com/news/education/2022-05-23/ty-article/.premium/00000180-f6c3-d469-a5b4-f6fbfd320000
[5] Snellman, K., Silva, J. M., Frederick, C. B., & Putnam, R. D. (2015). The Engagement Gap: Social Mobility and Extracurricular Participation among American Youth. The ANNALS of the American Academy of Political and Social Science, 657(1), 194-207.