בנייר עמדה זה מציגה תנועת “הביטחוניסטים” עמדה מקצועית וערכית ברורה לגבי הצעת החוק הנוגעת לשלילת אזרחות ממחבלים אזרחי ישראל ושלילת תושבות מבעלי מעמד תושב בישראל אשר מקבלים משכורות מהרשות הפלסטינית בתמורה למעשי הטרור שביצעו. זהו צעד המבטא שינוי תפישה כלפי המאבק המזויין הפלסטיני כנגד מדינת ישראל ומחוללי הטרור, ויוצאת ממנו אמירה ברורה: מי שניצל את אזרחותו או תושבותו בישראל על מנת לפגוע בישראלים כחלק ממחוייבותו לאותו המאבק הפלסטיני לא יהיה יותר חלק מהחברה.
זהו צעד מתבקש שמהווה חלק ממכלול המדיניות ללוחמה בטרור הכוללת עמדה מוסרית ברורה כלפי מחבלים והרחקתם מהחברה הישראלית, שיקום ההרתעה, לוחמה במדיניות המשכורות למחבלים של הרשות, ולא פחות חשוב מכך – עשיית צדק עם הקורבנות ועם המשפחות השכולות במאבקן למען יקיריהם. על חבילת הצעדים המלאה להרתעה וענישה על טרור ומדיניות טרור לכלול אכיפה מלאה של חוק הקיזוז נגד הרשות הפלסטינית, הפניית כספי הטרור למשפחות השכולות, גירוש או הרחקה של המחבל לתחומי הרשות הפלסטינית, בחינה מחדש של תנאי הכליאה בישראל ועונשי מינימום על עבירות טרור.
צעד זה מגיע על רקע הסכמה רחבה ונדירה מסוגה בכנסת החוצה סיעות ומשותפת לקואליציה ולאופוזיציה המבטאת קונצנזוס ציבורי עמוק לגבי הבהירות המוסרית והאמירה הביטחונית והערכית מאחורי מהלך מתבקש זה. לצד זה, הוא עולה לדיון על רקע שחרורם האחרון של מספר מחבלים עם דם על הידיים, כמו כרים ומאהר יונס, ערבים אזרחי ישראל שרצחו את החייל אברהם ברומברג הי”ד, ושחרורו הצפוי של מוניר רג’בי, פלסטיני תושב ישראל שסייע לפיגוע בקו 37 בחיפה במרץ 2003, שבו נרצחו 17 ישראלים.
נייר זה מסביר את עיקרי הצעת החוק בהקשרה הרחב ואת היתרונות הביטחוניים שבה, מביא סקירה קצרה של החקיקה הקיימת והפערים שבה, מביא את עיקרי החוק הפלסטיני לעניין משכורות למחבלים, סוקר תקדימים מהעולם המערבי ומהארץ לשלילת אזרחות ממחבלים כאמצעי מדיניות ללוחמה בטרור, ועומד על האמירה הלאומית והערכית הברורה: כללי המשחק הלאומיים מחייבים הוצאה מהמגרש של מחבלים המונעים מאידיאולוגיה עוינת, רואים עצמם חיילים של צבא אויב, וכפועל יוצא מכך התגייסו למטרה ופגעו בישראלים חפים מפשע. המדינה מבטאת בכך באופן מובהק את אי הסכמתה לכלול בחברה מחבלים אשר חותרים תחת אותה חברה ומשתייכים לאומית ואידיאולוגית לאויבי ישראל. לא ניתן לאחוז במקל משני קצותיו: לחתור תחת המדינה לצד השתייכות אליה והפקת תועלת מההטבות שהיא מעניקה.
זהו כלי לאומי להתמודדות עם איום לאומי, בניגוד לכלים עברייניים להתמודדות עם אירועים פליליים. הדבר מבטא תפישה לאומית לפיה חתרנות המונעת מאידיאולוגיה איסלאמיסטית, השתייכות לרשות הפלסטינית ואימוץ הנרטיב הפלסטיני כמניע לפעולה נמצאים מחוץ לכללי המשחק של החברה הישראלית.
- הצעת חוק שלילת אזרחות ותושבות ממחבלים הכוללת מרכיב הרחקה לשטחי הרשות הפלסטינית עומדת כעת לדיון בכנסת ה-25 וזכתה לאמון גדול וקונצנזוס רחב מצד סיעות הבית, קואליציה ואופוזיציה. ההצעה מחדשת על החוק הקיים בכך שהיא קובעת כי אדם שמתנהג באופן מסויים וממלא אחר שלושת התנאים האמורים בחוק – ביצוע עבירת טרור, ריצוי עונש מאסר בפועל וקבלת שכר מהרשות הפלסטינית – יאבד את אזרחותו ויורחק לשטחי הרשות.
- ההצעה מקצרת את המסלול המנהלי הארוך ומקציבה זמן לערעור, בנוסף להגבלת שיקול הדעת של שר הפנים ושל בתי המשפט. פסקי דין כמו בג”ץ מפארג’ה ובג”ץ אבו-עארפה, אותם סוקר הנייר, משקפים את הבהירות החקיקתית הנדרשת בפני בתי המשפט לצד הצורך לצאת מההגדרות העמומות לעמדה ברורה של המחוקק.
- ההצעה באה לענות על הפער הקיים, שבמסגרתו 1,000 ערבים ישראלים ופלסטינים תושבי ישראל הגישו בקשה לרשות הפלסטינית והיום מקבלים ממנה משכורת קבועה בתמורה למעשי הטרור שביצעו, מספר המהווה 20% מאוכלוסיית האסירים הביטחוניים בכלא.
- על מנת לקבל את המשכורות מהרשות יש למלא טופס מיוחד ולצרף מסמכים. אנו קובעים שחתימה על טופס כזה כמוה כחתימת ויתור על השתייכות לחברה הישראלית וחתימה על השתייכות לחברה הפלסטינית.
- החוק הפלסטיני רואה את ערביי ישראל בתור בני העם הפלסטיני, דבר שמזכה מחבלים מורחקים בזכאות למעמד תושב אצל הרשות הפלסטינית מבלי שישראל תזדקק להציע להם מעמד חלופי.
- בעצם תשלום המשכורות למחבלים, הרשות הפלסטינית קובעת בחוק שאותו מחבל שייך למגזר הלוחם של הרשות, דבר שמהווה גיוס לצבא זר, עילה מספקת לשלילת אזרחות בשורה של מדינות בעולם, כולל 12 מדינות באירופה.
- הרשות מתקצבת את מערך המשכורות למחבלים ב-1.2 מיליארד ש”ח בשנה, ובמסגרתו מחבלים כמו מוניר רג’בי שסייע לפיגוע בקו 37 בחיפה יקבל כ-1.1 מיליון ש”ח מהרשות עד שחרורו ועוד עשרות אלפים בשנה למשך שארית חייו; והמחבלים כרים ומאהר יונס שרצחו את החייל אברהם ברומברג ז”ל קיבלו כ-4 מיליון ש”ח עד שחרורם ועוד מאות אלפים בשנה למשך שארית חייהם.
- שופטים בבית המשפט העליון כבר קבעו בבג”ץ אבו עארפה שיש להניח שמעמדם של מחבלים הוא כשל תושבי הרשות הפלסטינית, והכירו בהכרח הביטחוני לשלילת אזרחות הנהוג במדינות מערביות בעולם.
- ישנם תקדימים רבים בעולם המערבי לשלילת אזרחות בשל מעשי טרור.
- במדינות מסויימות מבדילין בין שלילת אזרחות למתאזרחים (Denationalisation) לשלילה מאזרחים מלידה (Denaturalisation), ובאחרות כמו בהולנד ואוסטרליה הנוהל זהה לגבי שתי הקטגוריות.
- בארצות הברית החוק מאפשר שלילת אזרחות ממעורבים בטרור, והדבר אף בוצע כלפי מחבלים פלסטינים שהסתירו עובדה זו בעת אזרוחם, דבר שגרר גירוש לירדן.
- החוקים בצרפת, בלגיה והולנד הוקשחו משמעותית בשנים האחרונות לטובת שלילת אזרחות מפעילי טרור, בתנאי שהם בעלי אזרחות כפולה, לעיתים בכפוף לשיקול דעתו של השר בלבד וללא הרשעה בבית משפט. בלגיה שללה 21 אזרחויות, צרפת 16 והולנד 23.
- אוסטרליה מאפשרת שלילת אזרחות עבור התנהגות מסויימת ועבור הרשעות מסויימות, כולל פעולות הנוגדות את ערכי המדינה, פעולות המנוגדות לאינטרס הציבורי ומעורבות בטרור. נשללו במדינה 22 אזרחויות עד כה.
- בריטניה מאפשרת שלילת אזרחות מבלי קשר להרשעה משפטית אלא מתוקף שיקול דעתו של מזכיר המדינה.
- ישנם גם תקדימים רבים בעולם המערבי לשלילת אזרחות מסיבות אחרות.
- ב-10 מדינות באיחוד האירופי, מגורים ממושכים בחו”ל מהווים עילה לביטול אזרחות.
- ב-15 מדינות באיחוד האירופי, ניתן לשלול אזרחות במקרה של בגידה או הפרת אמונים, כמו גם בארצות הברית ובאוסטרליה.
- כל מדינות האיחוד האירופי מלבד קרואטיה, פולין ושוודיה, מאפשרות שלילת אזרחות במקרה של השגת אזרחות במרמה.
- מדינות כמו ארצות הברית, אוסטרליה ושורה של מדינות באירופה מתנות קבלת אזרחות בשבועת אמונים למדינה, הוכחת אופי מוסרי טוב והזדהות עם ערכי המדינה.
- הדיון סביב הותרת האדם חסר מדינה (stateless):
- המקרה הבריטי חריג ומאפשר שלילת אזרחות גם במקרה שבו הדבר יותיר את המחבל חסר מדינה (התיקון משנת 2014 לחוק האזרחות הבריטי), בשל התנהגות שמסכנת את האינטרסים החיוניים של המדינה, בשל כך שיש יסוד סביר להניח שאותו אדם זכאי לאזרחות במדינה או בטריטוריה אחרת. כך נשללה אזרחותם של שמימה בגום (בת 19 בזמנו, שהתה בסוריה, זכאית לדרכון בנגדלשי ונותרה חסרת מדינה בעקבות פסיקת השר הבריטי ואישרור העניין בבית המשפט העליון) ואדם ממוצא סודני שנחשד במעשי טרור בסומליה, נשללה אזרחותו ונאסר עליו לחזור למדינה ללא אפשרות לערעור – היה זכאי לאזרחות סודנית ונותר חסר מדינה, והשיג מאז אזרחות סודנית.
- בניגוד לחלק מהסברות, הדין הבינלאומי מתיר בנסיבות מסויימות לשלול אזרחות או תושבות מאדם לפי שיקול דעתו של הריבון, הגם שהתוצאה היא השארת אותו אדם חסר מדינה. האמנה בדבר צמצום חוסר האזרחות מ-1961 קובעת חד משמעית שהדבר אפשרי במקרים מסויימים של מגורים ממושכים בחו”ל, השגת הזרחות במרמה, הפרת אמונים או קבלת תשלומים ממדינה אחרת בניגוד לחוק (מקרה שמתכתב עם מדיניות הרשות הפלסטינית), שבועת אמונים למדינה אחרת (שמתכתב עם החתימה על טופס הבקשה למשכורות מהרשות והתגייסות למגזר הלוחם שלה), אדם שהתנער מנאמנותו למדינה או אחד שמסכן את האינטרסים הלאומיים.
- בסופו של דבר, המקרה הישראלי ייחודי ואין המדינה מחוייבת לתקדימים מהעולם. אף על פי כן, מחקר השוואתי מגלה שהדבר אפשרי ומקובל במקרים קיצוניים של דמוקרטיה מתגוננת.
- תנועת הביטחוניסטים מחזקת את ידי המחוקקים בהקשר זה וקוראת להשלמת החקיקה למען ביטחון ישראל, כחלק מחבילת ההרתעה נגד הטרור. החוק חיוני גם בהקשרי גדיעת מערך התשלומים למחבלים או לפחות הרחקת מקבלי המשכורות מהחברה הישראלית. הדבר יחזק את ביטחון אזרחי ישראל, יביא צדק למשפחות השכולות, יחזק את החוסן הלאומי ומעל הכל, יבטא מדיניות ערכית ואמירה לאומית ברורה אל מול הטרור ומבצעיו.
