• האם ישראל ערוכה למערכה רב-חזיתית שבה ייפגשו הוקטורים – מתקפה איראנית מבחוץ והתקוממות ערבית מבפנים?
  • האם ישראל ממשיגה נכון את מצבה בתור מערכה לאומית?
  • האם מערכות המדינה נמצאות בתודעת חירום ומכינות תכניות אסטרטגיות להתמודדות עם האיומים?

 

למסמך המלא: הערכה אסטרטגית לישראל – תקציר מנהלים

 

תנועת הביטחוניסטים מניחה על השולחן את ההערכה האסטרטגית לישראל: המערכה השלובה נגד הציונות שסוקרת את מפת האיומים שניצבים מול המדינה, שואלת את השאלות המהותיות הנוגעות לביטחון הלאומי של ישראל לטווח הבינוני-קצר כמו גם הארוך, ומציגה המלצות רלוונטיות.

ההערכה הוצגה ומוצגת בימים אלה לבכירים במערכת הביטחון, המערכת הפוליטית והדרג המדיני. הקצינים והמפקדים של תנועת הביטחוניסטים מציגים בפגישות אלה תפישת עולם המתמקדת בביטחון לאומי ללא תלות מפלגתית, כאשר טובתה של מדינת ישראל והאינטרסים הלאומיים שלה בראש מעייניהם.

 

 

מול מדינת ישראל פועלים כיום ביתר שאת כוחות עוצמתיים ומתואמים הנעים במסלולים שונים אך חותרים למטרה משותפת: דרדורה, שחיקתה ובסופו של דבר הפלתה. מרכזי כובד אסטרטגיים אלה פרושים במעגלי איומים רב-זירתיים ההולכים ומתכנסים, בהפריה הדדית ובתנועה צרופה, לכדי מערכה שלובה אחת כנגד ישראל. אלו תהליכי בניין כוח רבי-עוצמה המובילים למהלומה אחודה, אשר בהיעדר פעולת נגד מתאימה עלולה להתרחש בטווח הבינוני-קצר.

ישראל לא תוכל יותר לפעול אל מול מפת איומים זו מתוך היגיון מבוזר, אלא מתוך החלטה של הדרג המדיני לאמץ אסטרטגיית התמודדות התואמת לאופיים השלוב של האיומים, לדרוך את מערכות המדינה ולהכניסן להיערכות חירום רב-שכבתית תחת עיקרון מסדר אחוד: בלימה ולאחריה היפוך מגמה רב-זירתי, על מנת לנטרל באופן שיטתי את מרכזי הכובד הפועלים נגדה. דרושה הלכה למעשה מערכה לשחרור המרחב.

במצב הנוכחי, ישראל מפסידה בקרב אחרי קרב עד כדי הפסד פוטנציאלי במלחמה, שאותו אין היא יכולה להרשות לעצמה. זו עלולה להיות נקודת האל-חזור של המפעל הציוני.

 

מול מדינת ישראל מתנהלים תהליכים רבי-שנים שמגיעים כעת לבשלות ומטרתם קעקוע הציונות מן היסוד.

  • איראן קרובה מאי פעם לגרעין צבאי במטרה מוצהרת להשמיד את מדינת ישראל. זהו מעמד שגם יעניק לה “מטריה גרעינית” לשליחת זרועות התמנון ברחבי האיזור. איראן בנתה מערכת רב-זירתית מסביב לישראל ובתוכה הכוללת שליחים (תאי פרוקסי) בלבנון, סוריה, חמאס בעזה ומקומות נוספים. חזבאללה מצויד כיום ב-150 אלף רקטות, טילים מדוייקים, פצמ”רים ומל”טים תוקפים – מספרם של האחרונים עלה תוך עשור מ-50 ל-2,000.
  • ארגון חמאס ממשיך להרים את ראשו ושואף למזג את זירת הפנים, יהודה ושומרון, עזה ואף לבנון, והשפעתו על ערביי ישראל והפלסטינים גוברת מאוד בשנים האחרונות על חשבון פת”ח. חמאס שואף להיות הגורם הקובע שעל פיו יישק דבר בירושלים, וקונה תמיכה הולכת ומעמיקה בקרב הפלסטינים, הערבים והבדואים כאחד. הארגון הראה יכולת רקטית מוגברת במהלך מבצע “שומר החומות” באופן ששיתק חלקים הולכים וגדלים בארץ.
  • לכל רוחב ארץ ישראל, בשטחי יהודה ושומרון וביתר הארץ, מתלכדת המסגרת הרעיונית של הזדהות עם הלאומנות הפלסטינית ובפרט עם ארגון חמאס בקרב ערביי ישראל, הבדואים והפלסטינים כאחד. פרעות “שומר החומות”, המהומות סביב הנטיעות בנגב, ההתפרעויות בהר הבית והפגנות בתעוזה גוברת ברחבי הארץ עם דגלי חמאס ואש”ף משקפים תהליכי עומק של התנתקות ובדלנות בקרב נתח רחב מאוד במגזר הערבי-בדואי.
  • מדיניות “ניהול הסכסוך” מול הרשות הפלסטינית הגיעה למיצוי בעקבות התחזקות השחקנים בזירה, בפרט חמאס, האצת “הבנייה המדינית”, העמקת ההעזה המדינית של הרשות בהגשת תביעות בביה”ד בהאג ובהתקבלות לפורומים בינ”ל, ההסתה הגוברת במערכת החינוך והמשך מדיניות ההשתתפות במאבק המזוין בישראל ובראשה מערך המשכורות למחבלים.
  • “הבנייה המדינית” המסונכרנת והמתואמת בכלל הארץ – “תכנית פיאד” בשטחי C, בנייה בלתי חוקית של הבדואים בנגב ובנייה בלתי חוקית של הערבים במשולש, בירושלים ובצפון – מאיימת לבטל את אחיזתה של ישראל בעומק המרחב ולהציב עליה פוטנציאל לאיום קיומי מתפתח.
  • ישנו קעקוע גובר של הביטחון האישי בצירים באמצעות זריקות אבנים ובקבוקי תבערה, בלב הערים בפיגועי ירי ודקירה, הגברת פעולות חתרניות ג’יהאדיסטיות כגון גביית דמי חסות (“פרוטקשן”), ירי בצירים וביישובים, הצתת חורשים והשלטת נוכחות אסלאמיסטית בערים מעורבות תחת הסתה כבדה של מנהיגי ציבור ערבים, הפוגש חוסר הרתעה משפטית ומבצעית מצד ישראל.
  • מערכת הדה-לגיטימציה משקפת מעגל סגור שמקיים סנכרון מלא בין ארגוני הפנים, ארגוני החוץ, אנרכיסטים, גורמי מימון והשפעה כמו האיחוד האירופי והאו”ם, המעטפת המשפטית שמספק בית הדין בהאג, ההד שמעניקה התקשורת העולמית ותנועת ה-BDS בהובלת הרשות הפלסטינית, חמאס וגורמי טרור אחרים.

 

יש צורך לאומי להחלטה ברמת הדרג המדיני לאסטרטגיית יציאה מהקיפאון אל מול צבר האיומים השלוב. אסטרטגיה מגלמת בחובה ראשית כל תחבולה. על מנת לייצר היפוך מגמה, ראשית יש להפנים ברמה מערכתית את מפת האיומים השלובה, לדרוך את מערכות המדינה לקראת האיומים, למקד אותן בהיערכות חירום ולבסוף ליזום פעולה פרו-אקטיבית ורב-זירתית מולם. תהליך זה דורש משאבים, הכנה ובניין כוח מערכתי, הן אזרחי, הן משפטי והן צבאי, אבל ראשית כל מצריך שינוי פרדיגמטי מהותי מתוך הבנת גודל השעה.

מול אתגרים קיומיים אלה, ישראל איננה על המגרש. עליה לבחור: ספיגת מהלומה משתקת או הסתערות לניצחון הציונות.

על ישראל לעבור מ”התנהלות” ליוזמה!