דו"ח מצב מסכם | ״עם כלביא״ – מלחמת ישראל־איראן
13–24 ביוני 2025
סקירה כללית
מבצע "עם כלביא", שכונה גם "מלחמת 12 הימים", סימן נקודת מפנה בעימות הצבאי והאסטרטגי בין ישראל לאיראן. ישראל יצאה למערכה צבאית במטרה לפגוע בלב תוכנית הגרעין האיראנית ובפרויקט הטילים הבליסטיים שלה, ובכך להסיר איום מיידי וממשי. ארצות הברית, שבתחילה אישרה פעולה ישראלית חד־צדדית, הצטרפה למערכה ותקפה אתרים רגישים בעזרת יכולות צבאיות ייחודיות. המערכה כללה מטחים חסרי תקדים של טילים בליסטיים ותקיפות רחפנים, שימוש מתקדם בהגנה אווירית ישראלית, ומעורבות ישירה של מעצמות עולמיות. שני הצדדים ספגו אבידות, אך היקף התוצאה קבע תקדים חדש באזור.
הישגי ישראל
פעולתה של ישראל הייתה תקיפה ורב־ממדית, והשיגה כמעט את כל יעדיה המבצעיים.
בין היתר, ישראל נטרלה את האיום הגרעיני, צמצמה באופן דרמטי את איום הטילים, פגעה בסמלי המשטר, והשמידה כמעט את כל הדרג הבכיר של משמרות המהפכה. ישראל גם ביססה עליונות אווירית ומודיעינית מוחלטת, תוך שליטה בשמי איראן כמעט ללא התנגדות – והבהירה לאזור את עוצמתה ככוח אזורי משמעותי.
חשוב לציין שישראל נמנעה במכוון מפגיעה בבכירי המשטר הפוליטי (כמו חמינאי וחברי הממשלה) ובתשתיות נפט קריטיות, מתוך כוונה להימנע ממשבר אנרגיה עולמי ולהשאיר קלפי מיקוח להמשך.
הממד הדיפלומטי והאסטרטגי
• ארה״ב לקחה חלק במערכה לא רק בהגנה אלא גם בתקיפות – בייחוד בתקיפות המשותפות על מתקני גרעין, כולל אתר פורדו הקבור לעומק.
• שלוחות איראניות באזור, שגודלו לאורך עשורים, כמעט שלא השתתפו בלחימה. חיזבאללה לא שיגר אפילו טיל אחד, המיליציות העיראקיות לא התערבו, והח׳ות׳ים בתימן שיגרו רק שני טילים לאורך כל התקופה.
• פעולות ישראל זכו ללגיטימציה בינלאומית רחבה – הן בתמיכת המערב והן בהבלגה מצד שחקנים אזוריים עוינים.
הישגים צבאיים
תוכנית הגרעין
• ישראל תקפה את שלושת מתקני הגרעין המרכזיים (נתנז, פורדו ואיספהאן) ואתרים משניים נוספים, כולל מרכזי שליטה ומפעלי צנטריפוגות. לפי הדיווחים, המכה הסופית שהשמידה את המתקנים ניתנה על ידי ארה״ב.
• לפחות 15 מדעני גרעין בכירים חוסלו, כולל ראשי קבוצת ה״נשק״.
• ההערכות המודיעיניות מצביעות על נזק חמור לכל שלושת המתקנים, אך היקף הנזק למלאי האורניום עדיין נבדק.
תוכנית הטילים הבליסטיים
• כ־65% ממערכות השיגור האיראניות הושמדו.
• כ־800–1,000 טילים הושמדו לפני שיגור. לפי ההערכות, נותרו בידי איראן 1,000–1,500 טילים בלבד – פחות ממחצית מכמותם טרם המלחמה.
• יכולת השיגור של איראן נפגעה קשות, והועתקה מהמערב למרכז ולמזרח המדינה.
חיסולים ממוקדים
• חוסלו ארבעה מפקדים בכירים: יועץ בכיר לחמינאי, מפקד משמרות המהפכה, הרמטכ״ל, מפקד הפיקוד לשעת חירום ומחליפו, ומנהיגי תוכנית הגרעין.
• כל הנהגת חיל האוויר והחלל של משמרות המהפכה חוסלה.
• שני מפקדים בכירים בכוח קודס – יזדי ושחריארי – חוסלו.
• מאות קצינים ממשמרות המהפכה ומהבסיג׳ נהרגו בתקיפות על מרכזי שליטה בטהראן.
הישגי הגנה
• מערכות ההגנה האווירית יירטו 80–90% מהטילים. רק 50–60 טילים פגעו בישראל, מהם 8 גרמו לנפגעים.
• 99.99% מהרחפנים האיראניים יורטו. רק רחפן אחד פגע – ללא נפגעים.
• מערכות התשתית הלאומית המשיכו לפעול ללא הפרעות משמעותיות.
עליונות אווירית
• לפי חיל האוויר, הושמדו מעל 80% ממערכות ההגנה האווירית של איראן.
• לא הופל אף מטוס מאויש ישראלי, ואף טייס ישראלי לא הזדקק לחילוץ.
• למעלה מ־80 סוללות נ"מ הושמדו – איראן איבדה שליטה על המרחב האווירי שלה.
יכולות התקיפה האיראניות
• איראן הדגימה את יכולתה ליזום מתקפות משמעותיות על שטח ישראל, כששיגרה מאות טילים בליסטיים ויותר מאלף כטב"מים במסגרת מתקפות שנועדו להעמיס על מערך ההגנה הרב־שכבתי של ישראל. המתקפות גרמו לנפגעים אזרחיים רבים ולנזק רחב היקף לרכוש. מטחי הירי גבו מחיר כבד – הן פסיכולוגי והן חומרי – והובילו לשיבוש זמני של שגרת החיים בקהילות רבות בישראל, תוך הדגשת פגיעותה המתמשכת של המדינה בפני מתקפות טילים רחבות היקף.
• איראן הפילה שני כטב״מים ישראליים – הישג סמלי נוכח הפער הטכנולוגי.
• המתקפות של איראן השיגו גם הצלחות מוגבלות אך סמליות, כאשר פגעו במטרות תשתית מרכזיות, כולל מתקנים בתחום האנרגיה והמדע. נרשמו פגיעות ישירות באתרי מפתח כמו מתחם בתי הזיקוק של בז"ן בחיפה, מכון ויצמן, בית החולים סורוקה ומספר מבנים אזרחיים.
נתונים מרכזיים:
• איראן שיגרה כ־500 טילים בליסטיים ויותר מ־1,000 רחפנים.
• בישראל נהרגו 28 איש (27 אזרחים וחייל אחד), ונפצעו מאות.
• עשרות אתרים בישראל ניזוקו, כולל הרס משמעותי למאות בתים, שהותיר רבים מהתושבים ללא קורת גג.
• מערכות ההגנה הצליחו ביירוט 80–90% מהטילים וב־99.99% מהרחפנים.
• תשתיות קריטיות כמו בז"ן ומכון ויצמן נפגעו.
• שני כטב"מים הופלו על ידי איראן.
יחסי ישראל־ארה״ב והקשר הבינלאומי
- אחד ההישגים הבולטים ביותר של המבצע היה שיתוף הפעולה הצבאי הפומבי והישיר בין ארצות הברית לישראל מול אויב משותף. התפתחות זו מסמנת שינוי דרמטי מהגישה שאפיינה את מלחמת המפרץ בשנת 1990, אז ניסתה ארה״ב להשאיר את ישראל מחוץ למערכה ונמנעה מלהיראות כמי שחולקת עמה חזית צבאית. כיום, פעולה משותפת שכזו מהווה מכפיל כוח משמעותי ומשנה את האופן שבו נתפסת ישראל בעיני בעלי בריתה המוסלמים והערבים של ארה״ב, כשותפה ביטחונית לגיטימית ומרכזית.
- האסטרטגיה של הנשיא טראמפ הציגה ארכיטקטורת ביטחון חדשה במזרח התיכון, כזו שמעניקה לישראל יותר אוטונומיה כבת ברית של ארה״ב, ומשמשת מודל לשותפויות אזוריות נוספות באירופה ובאסיה. גישה זו מאפשרת לארצות הברית להפחית את המעורבות הצבאית הישירה שלה, תוך העצמת בעלי בריתה. מדובר במהלך שמדגים לא רק את עוצמתה של ארה״ב, אלא גם מסמן מעבר למודל של חלוקת נטל רחבה יותר במסגרת הסדרי הביטחון הגלובליים.
- בפסגת נאט"ו הצהיר הנשיא טראמפ כי שיחות עם איראן צפויות להתחדש בקרוב, והדגיש את העדפתו לדיפלומטיה לאחר הפעלת לחץ צבאי. הוא עמד על היקף הנזק החמור שנגרם לתשתיות הגרעין של איראן, ופירט את תרומת ארה"ב למבצע – כולל השתתפותן של 52 מטוסי תדלוק אמריקאיים. טראמפ ציין כי המבצע תוכנן במשך חמש שנים ובוצע תוך שבועות ספורים.
- טראמפ תיאר את סיום המלחמה כתוצאה של תשישות הדדית, כאשר הן איראן והן ישראל ביקשו לסיים את הלחימה לאחר התקיפה האמריקאית. הוא חשף כי ישראל שיגרה מטוסים בתגובה להפרות הפסקת האש מצד איראן, אך הוא הורה לה להשיבם – מה שחיזק את המעמד של ארה״ב כבעלת הסמכות העליונה באירועים. אף שהסנקציות על איראן נותרו בתוקף, טראמפ הבהיר כי איראן מורשית למכור נפט לסין כפיצוי על המלחמה, אך מדיניות זו עשויה להשתנות בכל עת. עוד הדגיש כי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לא היה מעורב במשא ומתן להפסקת האש.
- בעקבות המלחמה, הצליחה ישראל לגייס תמיכה מערבית רחבה לפעולותיה. מנהיגים אירופים, בהם מקרון, מרץ וסטארמר, שינו את עמדתם מתמיכה בחזרה להסכם הגרעין משנת 2015 (JCPOA) לדרישה לאפס העשרה, ללא טילים בליסטיים וללא שליחים איראניים. מדינות המערב הכירו בפומבי בנכונות של ישראל "לעשות את העבודה המלוכלכת" והביעו נכונות להגן על ישראל ולהשתתף בביטחונה – גם תוך כדי המשך מאמצים דיפלומטיים מול איראן תחת לחץ.
תקיפת פורדו
• אחד מהמרכיבים השנויים במחלוקת ביותר בקמפיין היה התקיפה על מתקן הגרעין בפורדו. הנשיא טראמפ הכריז כי מדובר ב"השמדה מוחלטת", והצהיר כי סוכנים ישראלים היו נוכחים באתר לאחר התקיפה ואישרו את היקף ההרס. ישראל הודיעה כי תפרסם דו"ח שיתמוך בטענות אלו.
• דובר צה״ל הגיב בזהירות, ואמר שכל היעדים המבצעיים הושגו, אולי אף מעבר לצפוי, אך עדיין מוקדם להסיק מסקנות סופיות. הדובר הדגיש את האמון במודיעין הישראלי, והזכיר את הצהרת מנכ״ל סבא״א שלפיה יכולת הפריצה הגרעינית של איראן נדחקה הרחק לאחור, ומדובר כעת ב״איראן שלפני המבצע״ לעומת ״איראן שלאחר המבצע״- הרחוקה משמעותית מסף הגרעין.
• עם זאת, גורמי מודיעין אמריקאיים, כולל סוכנות המודיעין של משרד ההגנה (DIA) ופרשנים עצמאיים, הביעו ספק והעריכו כי מוקדם מדי להעריך את מלוא היקף הנזק. דיווחים בתקשורת (כמו CNN) הדגישו את היעדר הראיות הפיזיות המיידיות ל"השמדה מוחלטת", והצביעו על כך שלמרות שהתקיפה עשויה הייתה להחזיר את תוכנית הגרעין של איראן שנים לאחור – היכולת הטכנית לשקם אותה עדיין קיימת.
• ישראל הבהירה שהתקיפה הסבה נזק משמעותי, אך הבדיקות המודיעיניות נמשכות.
ניתוח ההשלכות
• ברמה האסטרטגית, ישראל שברה חסמים פסיכולוגיים ומבצעיים משמעותיים, והוכיחה הן את נחישותה להשתמש בכוח מול השאיפות הגרעיניות של איראן והן את יכולתה לעשות זאת תוך נטילת סיכון גבוה. המבצע חיסל בכירים בכוחות הצבאיים והמדעיים של איראן, ניטרל מערכות הגנה אוויריות מרכזיות, והוציא את המשטר האיראני משיווי משקל. ישראל הפגינה יכולת להפעיל כוחות מיוחדים ונכסי מודיעין עמוק בתוך איראן, וכן נכונות לפגוע בסמלי משטר – מפקדות צבא, מרכזי בסיג', כלא אווין ואפילו אתרים תרבותיים, תוך השפלת המשטר וחשיפת פגיעותו.
• האתגר המרכזי להמשך הדרך הוא אכיפת צמצום היכולות של איראן, לוודא שאינה משקמת את תוכניות הגרעין והטילים הבליסטיים שלה, ולדחוף לקיומו של מנגנון פיקוח קפדני ואכיף. לשם כך יידרשו אחדות מערבית מתמשכת, הרתעה ישראלית, ואסטרטגיות דיפלומטיות יצירתיות.
• הפרלמנט האיראני הגיב בהצבעה של 0–222 בעד השעיית שיתוף הפעולה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא״א), בניסיון לחסום פיקוח חיצוני. איראן שלחה מכתב רשמי למועצת הביטחון של האו״ם בדרישה לנקוט צעדים נגד ארצות הברית וישראל על מה שכינתה ״תקיפות הגנתיות מניעתיות״ נגד מתקני הגרעין שלה.
פוטנציאל לשינוי משטר
• בזירה הפנימית לא נרשמו הפגנות משמעותיות נגד המשטר. הסיבה לכך לא הייתה תמיכה בממשלה, אלא הלם, פחד, וקצב האירועים המהיר. מחצית מאוכלוסיית טהראן פינתה את בתיה בבהלה, הן מההפצצות והן ממנגנוני הדיכוי של המשטר. רבים מהאיראנים פקפקו בכך שישראל או ארצות הברית יתמכו בהתקוממות עממית, מה שהוביל להססנות מצד הציבור. המשטר ניצל את התקופה שלאחר המבצע כדי לעצור חשודים בשיתוף פעולה, לפשוט על בתים, להחרים רחפנים וכלי נשק, ואף להתחיל בביצועי הוצאות להורג, ובכך חיזק את אחיזתו השלטונית לעת עתה.
• למרות שגובר השיח על חילופי שלטון, מונח שהפך לאחרונה לשגור יותר בחלק מהמעגלים, במציאות תהליך כזה מורכב, איטי, ותלוי בסופו של דבר בהתפתחויות פנימיות בתוך איראן. ישראל ובעלות בריתה יכולות להפעיל לחץ ולתמוך בהתנגדות מבית, אך חילופי שלטון הם אתגר ארוך טווח שלא ניתן לכפות מבחוץ.
ניתוח עם הפנים קדימה
• ישראל ניצבת כעת בשלב קריטי של ביסוס הישגי המבצע. שתי העדיפויות המיידיות הן: ראשית, לשמר ואף להחריף את הסנקציות על איראן, כדי למנוע ממנה התאוששות מהירה ביכולותיה הצבאיות והגרעיניות; ושנית, לתרגם את ההישגים הצבאיים להסכם דיפלומטי מקיף ונוקשה, תוך מעורבות פעילה של ארצות הברית והמערב. למרות הציוץ של טראמפ המתיר לסין לרכוש נפט איראני, בשלב זה הסנקציות עדיין בתוקף, ולא נחתם הסכם דיפלומטי חדש בין ארה״ב לאיראן.
•על ישראל לשמר את חופש הפעולה שלה בתוך איראן, על מנת למנוע באופן פעיל את התפשטות האיום הגרעיני והבליסטי, כולל באמצעות תקיפות חוזרות ונשנות לפי "מודל לבנון". חיוני שישראל לא תשדר חולשה. על צה"ל לשמר לחץ צבאי מתמשך, לנרמל טיסות ישראליות במרחב האווירי האיראני, ולהימנע מתחושת שאננות. לאורך ההיסטוריה, יריבותיה של ישראל ידעו לזהות ולנצל כל סימן לחולשה; המלחמה הנוכחית לא צריכה להיות יוצאת דופן. אין ספק שאיראן תנסה ללמוד מהעימות, לשקם את כוחותיה, ולהתכונן לסבב עימות עתידי.
• בהמשך הדרך, על ישראל למקד את מאמציה לא רק בהרתעה צבאית אלא גם ב"כוח רך": דיפלומטיה, תמיכה באופוזיציה הפנימית באיראן, לוחמה פסיכולוגית, פעולות חשאיות, ודרישות בינלאומיות ברורות מהמשטר האיראני לחדול מקריאותיו להשמדת ישראל.
• ישראל השיגה כמעט את כל יעדיה הצבאיים מבלי לשלם מחיר משמעותי, אך אין בכך כדי להיחשב לניצחון סופי. ניצחון אמיתי יושג רק אם איראן, או כל משטר עתידי בטהראן, תכיר רשמית בישראל ותזנח את השאיפה להשמידה. עד אז, שני הצדדים ימשיכו לטעון לניצחון, אך התוצאה ארוכת הטווח תלויה בנחישות אסטרטגית מתמשכת.