התבטאותו החמורה של שר החוץ הגרמני כי גרמניה לא תאפשר "לכפות עליה סולידריות עם ישראל" חמקה מהתקשורת הישראלית. האם הדברים שנאמרו בעקבות פעילותה של ישראל בעזה הם צעד נוסף בהתנערות הגרמנית מאחריותה ההיסטורית לביטחונה של מדינת ישראל?
במידה רבה צריך להודות לשר החוץ הגרמני, יוהאן ואדפול, על הצהרתו השערורייתית בדבר "סולידריות כפויה" עם ישראל. ואדפול הצליח במילים ספורות לחשוף, סופסוף, רשמית ופומבית את הצביעות השולטת זה עשרות שנים ביחסי גרמניה עם ישראל. לא עוד מעטה "לילה וערפל" (Nacht und Nebel) של התנהלות גרמנית אנטי–ישראלית, תחת כסות של הצהרות תמיכה ריקות מתוכן ומכוונות, אלא הודאה ברורה בכך שגרמניה לא תרשה לישראל עוד "לסחוט" אותה בגלל השואה, והיא תתנהל מול ישראל ללא כל עכבות שהן. בדבריו אלו חתם ואדפול תהליך התנערות מתמשך של ממשלת גרמניה מכל מחויבות ואחריות שהיו קיימות לכאורה ביחסה לישראל בשל השמדת שליש מהעם היהודי על ידי הגרמנים ומשתפי הפעולה עימם.
הציטוט השערורייתי
צריך לבחון בדיוק רב את הצהרתו של ואדפול, כדי להבין את חומרתה. שר החוץ השמרן הראשון של גרמניה זה כ-60 שנה והראשון בתולדותיה של גרמניה המאוחדת מחדש, אמר את הדברים הבאים: "ממשלת ישראל הזו, שצריך לחלוטין להפריד בינה לבין העם שחי בישראל, הממשלה הזו צריכה לדעת באופן ברור שאנחנו לא נרשה שינצלו אותנו וגם לא את המאבק המוחלט שלנו באנטישמיות והתמיכה המוחלטת שלנו בזכות קיומה של ישראל וביטחונה – אסור שינצלו זאת לצורכי העימות, ניהול המלחמה שכעת מיושם ברצועת עזה. אנחנו לא נרשה, גם כממשלת גרמניה, עם כל הקשיים שיש, שיעמידו אותנו פוליטית תחת לחץ ויביאו אותנו למצב שבו נהיה מחויבים לסולידריות כפויה. לא יכולה להיות כזו".
הגרמנים מתערבים לנו בעניינים
האבחנה שוואדפול עושה בין ממשלת ישראל לעם בישראל היא בלתי נסבלת. בניגוד למצב הפוליטי בגרמניה, שבה רוב העם הגרמני הצביע עבור הימין וקיבל ממשלת מרכז–שמאל, בישראל הוקמה ממשלה ששיקפה היטב את רצון העם בהתאם לתוצאות הבחירות האחרונות. קביעתו של ואדפול היא אנטי–דמוקרטית באופן מוחלט ומשקפת היטב את חתירתן המתמשכת של ממשלות גרמניה השונות להתערב בענייניה הפנימיים של ישראל ולשנות את המצב הפוליטי בישראל באמצעות הזרמת כספים בלתי פוסקת לארגוני שמאל ישראליים בדרכים שונות. בפעולה זו אין כל הבדל בין ימין ושמאל בגרמניה. המפלגה היחידה שמתנגדת לכך היא מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה", המפלגה היחידה שגם לא מחזיקה משרדים של הקרן הפוליטית שלה בישראל. הקרנות המפלגתיות הללו הן אחד מצינורות ההשפעה הפיננסיים שגרמניה מפנה כדי לשנות את פני הזירה הפוליטית בישראל.
ואדפול, למעשה, הציג את ממשלת ישראל כמו פעיל ממוצע של "מחאת קפלן": דיקטטורית, מנותקת מהעם ולא מייצגת אותו. חמור מכך: הוא שיחק עם התיאוריה האנטישמית הנפוצה בגרמניה, שלפיה ישראל סוחטת את גרמניה בגלל רגשות האשם, לכאורה, שיש לה בגלל השואה, כדי לחייב אותה ל"סולידריות כפויה" שתאפשר לה לנהל את מלחמת "חרבות ברזל". ואדפול הפך בהבל פיו את התחייבותה העמומה של הקנצלרית לשעבר אנגלה מרקל, שלפיה קיומה של ישראל וביטחונה הם "חלק מהאינטרס הלאומי העליון של גרמניה", לחסרי תוקף, מאחר שמדבריו משתמע שגרמניה היא שתקבע מה הכרחי לקיומה ולביטחונה של ישראל, ולא ממשלה ישראלית נבחרת. אם בישראל מכהנת ממשלה שאינה לרוחו של הממשל הגרמני, אין "סולידריות כפויה".
42%: "אינכם טובים מהנאצים"
המינוח "סולידריות כפויה" משקף היטב את הלכי הרוח בקרב האוכלוסייה הגרמנית, שלמעשה, עוד מאז כינון היחסים בין ישראל וגרמניה המערבית לפני שישים שנה, הייתה ברובה אנטי–ישראלית. סקר מקיף שפרסמה הקרן של תאגיד התקשורת הגרמני "ברטלסמן" בתחילת מאי לציון שישים שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות מאשש שוב מצב זה: 38% מהגרמנים הם בעלי דעה שלילית ביחס לישראל, לעומת 36% שהם בעלי דעה חיובית ביחס אליה.
היחס לממשלת ישראל בגרמניה משקף את האבחנה שיצר ואדפול: 69% מהגרמנים הם בעלי דעה שלילית כלפי ממשלת ישראל ורק 19% בעלי דעה חיובית לגביה. 45% מהמשתתפים בסקר היו בעד סיום העיסוק במלחמת העולם השנייה והשואה, 35% סבורים שלגרמניה לא צריכה להיות אחריות מיוחדת כלפי ישראל בגלל השואה (לעומת 26% שחושבים שכן), 42% מעריכים שמה שישראל עושה היום לפלסטינים אינו שונה ממה שהנאצים עשו ליהודים ו–50% סבורים שממשלת ישראל תורמת במעשיה לאנטישמיות.
התשלום: ביקורת על ישראל
הפער בין דעת הציבור השלילית כלפי ישראל לבין הזירה הפוליטית, שלפחות כלפי חוץ מקפידה על הבעת תמיכה בישראל, נקבר תחת ממשלת גרמניה הנוכחית. הסיבה לכך אינה הלחץ הציבורי הגובר על הפוליטיקאים לשנות מדיניות, אלא העובדה שהפוליטיקאים הגרמנים אינם מוכנים עוד להסתיר את עמדתם העוינת כלפי ישראל. הסיטואציה הפוליטית העדינה שבה הוקמה הממשלה הנוכחית בגרמניה, כקואליציה בין שמרנים וסוציאל–דמוקרטים, על בסיס התכחשות לרצון הבוחרים, רק מחזקת מגמה זו. ביקורת על ישראל היא המחיר הזול ביותר להשקיט את מורת רוחם של הגרמנים מהרכב ממשלתם הנוכחית. וכשהתנהלות כזו מובלת על ידי הקנצלר פרידריך מרץ עצמו, מה יגידו אזובי הקיר?
עד כמה גדול הסחף הפוליטי הזה אפשר היה לשמוע בדיון שנערך בבונדסטאג בברלין דווקא ביום השנה ה-81 לפלישת בעלות הברית לחופי נורמנדי, אחד השלבים הגורליים בהכנעת גרמניה במלחמת העולם השנייה. מפלגת השמאל הקיצוני "די לינקה" העלתה לסדר היום של בית הנבחרים הגרמני הצעה בדבר הטלת אמברגו מיידי מצד ממשלת גרמניה על אספקת נשק לישראל והכרה גרמנית, מיידית גם כן, במדינה פלסטינית.
מפלגת "די לינקה" דחתה בכנס האחרון שלה לפני כחודש את הגדרת האנטישמיות הבינלאומית של ארגון IHRA (הברית הבינלאומית למאבק באנטישמיות), שכוללת התייחסות לאנטישמיות אנטי–ישראלית ורואה בהתנגדות לרעיון קיומה של מדינה יהודית ביטוי לאנטישמיות. "די לינקה" אימצה במקום הגדרת האנטישמיות הבינלאומית את "הצהרת ירושלים" שניסחו פעילי שמאל קיצוניים, ואשר רואה בהתנגדות לציונות חלק לגיטימי מחופש הדעה והביטוי. ראוי להזכיר שהסירוב לאמץ את הגדרת האנטישמיות הבינלאומית על כל חלקיה עמד מאחורי האשמתה באנטישמיות של מפלגת הלייבור הבריטית תחת הנהגתו של ג'רמי קורבין. מה שהיה נכון אז צריך להיות נכון גם היום: מפלגת "די לינקה" הפכה באופן מוצהר לאנטישמית. את המפלגה מייצגת בישראל "קרן רוזה לוקסמבורג". מן הראוי שממשלת ישראל תסגור לאלתר את הנציגות הזו של מפלגה אנטישמית.
דוברי מפלגות השמאל, בכלל זה המפלגה הסוציאל–דמוקרטית החברה בממשלת מרץ, עלו בזה אחר זה והאשימו את ישראל בפשעי מלחמה, ב"רצח עשרות אלפי פלסטינים", מבלי לבצע כל אבחנה בין מחבלי הארגונים השונים ואזרחים, ב"התקפות ברוטליות על בתי חולים ואנשים נמלטים", וב"פנטזיות השמדה של חברי ממשלת נתניהו הימנית–קיצונית".
"פשעי מלחמה של הצבא הישראלי אינם הגנה עצמית לגיטימית של מדינת ישראל", הצהיר יאן ואן–אקן, ראש סיעת "די לינקה" בבית הנבחרים הגרמני. איזבל קאדמאטורי, מהמפלגה הסוציאל–דמוקרטית, שסבה היה מראשי המפלגה הקומוניסטית הצ'יליאנית ומצא מקלט במזרח גרמניה הקומוניסטית, טענה שגרמניה "שתקה יותר מדי זמן" לנוכח האסון ההומניטרי בעזה וציינה שלפי נתוני האו"ם 100% מתושבי עזה נתונים בסכנת רעב ומדי יום מתים ילדים ברצועה. "אסור לנו לשתוק כשילדים מתים מרעב, אימהות לא יכולות להיניק את תינוקותיהן ועובדי בריאות נמצאים תחת ירי", הצהירה חברת הקואליציה והאשימה את ישראל בהפרת החוק ההומניטרי הבינלאומי. המצב בעזה, לדבריה, הוא "בלתי נסבל" ומתבצעים שם "פשעי מלחמה".
מאז שהצטרפה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לממשלת מרץ הפכו חבריה לתומכים נמרצים בהפסקה של אספקת נשק גרמני לישראל. קאדמאטורי הבהירה שמפלגתה תומכת בבחינה מחודשת של אספקת הנשק לישראל, בהתאם לעקרונותיה המוסריים של גרמניה ולמחויבותה לחוק הבינלאומי. "אסור שייעשה בנשק גרמני שימוש לצורך פשעי מלחמה, ואסור שיהיו חילוקי דעות על כך בבית הזה", היא הדגישה. היא גם ציינה את הצורך להתנגד להרחבת ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ולהרס בתים בירושלים המזרחית, ודרשה צעדים מעשיים מצידה של ממשלת גרמניה נגד מדיניות זו.
"הפמיניזם באסלאם" מול הגמגומים מימין
הצירה מטעם מפלגת "הירוקים", לואיזה אמטסברג, שעשתה תואר אקדמי בתולדות "הפמיניזם באסלאם בראי תנועת הנשים הפלסטינית", הודתה למפלגת "די לינקה" על העלאת הנושא לסדר היום של הבונדסטאג (יום לאחר שהתקיים דיון אחר עליו), ודיברה על "מלחמה שאפשר היום לומר עליה שהיא לא מתנהלת בקריטריונים של מידתיות או מכבדת את החוק הבינלאומי".
אמטסברג הדהדה גם היא את הטענה שרוב הקורבנות ברצועת עזה הם אזרחים, וחזרה על המספר 50,000 בהתייחסה אליהם. היא קראה לגרמניה להתנגד באופן מעשי למדיניות הישראלית של "כיבוש עזה וגירוש" האוכלוסייה הערבית שגרה בה.
מול חזית השמאל האנטי–ישראלית הזו נשמעו דוברי מפלגת השלטון "איחוד השמרנים" מגמגמים למדי בתמיכתם המסויגת בישראל. דברי התמיכה הברורים ביותר בישראל נשמעו דווקא מפי שני דוברים בכירים של מפלגת הימין הריבוני "אלטרנטיבה לגרמניה", נשיא הכבוד אלכסנדר גאולנד ובאטריקס פון שטורך. עם זאת, נציג שלישי של המפלגה, איש הימין הקיצוני טורבן בארגא, טען כי ישראל איבדה בהתנהלותה הצבאית נגד אוכלוסיית עזה את הצידוק המצפוני להגנה עצמית. בארגא, מראשי מפלגת "אלטרנטיבה" במעוז הלאומני שלה במדינת המחוז תורינגיה, האשים את ישראל במימוש "אסטרטגיית הרעבה והשפלה" של האוכלוסייה האזרחית, ואת ממשלת גרמניה בהעלמת עין מכוונת ממעשיה של ישראל תוך המשך אספקת נשק ל"אזור מלחמה שבו החוק הבינלאומי מופר באופן שיטתי".
בארגא, יליד ברזיל, הרחיק לכת והאשים את ממשלת גרמניה כי בהמשך אספקת הנשק לישראל היא הופכת לשותפה באשמה למעשיה של ישראל ובוגדת בערכים של גרמניה ובגרמניה עצמה. בשם מדיניות חוץ שכותרתה "גרמניה תחילה" דרש בארגא כמו דוברי השמאל הקיצוני להפסיק לאלתר את אספקת הנשק לאזורי מלחמה, ובכלל זה לישראל, להפסיק את המימון לארגוני ומשטרי טרור ולא להעניק "צ'ק פתוח" ל"מדיניות ההרס של נתניהו".
חזית אנטי–ישראלית כזו, כמעט מקיר לקיר, לא נראתה עד כה בבונדסטאג בברלין. לא המדיניות הישראלית יצרה אותה, אלא הרצון הגרמני הבלתי פוסק מאז 1945 להשתחרר מאשמת השואה.
על הכותב:
אלדד בק, עיתונאי וסופר, מכסה זה ארבעה עשורים את המזה״ת ואירופה עבור כלי תקשורת שונים בישראל ובחו״ל. למד ערבית ומזרחנות באוניברסיטת הסורבון, פריז. ספריו: ״מעבר לגבול – ארצות אסורות, מסעות ומפגשים״ (2009), ״גרמניה, אחרת״ (2014), ״הקנצלרית – מרקל, ישראל והיהודים״ (2017), ״אלטרנטיבה – ימין חדש לגרמניה?״ (2022), ״פיוס מאוחר, סיפור היחסים הסוערים בין אוסטריה וישראל״ .(2024)
הכתוב הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה
