באפריל 2018 עמד בנימין נתניהו, אז ראש ממשלת ישראל, והציג לעולם ראיות אשר מצביעות בצורה ברורה על כך שאיראן הפרה את הסכם הגרעין שעליו הייתה חתומה. אחת התמונות הזכורות ביותר מאותה מסיבת עיתונאים היא נתניהו עומד ליד מדף עמוס לעייפה במסמכים ובדיסקים שאנשי המוסד חילצו מארכיון הגרעין הסודי באיראן, והמילים “איראן שיקרה” מופיעות באותיות קידוש לבנה מאחוריו.
לאחר שבוע, נשיא ארה”ב באותו זמן, דונלד טראמפ, פרש מההסכם שעליו היה חתום הממשל בוושינגטון מול איראן, והסנקציות של ארה”ב על איראן נכנסו חזרה לתוקפן.
מחלקת המחקר של תנועת “הביטחוניסטים” החליטה להעמיק בסוגיה האיראנית בכלל, ובאיום הגרעיני האיראני בפרט. בכתבה שלפניכם נברר למה בדיוק התחייבה איראן במסגרת ההסכם, מה היא עושה בפועל במתקניה הגרעיניים, מדוע ההסכם שנחתם לא ענה על הצורך למנוע מאיראן גרעין וכיצד על מדינת ישראל להיערך ולפעול בנושא כיום, כאשר המשטר האיראני קרוב לנקודת אל-חזור גרעינית בעוד המעצמות מנהלות איתו משא ומתן על אותו הסכם בעייתי ממש.
היתרון הכפול של התמנון האיראני
איראן משקיעה משאבים ותקציבים רבים בפיתוח גרעין צבאי, נשק שובר שוויון שיעניק לה יתרון כפול: הראשון הוא כלי הרתעתי, מעין “תעודת ביטוח” בדמות מטרייה גרעינית מעל כוחות איראניים שהולכים ומשתלטים על חלקים נרחבים במזרח התיכון, במטרה להשלים את חזונה השיעי של איראן להיות גורם ההשפעה הבלעדי על האזור. השני הוא כלי התקפי שיציב איום קיומי חסר תקדים על מדינת ישראל והמפעל הציוני כולו.
“התמנון האיראני” שולח את זרועותיו ברחבי המזרח התיכון: חיזבאללה, חמאס, הג’יהאד האסלאמי הפלסטיני, החות’ים בתימן ומיליציות פרו-איראניות בעיראק. המטרה ברורה: לבנות טבעת חנק סביב ישראל, טבעת המצוידת בתשתית של טילים, רקטות וכלי טיס בלתי מאוישים המיועדים לפגוע קשות בעורף הישראלי ומוסיפה למשוואת ההרתעה מול ישראל משקל משמעותי.
חשוב להבין: מרוץ לבניית פצצה גרעינית אינו רק תוכנית חימוש. יכולת גרעינית מהווה כרטיס כניסה למועדון יוקרתי ומצומצם של תשע מדינות בעלות נשק גרעיני. זו הסיבה לכך שפיתוח נשק גרעיני משמעותי כל כך למקבלי ההחלטות בטהרן, ואשר למענו מוכנה איראן לספוג סנקציות מהעולם המערבי; נשק גרעיני הוא היהלום שבכתר במאמצי המשטר האיראני להשיג סטטוס של מעצמה.
מי הסכים, ועל מה: עיקרי הסכם הגרעין
“הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית”, או כפי שרובנו מכירים אותו בכינויו המקוצר “הסכם הגרעין”, הוא הסכם בינלאומי שנחתם בין איראן לארצות הברית, בריטניה, סין, צרפת, רוסיה, גרמניה והאיחוד האירופי. לטענת הצדדים להסכם, במסגרתו הוטלו מגבלות משמעותיות על תוכנית הגרעין האיראנית. בין השאר מורה ההסכם לאיראן לצמצם את מאגר האורניום המועשר, להתקין מצלמות במתקני הגרעין שלה, לדווח על פעילותה לסבא”א (הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית) ועוד. בתמורה, יסירו המדינות בהסכם סנקציות דיפלומטיות וכלכליות אשר היו מוטלות על איראן מאז 2012.
כאמור, ב-2018 הודיע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על פרישתה של ארצות הברית מן ההסכם, ועל השבתן של הסנקציות שהוסרו במסגרתו. עם זאת, לאחר התחלפות הממשל ובחירתו של ג’ו ביידן לנשיאות ארצות הברית, החלו שיחות דיפלומטיות בינלאומיות לצורך חזרתה של ארצות הברית להסכם.
עובדות והפרות: כרוניקה של הונאה
לכאורה, על מדינת ישראל היה לקבל בזרועות פתוחות את ההסכם אשר הלכה למעשה מגביל, מאט ומונע במידה רבה את יכולתה של איראן להתחמשות גרעינית. עם זאת, עיון בסעיפי ההסכם והשוואה למה שקורה בפועל במתקני הגרעין השונים באיראן מעלה תמונה מדאיגה מאוד.
כך, לדוגמה, מחייב ההסכם את איראן להסיר את ליבת כור המים הכבדים המשמש להפקת חומר לצורך ייצור תחמושת גרעינית ולהוציאה משימוש על ידי מילויה בבטון, כדי למנוע שימוש עתידי בה, ואכן, איראן דיווחה לסבא”א שמילאה את ליבת הכור כמתחייב. עם זאת, במהלך ריאיון פלט בטעות ראש הארגון לאנרגיה אטומית של איראן וחבר במו”מ של ההסכם שזו הייתה הונאה: לא צינורות הליבה מולאו בבטון אלא צינורות אחרים. זאת ועוד, איראן רכשה בסתר צינורות שיחליפו את אלה שמולאו בבטון. במקרים אחרים הוכיח המודיעין הישראלי לעולם ולסבא”א שאיראן מעשירה אורניום בסתר באתרים חדשים שעליהם לא דווח עד כה, אך נענה בקול ענות חלושה מצד העולם, שהעדיף להתרכז בחגיגות הפתרון הדיפלומטי לסוגיית הגרעין.
הדוגמאות להפרות חוזרות ונשנות של ההסכם מצד איראן רבות, אבל בשורה התחתונה, איראן צברה מספיק אורניום מועשר לרמה של 60% כדי לקצר את מרחב הסף ל”זמן פריצה אפס”. במילים אחרות, נדרשים בין שבועיים לשלושה שבועות למשטר האיראני מרגע קבלת החלטה ועד לייצור נשק גרעיני ראשון. לאחר כשלושה חודשים, תהיינה ברשות משטר האייתוללות ארבע פצצות גרעיניות.
יש מה לעשות: סנקציות כלכליות ואיום צבאי
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם התנהלות המשטר האיראני היא המשך ומיצוי של לחץ מקסימלי, ובפרט סנקציות כלכליות קשות ואיום צבאי אמין. לאורך התקופה שלפני ההסכם, לאיראן היה פער שהייתה צריכה להשלים כדי לייצר נשק גרעיני, והיא הייתה חשופה לתקיפה אמריקאית או ישראלית באותו זמן אם תנסה לפרוץ קדימה. תקיפה כזו איבדה מהלגיטימיות שלה תחת מסגרת של הסכמות דיפלומטיות בין איראן למעצמות העולם.
לישראל אסור לקבל בשום תרחיש את איראן כמדינה גרעינית או כבעלת יכולת לייצר נשק גרעיני. תנועת “הביטחוניסטים” מאמינה כי מה שדרוש הוא הסכם אחר לגמרי – כזה שמבטיח בפועל שלאיראן לעולם לא תהיה היכולת לייצר נשק גרעיני. לשם כך על ישראל להוות איום צבאי על איראן: ביצוע פעולות מכל הסוגים, חשאיים וגלויים, נגד תשתית הגרעין האיראנית באופן עצמאי וללא תלות בהסכמים בינלאומיים. נוסף, על כך על מדינת ישראל להמשיך להבהיר לארה”ב שאל לה לדבוק במאמץ להגיע להסכם רע עם איראן, ולהפעיל לחץ דרך נבחרי ציבור אמריקאים, דעת הקהל, התקשורת והאליטות, כדי למנוע הסכם כזה.
