קראתם מסרון בזמן נהיגה? אתם צפויים לקבל קנס בגובה של 1,000 ₪. הסעתם ילד בן שבע ללא בוסטר מתאים? כנראה תיפרדו מ-750 ₪. ואם זרקתם אבנים על רכב יהודי במטרה לפגוע בחיי אדם? יש מצב שתשלמו רק 250 ₪, אם בכלל יתפסו אתכם ויעמידו אתכם לדין. במקרים חמורים, תשלמו אפילו 2,500 ₪.
מגוחך, נכון? אותנו זה ממש לא מצחיק ולכן החלטנו לבדוק את הסוגיה לעומק כדי להבין למה זה קורה ומה אפשר לשנות.
תופעת יידוי האבנים וזריקת בקבוקי התבערה (בקת”בים) במרחבי יהודה ושומרון כבר מזמן הפכה לאתגר אסטרטגי המערער את תחושת הביטחון של האוכלוסייה האזרחית ותורם ליציבות ולהמשכיות שגרת הטרור הפלסטיני.
ממדי תופעה זו אינם מותירים מקום להנחה המטעה שלפיה מדובר ב”מפגעים בודדים”. הנתונים מצביעים על תמונה אחרת לגמרי: התופעות האלה הן ביטוי קצה למערכה סדורה של הסתה ממסדית לפעילות טרור נגד ישראל מצד הרשות הפלסטינית.
על אף שמדובר בתופעה אסטרטגית מסוכנת הפוגעת בחיי אדם, בפועל בתי המשפט האזרחיים והצבאיים מקילים עם המחבלים ונמנעים ממיצוי הדין עם אותם מפגעים. נוסף על כך, רק מחבלים מעטים מובאים לדין ותלונות רבות נסגרות על ידי גורמי משטרת ישראל בעילה של “עבריין לא נודע”.
מדוע כל זה קורה? מחלקת המחקר שלנו בדקה את הנושא לעומק והגיעה לתובנות מעניינות.
עלות מול תועלת, הזדמנות מול הרתעה
פריחתה של צורת הטרור הזו התאפשרה כתוצאה של התמזגות בין חמש סיבות עיקריות:
- עלות: קל, פשוט וזול להוציא פיגועים מסוג זה לפועל, בין אם בשל זמינותם של אבנים וסלעים הקיימים במרחב ואינם דורשים התארגנות משמעותית מוקדמת, ובין אם בשל הקלות היחסית של הכנת בקבוק תבערה.
- תועלת: אבן או בקבוק תבערה הפוגעים ברכב יכולים לגרום בקלות לתגובת שרשרת שתסתיים בנפגעים רבים. כלומר, מדד הנפגעים הפוטנציאליים בגוף ובנפש כתוצאה מפיגוע זה, לצד אפקט תודעתי של ירידה בתחושת הביטחון בתנועה בכבישים, הם מרשימים. נוסף על כך, השלכת אבן מצטלמת ונתפסת כפחות מאיימת מאשר שימוש בנשק חם או בסכין, ולכן קל יותר לבצע פיגועים כאלה מבלי להיחשף לביקורת תקשורתית משמעותית.
- הזדמנות: מכורח החיכוך היומיומי בין האוכלוסייה הפלסטינית לזו הישראלית ולכוחות הביטחון, בידי המפגעים שפע הזדמנויות להוציא פיגוע מסוג זה לפועל.
- היעדר הרתעה מבצעית: העדפת כוחות הביטחון, לפחות עד לאחרונה, להימנע מחיכוכים עם פיגועים מסוג שנחשב לקל יותר, והתמקדותם בסיכול ובמעצר מפגעים המתכננים או מוציאים לפועל פיגועי ירי, חטיפה, מטעני נפץ ואחרים.
- היעדר הרתעה משפטית: העדפת בתי המשפט הצבאיים והאזרחיים להקל עם המחבלים העושים שימוש באבנים ובבקבוקי תבערה ולהימנע ממיצוי הדין עם אותם מפגעים. למרות ממדי התופעה של יידוי אבנים, בפועל רק מחבלים מעטים מובאים לדין, והעונשים שהם מקבלים בפועל אינם מרתיעים כלל.
אלפי פיגועים, עשרות פצועים
כיום יש ברחבי יהודה ושומרון כעשרים מוקדים ידועים של יידוי אבנים, על פי רוב לאורך צירי הנסיעה ובנקודות בסמוך לגדר המערכת. מדובר על פי רוב בצעירים בני 10–20 אל מול כוחות צה”ל, לעיתים בעידוד מסיתים מקומיים וארגוני שמאל קיצוני.
כך לדוגמה, בשנת 2020 דווח על 1,884 פיגועי יידוי אבנים ו-496 זריקות בקת”בים, שגרמו לפציעתם של 154 אזרחים וחיילים. בממוצע, בשנת 2021 חלה עלייה של 210% בפיגועי יידוי אבנים ו-156% בזריקות בקת”בים לעומת השנה הקודמת.
צה”ל והמשטרה פועלים מול איום זה דרך פיזור מארבים ומעצרים. עם זאת, עיקרי האתגרים המבצעיים כוללים את צפיפות האזורים שמהם מבוצעים הפיגועים, סיוע פנימי להימלטות המחבלים, ריבוי זירות הפיגועים אל מול מיעוט בכוחות הביטחון, חוסר האפקטיביות המבצעית של האמצעים הצה”ליים אל מול התופעה, שחרור או אי המשך מעצר הנתפסים, הוראות פתיחה באש מכבידות והליך משפטי שמסתיים בעונש מקל.
אוזלת יד משפטית: תיקים שנסגרים, עונשים מקילים
כאמור, אחד מהאתגרים בהתמודדות אל מול תופעת יידוי האבנים הוא חוסר הרתעה אשר נובע מהליך משפטי שמסתיים בעונש מקל. מבחינת כלל התיקים שנפתחו נגד מפגעי אבנים ובקת”בים בשנים 2019–2020 עלתה תמונה חמורה של הקלה משמעותית מצד בתי המשפט האזרחיים והצבאיים בעונשים בפועל לעומת העונשים הקבועים בחוק עד כדי עונשי מאסר קצרים ב-95% מהקבוע בחוק, לעיתים ימים ספורים או חודשים ספורים בלבד. ב-11% ממקרי יידוי האבנים לא נגזר עונש מאסר כלל, על אף שנסיבות אי גזירת עונש המאסר אינן ידועות ומצריכות בחינה אינדיבידואלית של התיקים.
ממוצע העונשים עומד על 8.3 חודשי מאסר בלבד בגין יידוי אבנים ו-13 חודשי מאסר בלבד בגין זריקת בקת”בים, לעומת העונש המקסימלי הקבוע בחוק העומד על 10–25 שנה, בכפוף לנסיבות. נוסף על כך, בדיקה השוואתית גילתה שנתח משמעותי ממספר האירועים המדווחים אינם מסתיימים בכתב אישום: במחצית הראשונה של שנת 2020 רק 21% מאירועי יידויי האבנים המדווחים ו-33% מאירועי זריקת הבקת”בים המדווחים הסתיימו בכתב אישום.
דברי החוקר
התובנות שעלו מהמחקר המקיף שביצענו נבחנו בידי בכירי הביטחוניסטים אשר גיבשו המלצות קונקרטיות לשינוי המצב. המלצות אלה כוללות הגדרת אזורים מסוימים כבעלי סיכון גבוה לפגיעה בנפש כתוצאה מיידוי אבנים וזריקת בקת”בים, בתור פיגוע מסכן חיים, המצדיק נקיטת פעולות הגנתיות כגון ירי על מנת לנטרל; ריכוז מאמץ למעצר מגייסי, מעודדי ומכוויני המפגעים; מערכת מחשוב עם מסד נתונים לצורך סנכרון; וגיבוש חקיקה שתאפשר ענישה ראויה ומחמירה עם מעורבים בביצוע פעולות טרור.
“נייר עמדה זה נכתב על ידי מחלקת המחקר כהכנה לדיון בכנסת בוועדת פנים וביטחון בנושא מיצוי הדין עם זורקי אבנים ביהודה ושומרון”, אומר ירון בוסקילה, סא”ל במיל’ ומזכ”ל תנועת הביטחוניסטים, אשר חתום על המחקר. “מטרת כתיבת המסמך הייתה להביא לקביעת עונשי מינימום בחוק כלפי זורקי אבנים ובקת”בים באופן שלא יאפשר לשופטים להקל משמעותית בענישה כפי שקורה כיום. המסמך נכתב בשיתוף משפטנים מתחום הדין המשפטי של דיני מלחמה, מומחים לסוגיות ביו”ש, חוקרים שאמונים על איסוף נתונים ומפקדים בכירים כמפקדי גזרות ביו”ש. המסמך הוצג בוועדה שבה ישבו שרים, ח”כים, קציני משטרה בכירים, קציני צבא מיו”ש ונציגי הפרקליטות הצבאית ופרקליטות המדינה. בעקבות הדברים שהוצגו במסמך של התנועה, בסיום הוועדה, הנחתה הכנסת את הפרקליטות להציג משמעויות של קביעת עונשי מינימום וקבעה דיון נוסף על מנת לקדם את השינוי בחוק”.
