האתוס החברתי בישראל והגיוס לשירות חובה בצה”ל

מבוא

רמת המוטיבציה לשירות בצה”ל, על פי המתפרסם מעת לעת ככלל הינה תנודתית, נתונים אלו מקבלים ביטוי תקשורתי אחת לשנה לרוב, ובחתך של ישובים ואזורי מגורים. נהוג לאפיין בדור האחרון מאז שנות ה-2000 את המוטיבציה לשירות כמושפעת ממגוון היבטים: מוטיבציה אישית להשגיות, רצון להשתלב בחברה בראיית צה”ל ככלי ריבוד חברתי, רמת האיום הביטחוני הנשקפת בעייני הנוער, וכן החינוך בבתי-הספר ובמשפחה[1].

אלו החוקרים את המטיבציה לשירות צבאי בעולם המערבי מזהים עם השנים ירידה במוטיבציה המסורתית, קרי ירידה בהשפעתם של ערכי המשפחה על הנכונות של הנוער להתגייס לשירות צבאי, אך עם זאת מדינת-ישראל שונה בתפיסה זו, בעיקר עקב לכידות המשפחה שהיא חזקה יותר בהשוואה למדינות אחרות, וכן ייחודה של ישראל בהיבטים של איומים בטחוניים, שמהווים צידוק בראי המדינה לשמר את מודל “צבא העם”, בשעה שבמדינות המערב זנחו מודל זה לטובת צבא מקצועי-התנדבותי[2].

בשנים האחרונות החברה הישראלית מצוייה בתהליכים המצביעים על מתחים רבים, בהקשרים של דת ומדינה, מאבקים פוליטיים, וכן תחושת ביטחון המושפעת בעיקרה מגלי הטרור. בשנת 2014 יצאה מדינת ישראל למבצע ארוך ברצועת עזה במהלכו ממרכזה של המדינה ודרומה העורף היה נתון תחת איומי רקטות, בהמשך גל טרור במאפייני תקיפה בנשק קר במרכזי ההרים, ובהמשך גל טרור משמעותי נוסף שפוקד את ישראל מאז מרץ 2022.

שלוש השנים האחרונות בישראל התאפיינו במתחים חברתיים מתגברים: תכיפות ההליכה לבחירות כלליות, השפעות מגפת הקורונה וכן מחאה חברתית עצימה כנגד ממשלת נתניהו שלראשונה מתבססת על מפלגות ימניות לרבות ימין עמוק, ואחוז משמעותי של חברי קואליציה המגיעים מתפיסה דתית-תורנית. המחאה שפרצה בתחילת שנת 2023 על רקע התגבשותה של ממשלה זו, ובעיקר סביב כוונותיה לחוקק שינויים באיזון שבין בתי המשפט והכנסת הובילה לגל של מכתבי סרבנות לשירות צבאי במילואים, ביטול התנדבות של משרתים מעל גיל הפטור ממילואים, וכן פרובוקציות של בני נוער מסוימים שהביעו מחאתם בקריעת צווי הגיוס.

יש הטוענים כי מגמות אלה, ובעיקר המחאה החברתית הובילו גם לפגיעה במעמדו של צה”ל, וכן פגיעה במוטיבציה של בני הנוער להתגייס לשירות צבאי בכלל, ושירות קרבי בפרט. צה”ל לאורך השנים, וגם בעידן הנוכחי הצליח לשמר רמת אמון גבוהה מצד הציבור, ועם זאת בשנה האחרונה העירוב של אלמנטים צבאיים במחאות חברתיות בעוצמה שלא הייתה כדוגמתה בעבר עשויים להוות נקודת שבר במערכת היחסים שבין הצבא והחברה, ובאופן שישפיע על מעמדו והנכונות לשרת בו.

שאלת המחקר:
מה מאפיין את המוטיבציה לשירות בצה”ל בעת הזו בקרב הנוער הישראלי, וזאת בהקשר של אתוס לאומי וחברתי בישראל.

שאלות משנה:

1. כיצד מתאפיין האתוס הלאומי בקרב הנוער בישראל?
2. בין ערכים לאומיים ובין ערכים ליברליים – אילו ערכים בולטים בקרב קבוצה זו?
3. מהי רמת המוטיבציה לשירות בצה”ל בתקופה בנוכחית, וכיצד היא מושפעת מההתפתחויות החברתיות?
4. מהי רמת האיום הביטחוני הנתפסת בקרב קבוצה זו?
5. מהי מידת ההסכמיות בקרב הנוער, ככלי לביטוי הלכידות החברתית בעתיד הנראה לעין?

מתודולוגיה

בעשור האחרון התקיים סקר חברתי במיקוד בני הנוער בגילאים 16-18, בין השנים 2015-2016, 2018-2019, ו-2022-2023. בסקר זה השתתפו 3,285 בני נוער אשר נדרשו לענות על היגדים רבים הקשורים באשכולות של תחומי חברה, ביטחון, דת ומדינה. הסקר התפרסם ברשתות החברתיות, וכן הועבר בשיטת “כדור שלג” בין המשיבים. על-בסיס תוצאות הסקר התקיים מחקר כמותני, בחינת קורלציות ורגרסייה רבת משתנים.

אוכלוסיית הנוער ככלל מחוברת באופן רשתי מובהק, מחזיקה בידיה טלפונים חכמים, מעורה מאוד בפרסומים ברשתות, ומצביעה על רמת השתתפות גבוהה בסקר הנוכחי ולאורך השנים בו הוא התפרסם. התגובות נצברו על-בסיס GOOGLE SHEETS לרבות חותמת זמן, המאפשרת בקרה על התשובות, איתור כפילויות ודגימות החשודות בהטייה. שיטה זו מאפשרת דגימה ללא מגבלות גאוגרפיות, חוצה מגזרים ומגדר, תוך צמצום טעויות הקלדה. בסך הכל נפסלו במחקר זה 227 דגימות החשודות בכפילות וטעויות הקלדה שאינן מאפשרות שילובן בניתוח.

מגבלות המחקר:

המחקר מתמקד בעיקרו באוכלוסיה החילונית, המסורתית והדתית, תוך השתתפות מצומצמת מאוד ולא מייצגת של החברה החרדית והחברה הערבית. הסיבה המרכזית לכך היא שדפוסי התגובה של האוכלוסיות שאינן נכללות הן עקביות בהקשר הנדון, וכן השתתפותם ברשתות החברתיות היא נמוכה ביחס לאוכלוסיה הנדגמת.

שיטת המחקר ואיסוף הנתונים מהוות 1.7% טעות במרווח סמך של 95%, זאת כאשר לפי נתוני הלמ”ס הילודה בקרב האוכלוסיה הנדגמת בשנים הרלוונטיות עמדה על 520 אלף וכאמור הסקר מתבסס על מעל 3,000 דגימות מקרב אולוכסייה זו. מדדים אלו מצביעים על רמת מהיימנות גבוהה של הממצעים, כמו גם מספר קורלציות המצביעות על קשרים מובהקים המוכרים החברה הישראלית, ואשר באים לידי ביטוי גם במחקר הנוכחי.

מאפייני המשתתפים (n=3285):

 

ממצאים

תפיסת אתוס

בפרספקטיבה של עשור מאז שנת 2015 מחקר זה מציג עלייה עקבית בנטיית הנוער לאמץ אתוס לאומי – אתוס זה מתאפיין בעיקר בעמדות חיוביות בנושאים כגון: אופי המרחב הציבורי בישראל, מעמד ההמנון, סמליות החגים בישראל, מוסדות השלטון, צה”ל כמוסד ממלכתי, וגמישות בהיבטים המהווים עמודי תווך בלאומיות היהודית.

האתוס הליברלי מאפיין גם הוא את הנוער הישראלי בהקשרה של מדינת-ישראל תחת שלטון דמוקרטי, שחלק גדול מהציבור חי את חייו באורך חיים ליברלי – רוב חילוני, שחלקו כופר בדת כלשהיא. הערכים הליברליים מתבססים על הגדים בתחום השוויון, שלמות החברה, נכונות להעביר משאבים לטובת חינוך ורווחה על חשבון תקציב הביטחון, וכן שילוב של מיעוטים בפלטפורמות ממסדיות כגון צה”ל, ובנוסף שילוב של נשים בתפקידי לחימה.

ניתן לזהות שהאתוס הלאומי התחזק בעשור האחרון בקרב הנוער, ועם זאת האתוס הליברלי מצוי במגמה תנודתית וחזרה לרמה שהייתה באמצע העשור הקודם. ניתן לאפיין את הנוער כבעל תפיסות לאומיות מובהקות, בצד תמהיל ערכים ליברלי הנתון למחלוקת בין המגזרים השונים[3].

רמת אי-ההסכמה בקרב הנוער מתבססת בעיקר על השונות במדדי התשובות להגדים הקשורים בנושאים המופיעים בגרף דלעיל (מנורמל לפי רמת המחלוקת הגבוהה).

תפיסת האיום הביטחוני – ניכר כי בהקשר זה רמת ההסכמה בקרב הנוער התחזקה בעשור האחרון.

המוטיבציה לשירות בצה”ל – מגמה עקבית ביחס לפעימה הקודמת, ושינוי חיובי ביחס ל-2016.

תפיסות ליברליות ולאומיות – מסתמנת אי הסכמה בתחומים אלה – ע”ב שונות גבוהה בין המשיבים[4].

ההיגדים המופיעים בטבלה דלעיל מצביעים על מגמות פרטניות בתחומים שונים – השינויים העקביים והמובהקים הם סביב תפיסת האיום מצד הקמה אפשרית של מדינה פלסטינית, ושמירה על ריבונות הכנסת וחופש הייצוג הפוליטי: שני היגדים אלו זוכים לעלייה ברמת התמיכה בצד צמצום ברמת השונות בין המשיבים בהיבטים אלה. עוד בולטים ההיגדים בתפיסת הסיכונים הביטחוניים, והנכונות לשנות את חלוקת המשאבים לתיעדוף חברתי – למרות שרמת השונות בממדים אלו עלתה, עדיין ניתן לזהות כי רמת התשובה ככלל היא במדד הגבוה והוא מייצג את תפיסת האיום כלל בקרב הנוער.

מתאמים וקשר בין משתנים

משתני המחקר:

SRVMTV – המוטיבציה לשירות קרבי – משתנה אורדינאלי המייצג את הרצון להתגייס ולסוג יחידה, כאשר 0=חוסר רצון לשרת בצה”ל, 4=רצון להתגייס כלוחם/ת.

THRT – רמת האיום הביטחוני הנתפסת – משתנה אורדינלי המייצג שקלול של רמת החשש מפני מלחמה, היפגעות מטרור ופשעי שנאה, סולם ליקרט 1-6.

EDUC – משתנה קטגוריאלי – רמת ההשכלה של ההורים בין תיכונית לאקדמית.

FATHSRV, MOTHSRV – משתנים אורדינאלים לסוג השירות בחובה של אב / אם המשפחה.

SOCIOECO – משתנה אורדינאלי – רמת ההשתכרות במשפחה (הנחה ממוצע ברוטו 11 אלף ש”ח)

VOLVL – משתנה אורדינאלי – רמת ההתנדבות בקהילה, מועצת תלמידים, תנועת נוער, שנת שירות

RELIG – רמת הדתיות – משתנה אורדינאלי, בין אנטי-דתיים וחסרי דת ועד לדתי אדוק.

AREA – אזור המגורים – משתנה קטגוריאלי: מרכז, פריפריה קרובה, פריפריה רחוקה, ספר ועימות.

AGE – משתנה הגיל.

קשרים בולטים ומובהקים:

• קשר חיובי בין סוג שירות הצבאי של האב לסוג השירות של ילדיו.
• קשר חיובי בין סוג השירות של האם לבין רמת ההתנדבות של הילדים בקהילה.
• קשר בין אזור המגורים לבין המוטיבציה לשירות בצה”ל (ככל שמתרחקים מהמרכז).
• ככל שמתקרבים לפריפריה/ספר רמת האיום הביטחוני נתפסת כחמורה יותר.
• קשר חיובי בין רמת הדתיות והמוטיבציה לשירות קרבי, בייחוד בקטגוריה מסורתית.
• קשר שלילי בין רמת ההשכלה לבין רמת האיום הביטחוני הנתפסת.
• מוטיבציית השירות בצה”ל של גברים גבוהה יותר משל נשים.

סכימת הקשרים המתוארת מצביעה על השפעות ברורות של שירותם הצבאי של ההורים, הקשר בין שירות צבאי ובין התנדבות אזרחית, השפעת אזור המגורים, רמת הדתיות וההשכלה, וכן השפעות מגדריות – ככלל רובם של קשרים אלו אינו חדש ונמצא גם במחקרים קודמים[5].

ועם זאת קשר מובהק הראוי לבחינה והעמקה, ולא נמצא בעבר – הקשר שבין שירותה הצבאי של האם ובין המוטיבציה של ילדיה להתנדב בקהילה – זאת אל מול קשר של מוטיבציה ביטחונית המושפע משירות האב. נקודה זו ראוייה לבחינה מעמיקה שכן ייתכן ובמסגרת חלוקת התפקידים המסורתית – החברה הישראלית ככלל רואה את הצד הגברי בעל אופי ביטחוני, ואילו הצד הנשי בעל אופי חברתי.

הקשרים שנמצאו בין רמת שכר, רמת דתיות, השכלה ואזורי מגורים מצביעים על מהימנות המחקר – בהיותם בעלי קשרים הנמצאים בניתוחים מחקריים רבים בחברה הישראלית.

המודל שלפנינו בוחן את רמת ההשפעה של משתנים שונים על רמת המוטיבציה לשירות בצה”ל בכלל, ולסוג שירות עד רמת לחימה – המודל נמצא כמובהק ברמה גבוהה מאוד, זאת כאשר משתנה הגיל ומשתנה ההשכלה של ההורים נמצאו כלא מובהקים – השאר מובהקים ברמה גבוהה מאוד, למעט תפיסת האיום המצויה על סף מובהקות (0.051) – ונכון לקבלה בראייה כוללת של ממצאי המחקר.

סדר המשתנים לפי עוצמת ההשפעה מגבוה לנמוך:

1. המגדר
2. רמת הדתיות
3. אזור המגורים
4. שירות החובה של האב
5. שירות החובה של האם
6. רמת האיום הביטחוני (מנקודת המבט של המשתתף).

הגרף דלעיל מציג את מגמות המוטיבציה לסוגי השירות: ניתן לזהות עליה במוטיבציה לשירות בעורף- בתוך קטגוריה זו מצויות נשים רבות המבקשות לצאת לשירות לאומי, שנת שירות, וכן ביצוע שירות בעתודה – זוהי עלייה עקבית בעשור האחרון.

ניתן לזהות ירידה במוטיבציה לשרת באופן כללי בתפקידים תומכי לחימה ביחידות קדמיות, זאת לצד ביקוש מתעצם לשרת בתפקידי מודיעין וסייבר – זוהי מגמה מתחזקת וגם במחקר זה באה לידי ביטוי באופן מובהק בעשור האחרון[6].

עליה במוטיבציה לשרת כלוחמים – זוהי עלייה של אחוזים בודדים אך לכל הפחות במסגרת מרווח הטעות במדגם ניתן לומר בוודאות גבוהה כי אין פגיעה במוטיבציה לשרת כלוחמים בשנים אחרונות, לרבות בשנת 2023.

קטגוריית “אחר” מצביעה על משיבים אשר לא ישרתו ממניעי דת / בריאות / מצפון – ניתן לזהות כי אחוזי המשיבים בקטגוריה זו דומים לשנים קודמות ואין שינוי מובהק לכאן או לכאן.

ניתן לזהות בגרף המגלם את ממוצע התשובות דלעיל– כי באופן כללי הנוער תופס את רמת הסיכונים הביטחוניים כגבוהה (4.6 מתוך 6) – למרות התנודה הקלה לאורך העשור, עדיין רמה זו נשמרת ומצביעה על מודעות ביטחונית גבוהה ויציבה בקרב הנוער.

העמדות הפוליטיות של הנוער תנודתיות בעשור האחרון – אמנם לא באופן דרמטי, אך עדיין ניכר כי בקרב הנוער ההתלבטות היא בעיקר בין ימין פוליטי ובין מרכז. אחוז התמיכה במפלגות שמאל ככלל, הינו נמוך בהשוואה לאחרים, וכן הנטייה לעמדה פוליטית ימנית הינה חזקה יותר מהשאר, זאת כאשר מזוהה ירידה בין שנים 2018-2021, וחזרה לדפוס קודם בשנת 2023. עוד ניתן לומר כי בנקודת הזמן בו התקבלו התשובות עבור 2023 ממשלת הימין מכהנת שישה חודשים בפועל – ולפי ממצאי מחקר זה לא מזוהה פגיעה בתמיכה עבור מפלגות ימין מצד האוכלוסייה הנדגמת.

דיון

מסורת ישראלית עקבית

ממצאי המחקר הנוכחי מצביעים על דפוסים מסורתיים מובהקים בתפיסה של הנוער את המציאות בהקשרים לאומיים וביטחוניים – עוצמת הקשרים שבין העבר המשפחתי והנכונות של המשתתפים לקחת לדור הבא היבטים אלו היא ברורה מאוד- הנתונים עשויים להצביע על המשכיות בעוצמתו של התא המשפחתי, העברת ערכים ותפיסות מדור לדור.

המחדש במחקר הנוכחי הוא ההבדל שבין השפעת האב והשפעת האם – בשעה שההשפעה של האב נוגעת יותר להיבטים לאומיים, תפיסת איום, ותמוטיבציה ביטחונית בהקשר הגיוס לצה”ל, השפעת האם היא ליברלית – הכוללת השפעה על היגדים הכרוכים בשוויון חברתי, דבר שולה באופן מובהק בקורלציות סביב המשתנים המדוברים:

המשתנה EQLTY מייצג את ההזדהות עם היגדים הנוגעים בשוויון חברתי בממדים של מגדר ומגזר, וניתן לזהות כי הקורלציה בינו ובין שירותה הצבאי של האם הינו מובהק. נתון מעניין נוסף הינו מובהקות והשפעה בין סוג השירות של שני ההורים. ההיבטים האלה מהווים בסיס למחקר המשכי בהקשרה של המשפחה הישראלית, וכל קשריה בהיבטי השירות בצה”ל, והשלכותיו בתרבות המשפחתית בכלל, ויצירת ערכים תומכי שירות בקרב הילדים כמובילי הערכים לדורות הבאים[7].

תפיסת איום מוגברת

רמת האיום הנתפסת בקרב הנוער, כאמור היא גבוהה ועיקבית – נקודה מעניינת בקרב נוער שזכה אולי לתקופת החיים השקטה ביותר מאז המדינה קמה: אחרי מלחמת לבנון השנייה בשעה שהגבול הצפוני כמעט ולא חווה אירועים בטחוניים, ובעשור שבו הגיוס למילואים היה נמוך ביחס לעשורים קודמים – דווקא בתקופה זו הנוער בעל מודעות איום גבוהה – ייתכן ובשל התפיסות המסורתיות במשפחה, או לחילופין התחזקות השיח בשנים האחרונות בהקשר האיום האיראני והשפעותיו.

נוכח ההבנה כי תפיסת האיומים ככלל לא נובעת ממסרי מערכת החינוך, והעובדה שהנוער צורך פחות מדיה טלוויזיונית מערוצי האקטואלייה[8] – תובנה זו בהקשרי תפיסת איום נובעת ככל הנראה מתוך המשפחה עצמה, או ברשתות החברתיות – זוהי סוגייה הדורשת העמקה באשר למנגנוני התיווך והשפעתם, תחת השאלה מהיכן מבסס הנוער את התובנות שלו בהקשרים של איומים ביטחוניים, דווקא בתקופה שקטה יחסית לעבר. עוד שאלה הנדרשת לבירור הינה מדוע אין קשר מובהק בין עוצמת האיום הנתפסת ובין המוטיבציה לשירות בצה”ל – בעבר האיומים היוו מנוע נכונות משמעותי בהקשרים ביטחוניים, בעיקר בקרב הנוער, אך עם זאת נמצא בעבר כי גם הצורך החברתי מהווה שיקול בנכונות לשירות צבאי.

בטבלת הקורלציות דלעיל ניתן לזהות כי בין איום בטחוני ובין מוטיבציה לשירות לא קיים קשר מובהק, ועם זאת בין מוטיבציה לשירות ובין התנדבות בקהילה קיים קשר מובהק – הדבר בהחלט מצביע על עלייתו של משקל המעורבות החברתית במוטיבציה להתגייס ביחס למשקלו של האיום הביטחוני.

מגדר וליברליזם

ממצאי המחקר מבליטים את מובהקותו של משתנה המגדר: כאמור השפעות השירות הצבאי של האם על ערכים חברתיים במשפחה, תודעת איום גבוהה יותר אצל נשים והזדהות גבוהה בהיגדי השיוויון. ממצא זה עשוי להתחבר לממצאי מחקרים אחרים המצביעים על כך שהתודעה החברתית בקרב נשים גבוהה יותר מאשר בקרב גברים. ועם זאת המוטיבצייה שלהן לשרת, כל שכן שירות קרבי היא נמוכה ביחס לגברים. מעניין לראות לפי מחקר זה, כי ככל שאישה תשרת בתפקידים קדמיים יותר, רמת ההשפעה שלה על התא המשפחתי בהקשרים חברתיים הינה חזקה ומובהקת.

המגמה לפיה צה”ל משלב יותר נשים בתפקידי לחימה בשנים האחרונות מוכרת, והיא ידועה כשנוי במחלוקת – לפי ממצאי מחקר זה נשים לא ששות לשירות קרבי, ובאופן כללי השירות בצה”ל לא מסתמן אצלן כמחוייבות בעוצמה המסתמנת אצל גברים. זאת ובהצטרף לתפיסות ליברליות מפותחות יותר אצל נשים מחייב בירור נוסף – כיצד באמת נתפס שירות החובה בקרב הנשים, היכן בא לידי ביטוי המאפיין הליברלי, אם מדובר בצה”ל או מחוץ לצה”ל, ובאופן גורף יותר, מהי עמדתן של נשים באשר לשירות בתפקידי לחימה – בעבר רוב הנשים צודדו בתפיסה זו, ועדיין ניכר שרובן, אך כאשר הן נשאלות על עצמן, שכיח יותר שהן ימנעו משירות בתפקיד לחימה, למרות שהן תומכות ברעיון.

עוד ראוי לומר, כי לאומיות וליברליזם אינם “משחק סכום 0” – תפיסתו של מנחם בגין למשל, באיזון הנדרש בין לאומיות וליברליות בישראל[9] מצביעה על כך שערכים אלו אינם ערכים משלימים, ואינם באים האחד על חשבון השני – זהו תמהיל המציג כי חברה לאומית יכולה להיות גם ליברלית, וכי החיבור “יהודית ודמוקרטית” המאפיין את מדינת ישראל אינו חיבור סותר, לבטח שהוא אינו בלתי אפשרי.

הסכמות ומחלוקות

לפי ממצאי המחקר הנוכחי הנוער מתאפיין בתפיסה המסורתית שקיימת בישראל מזה שנים רבות – קיימת הסכמה רחבה ובולטת בנושא איומים ביטחוניים והצורך לשרת בצה”ל, בצד אי הסכמה בולטת באשר לחלק מהערכים הליברליים – ניכר שבשנת 2023 הנוער מצוי במגמת אי הסכמה מתגברת בהקשרים חברתיים-ליברליים.

ייתכן ואנו עדים למציאות המוכרת של קונצנזוס ביטחוני בצד מחלוקת חברתית הנוגעת לשסעים האופיניים לחברה הישראלית, עיקרם כלכליים, חברתיים, ופוליטיים. ניתן להסיק מתוך מחקר זה כי נקודות המחלוקת בנוער מאפיינות את החברה כולה, ובעקבות הממצא של מסורתיות ההשפעה המשפחתית – ייתכן והנוער “יורש” תפיסות מההורים גם בהקשרים אלה, כמו גם הטענה מהסורתית של עיצוב העמדה הפוליטית בגילאים אלה – עיקרה מגיע מעמדות ההורים[10].

סיכום

החברה הישראלית מצויה בתהליך בירור חברתי משמעותי בשנה האחרונה שככל הנראה משפיע גם על עמדות הנוער, ומתאפיין במספר אי הסכמות בולט בהקשרים חברתיים. אך עם זאת, ממצאי המחקר מראים שהנכונות לשירות בצה”ל, בפרט לשירות קרבי, לא נפגעה ממחלוקת זו.

המחקר הנוכחי מציג שהתא המשפחתי הישראלי מתנהל באותה דרך מסורתית של העברת ערכים מדור לדור, תוך השפעת הלכי הרוח המשפחתיים בתחום ביטחון וחברה – התנהגות ההורים והשפעתם על הילדים – תפיסה מסורתית בסגנון “מעשה אבות – סימן לבנים”. ועם זאת ניכר כי גם “מעשה אימהות” יכול להיכנס כמשוואה מעניינת, ובסיכומה של ההשפעה המשפחתית ניתן לומר כי הפוסט-מודרניזם המערבי לכל הפחות השפיע פחות על ערך המשפחה בישראל.

הנוער הישראלי, לפי אלפי המשתתפים במחקר זה, מצוי בתודעת איום בטחוני מועצמת, מושפע מאוד מהוריו, נכון להתנדב למען הקהילה ולשרת בצה”ל במספרים גבוהים ויציבים בפרספקטיבה של כמעט עשור. המחאה החברתית בשנה האחרונה, לפי ממצאי מחקר זה, אמנם לא השפיעה על נכונות הנוער להתגייס לצה”ל, אך ייתכן מאוד שהשפיעה על תפיסות לאומיות וליברליות – אשר באות לידי ביטוי בחוסר הסכמה מתעצם בהקשרים של קונפילקטים חברתיים.

רוב מוחלט של המשתתפים במחקר זה משתייכים למגזר החילוני במדינת-ישראל – מגזר שנטען לגביו שמצוי בהשתנות תרבותית בהקשרי דת ולאום[11]. על פי ממצאי מחקר זה גם הנוער החילוני הינו בעל תפיסות לאומיות מתעצמות בצד שימור רף ערכים ליברליים – ממצא זה עשוי להעיד כי המגזר החילוני בישראל ככלל אינו מצוי תחת התפשטות של פוסט-מודרניזם, הכוללת כפירה בערכים של מסורת ולאום, ובנוסף, נוער זה מתאפיין אף הוא במוטיבציה גבוהה לשירות בצה”ל.

השאלה המתבקשת היא מה יתהווה בסיום השירות הצבאי של הדור הזה? האם כמו בעבר גם בתקופה זו השירות הצבאי ישכך את הקונפליקטים החברתיים ואת המחלוקות הקיימות? האם גם בשנים הבאות צה”ל יהווה מנגנון חיברות אפקטיבי הממתן את הקונפליקטים ומלכד את הנוער? לכל הפחות ניתן לומר כי גם היום צה”ל עדיין מהווה את “מדורת השבט” אך השאלה היא האם זו מדורה המייצרת חיבור חברתי וסולידריות, או שהיא צומת למפגש מלבה ומתסיס.

[1] וולדמן ע’, טיארג’אן־אור ר’, גל ר’. (2021) מרכיבי המוטיבציה לבחירת מסלול השירות בצה״ל, מערכות 2.
[2] Moskos, C. & Williams, J. Segal, D. (Eds), (2000). The Postmodern Military, Oxford University Press.
[3] ראה נתנזון ר’, גזלה א’ (עורכים). 2016. עמדות אישיות ולאומיות של הנוער בישראל, המרכז לכלכלה מדינית
[4] לפי סולם ליקרט 1-6, כאשר 1 מייצג חוסר הזדהות עם ההיגד, 6 מייצג הזדהות ברמה גבוהה
[5] Itsik, R., (2020) Compulsory Military Service as a Social Integrator, Security and Defence Quarterly
[6] ראה מלחי א’. (2021) בקיעים בקונצנזוס, המכון הישראלי לדמוקרטיה
[7] Itsik, R., 2021. The Intergenerational Effect of Military Service in a Country with a Citizen-Soldier Army. Journal of Political and Military Sociology, 48 (2), 255–273.
[8] פולק מ’, (2021). נתנו לילדי הסמארטפונים לראות תוכניות בנות יובֵל, מה למדנו?, מקור ראשון
[9] בר-יוסף ד’, (2023). דרך בגין, ידיעות אחרונות הוצ’ חמד
[10] רובינשטיין ר’, (2019). ימניים יותר ומצביעים יותר: נתוני הבוחרים הצעירים, YNET
[11] שוהם, ח’, (2014). ‘דת’, ‘חילוניות’ ו’מסורתיות’ במחשבה הצבורית בישראל. עיונים בתקומת ישראל, 24, 29–58.