הפעם נטייל בעקבות אחד המבצעים הפחות מוכרים במלחמת העצמאות: “מבצע ההר”, או כפי שהוא מכונה לעיתים “מבצע אל ההר”. במהלך הסיור נבקר את המשלט המשותף, נלמד מדוע הוא נקרא כך ונסיים בתצפית מרהיבה מהר יעלה. במהלך הסיור תעמוד לנגד עינינו דמותו של “ג’ימי”, הצבר הגיבור, שהפך לסמל רב חשיבות במורשת צה”ל, הפלמ”ח וכוחות הביטחון.
אופי הסיור: רגלי וממונע.
אורך סיור: 1–2 שעות.
מידת קושי: קל.
נקודת התחלה: קופת חולים ”כללית” ברחוב המשלט 26 בבית שמש (לרשום בווייז: “כללית המשלט”).
החזית המצרית במלחמת העצמאות: לא רק בדרום
מעללי הצבא המצרי במלחמת העצמאות מוכרים היטב בחזית הדרום, וכולנו מכירים את גשר “עד הלום” בסמוך לאשדוד, המסמן את הנקודה הצפונית ביותר שאליה הצליחו להגיע הכוחות המצריים.
עובדה פחות ידועה היא שגם בגזרת הלחימה בירושלים ובדרכים אליה השתתפו כוחות מצריים אשר הורכבו בעיקר ממתנדבי תנועת האחים המוסלמים. הכוח המצרי פגע בתחבורה היהודית ובשיירות בדרך לירושלים, ובמהלך חודש ספטמבר 1948 נהרגו 19 ונפצעו 68 ישראלים שנעו על הכביש המוביל לעיר.
מבצע יואב, שהחל ב-15.10.48, כוון נגד הצבא המצרי בחזית הדרום ונועד לפרוץ את הדרך אל הנגב המנותק, תוך דחיקת הצבא המצרי ממנו. עקב המצב בכביש המוביל לירושלים, החליט הדרג המדיני לסלק באותה הזדמנות את הכוחות המצריים משם בשני מבצעים: “מבצע ההר” ו”מבצע יקב” (שכשל בסופו של דבר). מטרת המבצעים הייתה כפולה: להרחיב את פרוזדור ירושלים דרומה, ולרתק את הכוחות המצריים כדי לסייע למבצע יואב.
“מבצע ההר” נערך בין ה-19 ל-22 באוקטובר 1948 על ידי חטיבת הראל של הפלמ”ח. בשונה מקרבות עבר של החטיבה, הפעם חטיבת הראל הייתה מצוידת בשפע יחסי של נשק מסייע בדמות תותחים, מרגמות ומקלעים. אותו נשק תרם באופן משמעותי להצלחת המבצע מחד גיסא, ולמספר נפגעים קטן יחסית של כוחותינו מאידך גיסא.
את סיורנו נתחיל בַּ”משלט המשותף”, הממוקם על גבעה שעליה היו מאחז מצרי ומאחז של כוחותינו, שהמרחק ביניהם עמד על כ-60 מטרים בלבד. עקב כך, קיבל המשלט את השם “המשלט המשותף”.
המשלט המשותף: המוצב שבו היו יחד כוחות צה”ל וכוחות מצריים
נחנה את הרכב ברחוב המשלט בבית שמש, בחניה מול קופת חולים ”כללית”. משם נפנה מערבה (שמאלה כשגבנו אל קופת חולים) ונצעד כ-300 מטרים אל המשלט המשותף. כיום יש במקום מדשאה (מצד ימין שלנו), כמה סלעים, ספסל ושלט הסבר צנוע. מהמשלט המשותף יש תצפית צפונה הממחישה את חשיבותו האסטרטגית של המקום.
כדי לכבוש את הצד הדרומי של גבעת המשלט המשותף, שם ישבו כאמור המצרים, כוחות מהגדוד החמישי של חטיבת הראל הסתערו על המתחם המצרי, ובקרב קצר אך נחוש כבשו אותו. לאחר הכיבוש המוצלח, הוחלט להמשיך ולכבוש גם את עין שמס ובית ג’מאל.
מורשת הגיבור: הכירו את ג’ימי – לוחם, מפקד, צבר
קצין המבצעים של הגדוד החמישי היה אהרון “ג’ימי” שמי, אשר מצא את מותו במהלך הקרב.
כך מתואר מותו באתר הפלמ”ח:
בשעת הקרב הזה, היה במצב-רוח מרומם. ישב בבונקר, בו היה המטה הקרבי וניצח בזריזות על כל מכשירי הקשר והטלפון. כשהסתערו אנשי הגח”ל – יצא ג’ימי אליהם. ברעש הגדול של טרטור מכונות היריה נשמעו צעקות וצהלות בחצי תריסר שפות, לכל הפחות: “נצחון, נצחנו!” וצללי אנשים, שאור הירח נזרק עליהם, רצו משולהבים על פני המשלט בין החפירות ועצי הזית. לפני צאתו, פקד ג’ימי על צוות הדוידקה, לירות על העמדות האחרונות של האויב. הוא ניגש אל העמדות הקיצוניות שם עמדו מספר מפקדים. נשען על עמדת שקים, עמד שלו ומתוח, משעין את ראשו על ידו ומתאמץ לראות לאור הירח את מקום פגיעות פגזי הדוידקה בעמדות האויב. פתאום צנח ארצה ונתגלגל לתוך התעלה. כדור שבא מבית שמש, מן הכפר הערבי שלרגלי הגבעה, פגע בצידו וחדר אל הלב. “נפצעתי”, אמר, “מסרו שלום בבית” ונפל בדיר-אבן – במרחק 50 מטר מעמדות האויב.
ג’ימי נטמן יום לאחר נפילתו בבית הקברות הצבאי בקריית ענבים.
ג’ימי, יליד חיפה, הצטרף לפלמ”ח לפני קום המדינה והשתתף בפעולות חבלה כנגד הבריטים, בהן פיצוץ גשר עזה בליל הגשרים, שלאחריה נאסר ב”שבת השחורה”. במהלך המבצעים שבהם השתתף בפלמ”ח הוא נפצע פעמיים. בין היתר נחלץ מהתהפכות ג’יפ בוער, וחזר לשורות הפלמ”ח לאחר שהחלים.
במהלך מלחמת העצמאות נתמנה ג’ימי למפקד פלוגה של הגדוד החמישי בחטיבת הראל ונלחם עם פלוגתו בקרבות הקשים על הדרך לירושלים ובסביבותיה, לרבות קרב רמת רחל. לאחר “ההפוגה הראשונה” במלחמה נתמנה לקצין מבצעים וסגן המג”ד של הגדוד החמישי, וכאמור השתתף במבצע “אל ההר”.
לאחר מותו של ג’ימי, הוציאו הוריו לאור את ספר ההנצחה “חברים מספרים על ג’ימי”, שבו נאספו חלק ממכתביו, וחבריו העלו את דמותו בסיפורים מימי הפלמ”ח ומקרבות מלחמת העצמאות. “חברים מספרים על ג’ימי” נחשב לספר ההנצחה הראשון שהוצא במדינת ישראל ונודעה לו השפעה רבה על בני הנוער של שנות החמישים והשישים, בתארו את דמות ה”צבר” הגיבור. מורשתו של ג’ימי משמשת עד היום בצה”ל סמל ומופת למפקד הדבק במשימה ומוביל אחריו חיילים.
זה המקום להאזין לחנה רובינא, ממייסדות תיאטרון הבימה ומי שגילמה את אימו של ג’ימי בהצגה שעלתה ב-1970, מקריאה קטע מתוך הספר ”חברים מספרים על ג’ימי”: ביום השלושים למותו של ג’ימי, בעלייה לקברו, סיפר אידל, חברו הטוב של ג’ימי, שבימי הקרבות היו סרים הוא וג’ימי עימו לבקר את בית הקברות. היו משוחחים, מעלים זיכרונות על החברים שנלחמו ונטמנו כאן. באחת השיחות הללו אמר ג’ימי: הבט וראה איזה בחורים עצומים שוכבים כאן! פאר הנוער שלנו קבור באדמה זו! אתה יודע, כשתיגמר המלחמה אבוא הביתה, אבקש מאבא שיתכנן תוכנית של מצבה גדולה ראויה לזכרם. המלחמה נגמרה, והנה גם בני שוכב עם השוכבים באותו מקום. שמרתי בליבי את הדברים שסיפר לי אידל וראיתים מעין צוואה של בני בטרם מותו. ניגשתי לערוך את תוכנית המצבה (“חברים מספרים על ג’ימי”, עמ’ 249).
זהו המקום גם לשמוע ולשיר את השיר “היו זמנים” של חיים חפר ומשה וילנסקי.
הָיוּ זְמַנִּים, אָז בַּמִּשְׁלָט יָשַׁבְנוּ, הָיוּ זְמַנִּים, לָחַמְנוּ וְאָהַבְנוּ,
עַכְשָׁו דָּבָר אֵין לְהַכִּיר –עַל הַמִּשְׁלָט יוֹשֶׁבֶת עִיר, אוּלַי בִּזְכוּת אוֹתָם זְמַנִּים…
סיום המבצע: הרחבת פרוזדור ירושלים וריתוק הכוח המצרי
מותו של ג’ימי היווה מכה קשה לכוח הלוחם, אך החיילים הניחו את רגשותיהם בצד, והמשיכו להתקדם תוך דבקות במשימה וחתירה להשגת היעדים. ואכן, בעקבות המבצע והכוחות השונים שפעלו בו, פרוזדור ירושלים התרחב דרומה, והקווים שאליהם הגיעו כוחות צה”ל היוו את קווי הפסקת האש עם הירדנים. נוסף על כך ריתק המבצע כוחות מצריים ובכך סייע למבצע יואב בחזית הדרומית – המטרה הנוספת של המבצע.
הר יעלה: תצפית מרהיבה על אזור הקרבות
נחזור למכונית וניסע להר יעלה (לרשום בווייז: “הר יעלה”). בצומת הפנייה למערת הנטיפים נפנה שמאלה ומייד ימינה בעקבות השלט “הר יעלה”. הר יעלה מעניק תצפית מרהיבה של האזור שנכבש במהלך “מבצע ההר” וכמו כן תוכלו להשקיף ממנו על הרי ירושלים, גבעות שפלת יהודה, אגן נחל שורק ומישור החוף.
ניסע על הכביש עד שהאספלט הופך לעפר. נמשיך ישר עד מגדל התצפית של קק”ל, שם יש שלט עם הסבר קצר על “מבצע ההר”. נחנה את המכונית ונתבונן בנוף המרהיב הנפרש מולנו: מישור החוף הדרומי ושפלת יהודה.
ממש מתחתינו רואים את בית שמש, אבל אפשר לראות גם את ראשון לציון, אשדוד ואשקלון. שלטי ההכוונה באתר מועילים מאוד לזיהוי המקומות השונים. לאחר מכן נמשיך בשביל העפר אל היציאה. נוכל לערוך פיקניק באחד משולחנות קק”ל המצויים במקום.
מה עוד אפשר לעשות בסביבה?
אתר זיכרון לצ’לנג’ר – בצומת הפנייה למערת הנטיפים שבו פנינו מוקדם יותר יש אנדרטה בצורת יד האוחזת צלחת, לזכר מעבורת החלל צ’לנג’ר שהתפוצצה בעת המראתה בשנת 1986.
גן גולן – גן לזכרו של החייל גולן פלאי שנהרג בתאונת דרכים. אביו היה פסל, והוא יצר את הגן ובו מגוון פסלים המתארים אירועים תנ”כיים. הגן נמצא לא רחוק מרחוב המשלט בבית שמש ופתוח לקהל הרחב (לרשום בווייז: “גן גולן”).
מערת הנטיפים – במורדות הר יעלה שוכנת מערת אבשלום, או מערת שורק, או בשמה הידוע יותר – מערת הנטיפים. זוהי מערה ייחודית בעל מגוון עצום של זקיפים ונטיפים.
בר בהר – בית קפה חביב שממנו נשקף נוף מרשים של נחל שורק (פתוח בשבת).
