"לא ייתכן שניסוג": סיור ברמת הגולן בעקבות הקרב על עמק הבכא

אופי הסיור: רכוב
אורך הסיור: 3–4 שעות
מידת קושי: קל
נקודת התחלה: הר בנטל (יש להזין בווייז: הר בנטל).
ציוד אפשרי: הספר "עֹז 77" מאת אביגדור קהלני

רמת הגולן ידעה קרבות גבורה שמעצבים את התודעה הלאומית עד ימינו. הפעם נתמקד בקרב עמק הבכא – אחד הקרבות החשובים ביותר שהתרחשו במלחמת יום הכיפורים, ונסייר בשלוש נקודות מעניינות: תצפית בנטל, עמק הבכא, ואנדרטת פלס"ר 7.

מתחילים מלמעלה: תצפית בנטל

נגיע להר בנטל ונעלה לתצפית מרהיבה על רמת הגולן.

הערה: בשל המצב יש להתעדכן אם האתר פתוח או שטח צבאי סגור. אם האתר סגור, נדלג לנקודה הבאה.

נעלה למוצב ונביט סביב. ממערב – עמק החולה, מדרום בולט הר אביטל. ממזרח – העיר קונייטרה וסוריה. מצפון מתנשא, במלוא הדרו, חרמון הסבא. נוסף על כך אפשר להבחין מצפון לנו בעמק הבכא – זירת אחד הקרבות החשובים במלחמת יום הכיפורים.

המטרה: כיבוש בתוך 24 שעות

קרב עמק הבכא הוא אחד מקרבות הבלימה של כוחות צה"ל במלחמת יום כיפור. עם תחילת המלחמה פרצו כוחות השריון הסוריים לכל רוחב רמת הגולן. סך הכוחות הסוריים עמד על 1,500 טנקים, 60,000 חיילים, וכ-800 קני ארטילריה. מולם עמדו כוחות צה"ל בסדר כוחות נחות: 177 טנקים (בתום המלחמה נותרו מהם 32 בלבד), 44 קני ארטילריה, גדוד 13 של גולני במוצבים הצפוניים וגדוד 50 של הנח"ל המוצנח במוצבים הדרומיים.

התוכנית הסורית הייתה כיבוש כל רמת הגולן עד נהר הירדן בתוך 24 שעות, בטרם יגיעו כוחות המילואים של צה"ל לזירה (בפועל, 15 שעות מתחילת המלחמה נתקלו הסורים ביחידות המילואים הראשונות. תשע השעות הללו הרימו תרומה אדירה לניצחון במלחמה).

עם פרוץ המלחמה נחלקה הגנת רמת הגולן בין חטיבה 188 בדרום לבין חטיבה 7 בצפון. הפריצה הסורית בדרום רמת הגולן כללה שתי אוגדות שהסתערו על כוחות 188. למרות לחימת הגבורה של חטיבה 188, היעדר מכשולים טבעיים משמעותיים בדרום רמת הגולן, ובעיקר העדיפות המספרית הסורית הגדולה, הכריעו את הכף. בחטיבה 188, המח"ט איציק בן-שהם, הסמח"ט דוד ישראלי וקצין האג"ם החטיבתי בני קצין נהרגו בתוך חצי שעה. עמוד השדרה הפיקודי של החטיבה נשבר, דבר שגרם לחטיבה לרדת מסדר הכוחות הצה"לי. טנקי החטיבה המשיכו להילחם, אך כחלק מיחידות אחרות. חטיבה 188 חדלה להתקיים.

הכוחות הסוריים הקדומניים הגיעו עד מעלה גמלא, ושם נעצרו, מבלי שהיה כוח כלשהו שחצץ בינם לבין הכינרת. עד היום ישנו ויכוח מדוע עצרו הסורים. עם הגעת כוחות המילואים הראשונים לדרום הגולן הצליח צה"ל לייצב את החזית בדרום רמת הגולן.

גם בגזרת מרכז רמת הגולן נחלו הסורים הצלחה, אך פחותה יותר מאשר בדרום. כוחות המילואים של צה"ל הצליחו להדוף את הסורים ממרבית השטח עד ליום השלישי למלחמה.

במצב זה החליטו הסורים על מתקפה לכיוון צפון הגולן. אזור שבו הסורים תקפו מהיום הראשון אך כמאמץ משני. הפעם היה זה המאמץ הסורי העיקרי. המתקפה תוכננה ליום הרביעי למלחמה, 9.10.73. הסורים עמדו להנחית את התקפתם בפתחת קונייטרה בין רכס הבוסטר לבין החרמונית. ההתקפה כוונה לעמק, שייקרא בעתיד "עמק הבכא". בשלב זה נחזור לרכב וניסע אל אנדרטת קרב עמק הבכא (בווייז: עמק הבכא).

אתר ההנצחה – שלושה ימים רצופים: הקרב בעמק הבכא

נחנה את הרכב באתר ההנצחה לחללי גדוד עוז 77, הסמוך לקיבוץ אלרום וחניון פלס"ר 7.

באתר ההנצחה ניצבת אנדרטת עמק הבכא עם שמות הלוחמים שנהרגו בקרב ומספר קנים של תותחים מונחים שפניהם כלפי מעלה. באתר שבילי הליכה עם עצי נוי שמתחתם נעוצים על שלטים שמות החללים. בצידו הקדמי הימני של האתר הוצבו שרידים מהקרב – טנק סורי וטנק ישראלי ניצבים זה לצד זה.

מנקודת האנדרטה, נראה מולנו את שדה המערכה בעמק הבכא. בשקט של הרמה נוכל לנסות לדמיין את הגיהינום שהתחולל פה: טנקים שועטים ויורים זה על זה; אש, עשן והמון ארטילריה; רעש הפגזות בלתי פוסק; האוויר רועד מהדף הפיצוצים – אין לאן להימלט, אלא בחסות שריון הטנק. רק מחויבות אישית עזה ובלתי מתפשרת לחברים ולמדינה גרמה ללוחמים להסתער קדימה, ולא לסגת לאחור.

הקרב בעמק הבכא החל עם פרוץ המלחמה, עת חטיבה 85 הסורית ניסתה לפרוץ דרך פתחת קונייטרה. בשעות הערב של היום הראשון למלחמה הוחלט בפיקוד הצפון לחלק את הגנת רמת הגולן בין חטיבות השריון הסדירות. חטיבה 188 הופקדה על דרום הרמה, וחטיבה 7 קיבלה אחריות על צפון הרמה. בלילה שבין ה-6 ל-7 נתקל "כוח טייגר" בכוחות סוריים קדומניים מדרום לקונייטרה. במארב שהוטמן לכוח הסורי נפגעו עשרות טנקים סוריים, והמתקפה הסורית נבלמה לפי שעה. בימים השני והשלישי למלחמה ניסו הסורים שוב לפרוץ את המערך הצה"לי. הניסיון הסורי היה מאמץ משני, לעומת הניסיונות הסוריים בדרום ומרכז הרמה. כוחות צה"ל הדפו את ניסיון הפריצה הסורי בגזרה.

ביום השלישי למלחמה (8.10.73) החל צה"ל במקפת נגד על הכוחות הסוריים בדרום ומרכז הרמה, ששיאה הוא הקרב על ח'ושניה במרכז רמת הגולן. בזיקה לקרב המגננה הסורי על ח'ושניה התחולל הניסיון הסורי האחרון לפרוץ את קווי צה"ל ביום הרביעי למלחמה (9.10.73). בכך ניסו הסורים להקל את הלחץ על כוחותיהם במרכז רמת הגולן, ולהכריע את המערכה לטובתם. קרב זה הוא שיאו של קרב עמק הבכא. הצדדים לחמו ברצף זה שלושה ימים, והשחיקה בכוח אדם ובציוד ועייפות הלוחמים השפיעו על תוצאות הקרב.

ההתקפה הסורית החלה בהרעשה ארטילרית כבדה על קו כוחותינו, ובמשלוח יחידות קומנדו אל עורף הכוח. יחידות קומנדו אלה ינהלו קרב דמים מול כוח גולני ופלס"ר (פלוגת סיור) חטיבה 7. בקרב זה נעסוק בתחנה הבאה שלנו.

אביגדור קהלני: "רוח הלחימה ניצחה"

לאחר ההפגזה הכבדה, שהסיגה חלק מטנקי צה"ל שירדו למדרון אחורי, הטנקים הסוריים הסתערו קדימה. למרות שחלק מהם נפגע מאש כוחותינו, טנקים סוריים רבים הצליחו להגיע לקו העמדות של צה"ל. המצב היה קשה. הנחשול הסורי לא חדל לרגע. מח"ט 7, אביגדור בן גל (יאנוש), הורה למג"ד 71, משולם רטס, לסגת לקו שני – מרום גולן אל-רום, שם הצליח למנוע את נפילתם של מוצבי הקו ואת כיבוש משק אל-רום. במהלך חילופי האש בקרב באזור הר חרמונית נהרג המג"ד רטס. אביגדור קהלני, מג"ד 77, הובא על ידי יאנוש מקונייטרה כדי לנהל את מתקפת הנגד. מג"ד 77 ארגן את כוחותיו הנסוגים וניהל קרבות שריון מטווחים של עשרות מטרים. המחסור בתחמושת החל להעיק, והמפקדים בכלים דרשו לסגת על מנת לבצע "מלא מחדש". קהלני המג"ד סירב לאשר "מלא מחדש" מתוך הבנה שמי שיחזיק מעמד – ינצח!

מח"ט 7 שלח כוח מגדוד 53 בפיקוד יוסי בן חנן לסייע לקהלני. הכוח כונה "התעמלות בוקר" (ע"ש אביו של יוסי, מיכאל, שלו הייתה תכנית ברדיו להתעמלות בוקר). בן חנן הגיע לגזרה הדרומית, החליף את "כוח טייגר" שאזלה תחמושתו, וסייע לשבור את ההתקפה הסורית.

קהלני ראה שקו העמדות, שממנו נסוגו הטנקים של צה"ל בלחץ ההרעשה והמתקפה הסורית, טרם נכבש על ידי הסורים. הוא הבין שמי שישתלט על קו העמדות הזה, שממנו אפשר לשלוט באש ובתצפית על פתחת קונייטרה – יכריע את הקרב לטובתו. הוא ריכז את הכלים שנותרו, ויצא בהסתערות אל קו העמדות. היה זה מרוץ נגד הסורים.

מי שהביא את ספרו של קהלני מוזמן לפתוח בעמוד 122, ולקרוא:

כשראיתי את שובלי האבק של הטנקים שלו (של אלי גבע המ"פ), במרחק לא גדול מאחוריי, החלטתי שזוהי שעת המפנה הגדול – לעלות לעמדות.

חששתי מאוד שלא כל הטנקים יוכלו לשמוע אותו, וחשבתי על דרך חדשה לפניה אליהם. כל דקה שחלפה הייתה לרעתנו. הסורים היו מסוגלים לעלות על עמדותינו, ואנחנו לא היינו מסוגלים לפגוע בהם (כי הסורים היו מוסתרים אחרי קו רכס). 'לא יתכן שניסוג' חשבתי לעצמי, לא יתכן שלא אצליח להעלות את הטנקים לעמדות.

'תחנות "שוטר" (כינוי של קהלני בקשר) כאן המג"ד. תראו באיזה אומץ עולה האויב לעמדות כלפינו. אני לא מבין מה קורה לנו, הרי הם בסך הכל ערבים ואנחנו חזקים מהם, התחילו תנועה לפנים, וישרו איתי קו. אני מנופף בדגל. נוע!' דיברתי בשקט ורק את סוף דבריי הדגשתי בצעקה. לפתע כאילו השתחרר קפיץ סמוי. הטנקים הלו לנוע קדימה. מי מהר ומי לאט. יובל (נהג הטנק) לחץ על דוושת הגז, ומצאתי עצמי לפני כולם. האטנו והכלים התיישרו בקו הטנק שלי. 'לא לעצור. לא לעצור' קראתי ברשת. 'להמשיך לנוע, להמשיך לנוע!' הפעם צעקתי והטנקים התקדמו. 'עצור!' צעדתי לעבר יובל… הרגשתי הייתה נהדרת. כל הטנקים התקדמו לעבר הרמפות שהיו מולנו. זה זמן רב רציתי להשיגן. רק שנתפוס אותן התפללתי בתוכי. אם נתפוס אותן – ננצח. משם כבר אף אחד לא יזיז אותנו. איטיים וחוששים התקדמו הטנקים, אך אף אחד לא עצר. נותרו לנו עוד חמישים מטרים עד לעמדות. עד שנתפוס את השטח הגבוה ביותר, ממנו נוכל להשמיד את כל הנמצא בעמק הבכא. 'אתם מתקדמים יפה מאוד, לא לעצור, להמשיך לנוע. תהיו מוכנים לירי'. מתוך הצריחים הורמו ידיים, סימן שהודעתי נקלטה… נכנסתי באיטיות לעמדות, ועצרתי כדי לצפות לעבר העמק. משמאלי היה טנק צנטוריון שרוף, שעמד שם משעות הבוקר. לא רחוק ממנו עמדו טנקים סורים שהגיעו לרמפות ונפגעו. למול עיני התגלה עמק הבכא, כשטנקים סורים רוחשים בו… נעו עשרות טנקים אחרים לעברנו. הטווחים היו קצרים מאוד. מספר טנקים היו במרחק של מטרים ספורים מהרמפות, ובעוד שניות ספורות היו תופסים אותן. כוונתי את כליון (דוד כליון התותחן) לאחד מהם, והוא סחט את ההדק. הטנקים מסביבי החלו לירות, כחיות העוטות על טרף… התותחים פלטו אש ללא רחם, והיא החזירה לנו את הבטחון בכוחותינו. כל מפקד טנק תפס עמדה וחיפש לעצמו כלי סורי… מעטים היו התותחנים הסורים שהחזירו לנו אש… כעבור כמה דקות כשראינו איך הטנקים הסורים מתרוצצים בשטח ומחפשים מחסה – ידענו שניצחנו ("עז 77", עמ' 122–123).

תפיסת קו העמדות השולטות הכריע את הקרב. הניסיון הסורי לפרוץ בגזרה הצפונית כשל באופן סופי. הכישלון הסורי בצפון, בתוספת דחיקת הסורים מדרום וממרכז רמת הגולן, אפשר לצה"ל לבצע את הפריצה לשטח סוריה ולהכריע את המלחמה. על לחימתו האמיצה בקרב עמק הבכא זכה אביגדור קהלני בעיטור הגבורה. בשיחה עימו אומר לנו קהלני: "מי שניצח אלה החיילים, מפקדי הטנקים, המחלקות והפלוגות, ובעיקר – רוח הלחימה והגבורה היא שהביאה לניצחון. יכולת לחוש שהקדוש ברוך הוא היה באזור".

הניצחון בקרב לא היה שלם ללא לחימת פלס"ר 7 (בתחנה הבאה), ותרומת הארטילריה של גדוד התותחנים 405. בשיא הקרב הופעלו כ-21 סוללות ארטילריה בסיוע ישיר לחטיבה 7. ריכוז אש אדיר ממדים על שטח מצומצם כמו עמק הבכא השפיע רבות על מהלך הקרב, ופגע בסורים באופן נחרץ.

מגינים על העורף: אנדרטת פלס"ר 7

ניסע אל אנדרטת פלס"ר (פלוגת סיור) חטיבה 7 (בווייז: אנדרטת פלס"ר 7).

נחנה את המכונית ונעלה לבמה המוגבהת, המזכירה צורת נגמ"ש, ועליה אחד מהנגמ"שים שנטלו חלק בקרב.

אנדרטת פלס"ר 7 מנציחה את הקרב שהתחולל במקום בין כוחות הפלס"ר ליחידות סוריות. תוכנית הפריצה הסורית בפתחת קונייטרה כללה משלוח לוחמי קומנדו אל עורף כוחותינו, על מנת לתקוף אחור, לרתק כוחות, לחסום תגבורות, לפגוע בשיירות אספקה, וליצור ערפל קרב אצל מפקדי צה"ל. קרב זה הוא חלק מקרב עמק הבכא.

בשעות הבוקר המאוחרות התקבל דיווח על כוח סורי מדרום לבוקעתה. כוח מגדוד 12 של חטיבת גולני יצא על מנת לטהר את האזור. הכוח נקלע למארב RPG, ובקרב נהרגו כמה חיילים, ביניהם המג"ד יעקב שחר. פלס"ר 7 נזעקה וסייעה להדוף את ההתקפה הסורית.

לאחר מכן המשיכו נגמ"שי הסיירת דרומה, ופנו מזרחה ליד אל-רום, על מנת לטהר את השטח מכוחות סוריים. הם נעו בשטח טרשי ובין טרסות, כאשר כוח סורי שהונחת באזור צומת וואסט ירה עליהם אש תופת. טיהור השטח הפך לקרב חילוץ. מ"פ הסיירת אורי כר-שני נהרג, וסגנו איציק מבורך נחלץ לסייע. גם הסמ"פ נהרג. חיילי הסיירת ניסו שוב ושוב לחלץ את חבריהם, ונפגעו מהירי הסורי הכבד. בסופו של דבר נסוגו הסורים, והשטח טוהר. קרב הגבורה של לוחמי גדוד 12 ופלס"ר 7 התחולל בו זמנית עם הקרב של חטיבה 7 – מרחק של 2–3 ק"מ מהם. לוחמי גולני והפלס"ר הגנו על עורפם של לוחמי השריון, ואפשרו לחטיבה 7 לנצח את הסורים בחזיתם. מי יודע כיצד קרב עמק הבכא היה נגמר, לו כוחות קומדו סוריים היו תוקפים את קהלני מעורפו.

בקרבות עמק הבכא באו לידי ביטוי רבים מערכי צה"ל המרכזיים:

1) דבקות במשימה – חייבים למנוע את מעבר הסורים ויהי מה!

2) כוח רצון – כשיורד גשם עלינו הוא יורד גם על האויב. מי שלא נשבר מנצח.

3) ריכוז מאמץ – הפניית כל טנק פנוי אל המקום שבו הוא ישפיע בצורה מיטבית על מהלך הקרב.

מה בסביבה?

• אתר הגבורה של גמלא
• בוטיק השוקולד "דה קרינה" בעין זיוון
• הפארק הגיאולוגי למרגלות הר אביטל
• "יקב רמת הגולן" בקצרין
• "רק חומוס" – חומוסייה מומלצת בקצרין בסמוך ליקב רמת הגולן

קרדיט תמונה ראשית: אביגדור קהלני