מהמשכן למרפסת של המדינה: סיור בשילה ופדואל

אופי הסיור: רכוב ורגלי
אורך הסיור: 6-5 שעות
מידת קושי: קל
נקודת התחלה: תל שילה (יש להזין בווייז: שילה הקדומה)

הסיור מתחיל בשילה, אשר מדגימה בצורה נאה את הביטוי "ספרא וסייפא", מאחר שהיא גם מוקד רוחני וגם זירת קרבות. משם הוא ממשיך אל חורשת הגדודים העבריים, שבה אפשר לערוך פיקניק. נקודת הסיום תהיה בפדואל – "המרפסת של המדינה", שמספקת תצפית מרהיבה על כל האזור.

שילה: בין ארון הברית לחרב הנציב

הביקור בשילה אורך קרוב לשלוש שעות, כולל המיצגים באתר (מגדל הרואֶה, "דברי ימי שילה" והולוגרמת המשכן).

אסור להחמיץ את הסיור בתל שילה. זהו תל מקראי שבו התגלו ממצאים מימי ההתנחלות והשופטים ומימי המלוכה. אולם אנו נתמקד בסיפור קרב אבן העזר ובקרב אפולוניוס.

שורש העניין: סיור בשילה הקדומה

המשכן בשילה

לאחר התנחלות עם ישראל הוקם בשילה המשכן, אשר לפי המסורת עמד על תילו 369 שנה. לפי אנשי האתר, המשכן הקדום שכן מצפון לשיא התל, במורדות התל, שם התגלו מגרש ובו שרידי מבנים, ריבועי חפירה וסככה לתועלת הציבור. המגרש שנחשף הוא במידות המתאימות לממדי המשכן המתוארים במקרא. אחרים סבורים כי המשכן היה דווקא מדרום לתל, שם שוכן "המסגד היתום" (ג'מע אל יתים). המסגד שוכן על שרידי כנסייה ביזנטית, אשר שכנה על שרידי כנסייה שקדמה לה. בעבר הייתה תופעה ידועה של מעבר מסורות קדושה בין דתות, והביזנטים הקימו את הכנסייה במקום שבו שכן לדעתם המשכן.

רמז נוסף לכך שהמשכן היה מדרום לתל קיים באבן שנמצאת בחומת המסגד. לאבן זו יש קרניים אופייניות למזבחות אבן מהמאות התשיעית והשמינית לפני הספירה. בוני החומה הקדומים מצאו את האבן ככל הנראה בקרבת מקום ושילבו אותה בחומה.

קרב אבן העזר

שילה נקשרת לקרב אבן העזר, ולכן ראוי לספר כאן את סיפור הקרב. הסיפור מתואר בספר שמואל א בפרקים א–ו.

בראשית ספר שמואל תואר משכן שילה בצבעים לא מחמיאים. בני עלי, חפני ופנחס, תוארו כחוטאים גדולים. לאחר מכן, ובזיקה ישירה, תוארה מלחמה בין בני ישראל לפלשתים באבן העזר (אתר לא מזוהה במרחב ראש העין): וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים; וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה, כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ (שמואל א ד, ב). על רקע התבוסה מוחצת, צץ רעיון: לקחת משילה את ארון הברית כדי להביא לישועה מהאויבים, אך ההפך קרה: "וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו, וַתְּהִי הַמַּכָּה, גְּדוֹלָה מְאֹד… וַאֲרוֹן אֱלֹהִים, נִלְקָח". הארון נפל בשבי. בסופו של דבר, לאחר שרשרת אירועים מבדחת בחלקה, הושב ארון אלוהים, אבל לא לשילה. שילה חרבה. עדויות לחורבן התגלו בחפירות באתר, וגם בספר ירמיהו יש לכך רמז ברור: וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו, אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ, וְלַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם–כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי, לְשִׁלוֹ (ירמיהו ז, יד).

קרב אפולוניוס

ממרומי התל נביט מערבה לכיוון מעלה לבונה.

בשנת 167 לפני הספירה פרץ מרד החשמונאים במודיעין. מתתיהו הנהיג את המרד זמן קצר, ולאחר שנפטר החליף אותו יהודה המקבי. השלטון הסלווקי נקט בגישת "חרקים צריך להרוג כשהם עדיין קטנים" ושלח את אפולוניוס נציב השומרון לדכא את המרד בעודו באיבו. אפולוניוס נע עם חיל מצב מגזרת שכם דרומה על מנת להגיע לירושלים. הדרך לירושלים עברה סמוך לשילה במעלה לבונה המפותל (הכביש כיום עוקף את מעלה לבונה). בדרך לירושלים הוא הותקף מן המארב.

התיאור בספר מקבים א הוא קצר: "ואפלוניוס הזעיק עם רב ועצום מן הגויים ומאנשי שמרון לצאת בחרב לקראת ישראל. וישמע יהודה ויסע לקראתו, ויכהו וימיתהו ויפלו חללים רבים, והשרידים ברחו לנפשם. וישלול את שללם ויחגור את חרב אפלוניוס ותהי לו לחרב נוקמת כל הימים" (מקבים א ג, י–יב). יהודה נחל את ניצחונו הראשון, השיג שלל, ונטל את חרב אפולוניוס לשימושו האישי (הד ברור לסיפור דוד וגליית). התיאור הקצר קובע שהקרב היה בין שכם לירושלים, אבל לא נאמר היכן. הדעה הנפוצה ממקמת את מקום המארב במעלה לבונה, ממש ליד שילה. במעלה לבונה יש מעלה מפותל וארוך, וכשחיילי אפולוניוס הגיעו עייפים לתום העלייה – הם הותקפו על ידי יהודה ואנשיו. דעה אחרת ממקמת את הקרב באודי חרמייה הצר והתלול – מקום קלאסי למארבי גרילה. אחרים טוענים כי בדרך יש המון מקומות אפשריים, וכי אי אפשר באמת לזהות את מקום הקרב.

חורשת הגדודים העבריים: ז'בוטינסקי ובן־גוריון על מדים

בסיום הסיור בתל שילה נמשיך אל אתר ההנצחה בחניון הגדודים העבריים שנמצא במרחק נסיעה קצר (בווייז: חניון הגדודים העבריים).

הפעילות הקרבית הראשונה וטבילת האש הראשונה של הגדוד העברי הראשון הייתה באזור זה. בהמשך השתתף הגדוד בקרבות לרגלי הר בעל חצור שבשומרון. למעשה מדובר בפעילות הקרבית הראשונה של יחידה צבאית יהודית בארץ ישראל מאז מרד בר כוכבא, ומכאן ההחלטה לציין את פעילות הגדודים העבריים במקום זה. באתר הוצבה מעין אנדרטה בדמות שיירה של לוחמים ובהמות משא ולצידה שלטים עם הסברים ותצלומים היסטוריים.

בחורשה הסמוכה יש שולחנות לרווחת המטיילים, ואפשר לערוך בה פיקניק.

רקע על הגדודים

הגדודים העבריים הם גדודים שהוקמו בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. אין להתבלבל עם החי"ל: חטיבה יהודית לוחמת, או הבריגדה, שקמה במלחמת העולם השנייה. כמו כן, אין להתבלבל עם "גדוד נהגי הפרדות". אומנם גם זהו גדוד של חיילים יהודים, ומפקדו היה מפקד הגדוד העברי הראשון, וחלק מחייליו היוו את הבסיס להקמתו – אך מדובר במיזם אחר. גדוד נהגי הפרדות שירת בגזרת גליפולי ופורק בשנת 1916. הגדודים העבריים תוכננו להילחם בארץ ישראל, וחלקם אף עשה זאת.

המונח "הגדודים העבריים" מתייחס לשלושה גדודים בצבא הבריטי שחייליהם היו יהודים, וכן חלק ניכר מהסגל שלהם.

הקמת הגדודים העבריים לוותה בוויכוח מר בקרב הנהגת התנועה הציונית. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שמרה התנועה הציונית על ניטרליות. העות'מאנים, ששלטו בארץ, היו חלק ממעצמות המרכז, שכללו את גרמניה, אוסטרו-הונגריה ובולגריה, וראשי הציונות לא ששו לעורר את חמתם על יהודי הארץ. מן העבר השני היו שתמכו דווקא במדינות ההסכמה שבראשן בריטניה, מתוך הבנה שהבריטים יקדמו את רעיון המדינה היהודית. הבעיה הייתה שברוב תקופת המלחמה לא היה ברור איזה צד יגבר על רעהו. מלחמת החפירות המשיכה ללא לאות. הימור על הצד הלא נכון היה עלול לגזור כליה על יהודי הארץ, או להרחיק לדורות את חלום המדינה היהודית בארץ ישראל.

הדוחף הראשי להקמת גדוד עברי לוחם בצבא הבריטי היה זאב ז'בוטינסקי (שהיה מיוזמי גדוד נהגי הפרדות, אך סירב ליטול בו חלק, כי הגדוד לא ענה על מאווייו). הגדוד הראשון שהוקם בשנת 1917 נקרא בתחילה "הגדוד היהודי", אך בלחץ יהודים מתבוללים שונה שמו ל"גדוד ה-38 של רגימנט הפוסיליירים המלכותי". עם זאת, בפי המשרתים בו הוא נקרא "גדוד קלעי המלך". מגויסי הגדוד היו יהודים בריטים ומהגרים יהודים ממזרח אירופה. בראש הגדוד עמד קולונל ריצ'רד הנרי פטרסון, שפיקד על גדוד נהגי הפרדות. כסמג"ד מונה זאב ז'בוטינסקי. בהמשך הוקם גדוד דומה נוסף שהורכב מיהודים אמריקנים, ונקרא "הגדוד ה-39 של רגימנט הפוסיליירים המלכותי". היוזמה הפעם הייתה של דוד בן־גוריון ויצחק בן צבי. מפקדו היה אליעזר מרגולין היהודי. בהמשך הוקם גם גדוד 40 שהורכב ממתנדבים ארץ-ישראלים. גדוד זה הוקם לאחר שהבריטים כבשו חלק מהארץ, וקראו ליהודים להצטרף לצבא. בין המתגייסים לגדוד היו דוד בן־גוריון ויצחק בן צבי. הגיוס לגדוד העברי זכה לשיר "אריה אריה" שהפך ללהיט. את השיר חיבר אחד מחיילי הגדוד, אריה ברנשטיין, ושרה אותו שלישיית גשר הירקון.

מעשי הגדודים במרחב

בסוף 1916 פתחו הבריטים בפעילות צבאית לכיבוש ארץ ישראל. הם התקדמו ממצרים, חצו את מדבר סיני, ובתחילת 1917 הגיעו לקו עזה–באר שבע, שם נתקלו בהתנגדות עות'מאנית עזה. במרץ ובאפריל 1917 נעשו שני ניסיונות לפרוץ את הקו העות'מאני אך הם נכשלו. רק באוקטובר 1917 תקפו הבריטים באיגוף דרך תל שבע וקיפלו את הקו העות'מאני. בדצמבר 1917 נכנס הגנרל אלנבי לירושלים. לאחר ההצלחה הבריטית המרשימה נעצר חיל המשלוח הבריטי במה שכונה "קו שתי העוג'ות" – הכוונה לקו מפותל שנמתח מאזור הירקון ועד צפונה מעט ליריחו, לכפר עוג'ה א-תחתא הסמוך לנחל עוג'ה. בשלב זה הצטרפו הגדוד ה-38 והגדוד ה-39 למערכה. הגדודים תפסו את המרחב מצפון ליריחו. המושב בן זמננו "נתיב הגדוד" מנציח את פועלו של גדוד 38 בגזרה זו.

בספטמבר 1918 פתחו הבריטים במתקפה שגלגלה את החזית העות'מאנית צפונה. שיא המתקפה היה קרב מגידו. הגדודים ה-38 וה-39 השתתפו במאמץ ההתקפי הבריטי בעבר הירדן. ב-22.9 כבשו הגדודים את אחד ממעברי הירדן המצוי מעט צפונה לגשר אלנבי של ימינו. הגדודים התקדמו לכיוון העיר סָלְט בדרום הגלעד (יש המזהים אותה עם רמות גלעד המקראית). הגדוד ה-38 הופקד על הגנת גשר חיוני, והגדוד ה-39 השתתף במצור הבריטי על סלט ונטל חלק בכיבושה מידי העות'מאנים. לאחר הכיבוש הופקד הגדוד ה-39 כחיל מצב בעיר.

הגדוד ה-40 (המתנדבים הארץ-ישראלים) לא הספיק ליטול חלק בקרבות, מכיוון שבאוקטובר 1918 הוכרזה הפסקת אש בין הבריטים לעות'מאנים, והוא נשלח למשימות מנהלתיות שונות כגון שמירה על שבויים, אבטחת מסילת הברזל, שמירה על מחסנים וכיוצא בזה. לאחר המלחמה אוחדו הגדודים לגדוד אחד שנקרא "הראשון ליהודה".

פדואל – המרפסת של המדינה ע"ש דונלד טראמפ

מחורשת הגדודים העבריים נדלג אל המרפסת של המדינה בפדואל (בווייז: המרפסת של המדינה).

ביישוב פדואל נמצא מצפה המצוי בגובה 350 מטרים מעל פני הים ונקרא "המרפסת של המדינה ע"ש דונלד טראמפ". השם שונה בפברואר 2025, כמחוות כבוד לנשיא ארה"ב. מהמרפסת – כינוי שטבע אריק שרון – אפשר ליהנות מתצפית שחולשת אל שטח נרחב מהכרמל ועד אשקלון. שרון נהג להביא למקום אורחים רמי מעלה מחו"ל כדי להבהיר להם את חשיבות השליטה הישראלית בגב ההר. המרחק האווירי מהמצפה אל ריכוזי האוכלוסייה ותשתיות לאומיות הוא זעום: 10 ק"מ לכביש 6, 18 ק"מ לנתב"ג, ו-25 ק"מ לקריה בתל אביב. התצפית מבהירה היטב שמי ששולט בגב ההר יכול לשתק את מדינת ישראל.

בסוכות ובפסח מתקיים במקום פסטיבל המרפסת. הפסטיבל כולל סיורים באזור, שחקני רחוב, דוכני אוכל ועפיפוניאדה. לאחרונה נפתחה במקום עגלת קפה, שמאפשרת ליהנות מכוס קפה מול הנוף המרהיב.

המרפסת של המדינה פתוחה בימי חול מהשעה 8:00 עד השקיעה, בשישי בשעות 14:00-8:00, ובשבת מ-10:00 עד השקיעה (היישוב דתי – חונים בחוץ והולכים ברגל). הכניסה ללא עלות.

מדרום לתצפית נמצא דיר קלעה – אתר ביזנטי ובו כנסייה ובית חווה.

שורש העניין: סיור בפדואל

הצעה להרחבה

למתעניינים בסיפור הגדודים העבריים, מומלץ להשלמת החוויה לבקר בבית הגדודים העבריים במושב אביחיל, ובבית הקברות המקומי שם קבורים ותיקי הגדוד, וכן הקולונל פטרסון ורעייתו, שהועברו למקום בשנת 1914 לפי בקשת הקולונל. אנקדוטה מעניינת בנוגע לפטרסון היא שהוא היה הסנדק של בנו הבכור של בנציון נתניהו. התינוק נקרא יונתן כשילוב של ג'ון (פטרסון) ונתן.

בית הגדודים נמצא בשדרות בן־גוריון במושב אביחיל הסמוך לנתניה. המושב הוקם על ידי יוצאי הגדודים. במקום יש מיצג אור-קולי, מסמכים וחפצים של אנשי הגדודים וכן תמונות מאותה תקופה. שעות הפתיחה: בימים א'–ה' בשעות 8:30–15:30 (בימי שישי בתיאום מראש, סגור בשבת). ללא עלות למשרתי מילואים פעילים.

בית העלמין מצוי מערבית למוזיאון במרחק הליכה או נסיעה קצרה בת 4–7 דקות. מלבד קברו של ג'ון פטרסון מצוי בסמוך גם קברו של "השען הנוקם" – שלום שוורצבארד הגיבור, שהתנקש בחיי סמיון פטליורה מנהיג אוקראינה בעת מלחמת האזרחים לאחר המהפכה הקומוניסטית, שבזמן שלטונו נרצחו כמאה אלף מיהודי אוקראינה בסדרת פוגרומים מזוויעה.

מה בסביבה?

יקב טורא (ברחלים) – יקב בוטיק המוגדר כיקב אחוזה. בעל היקב הוא גם בעל הכרם, ושניהם שוכנים באותו מרחב גיאוגרפי. הכרם נמצא ביישוב ברכה.

מעיין איל (ליד רחלים) – בריכת שכשוך, המדמה מעיין (בדומה לפארק הגתות בתלם), שהוקמה להנצחת אייל יפרח, משלושת הנערים שנחטפו ונרצחו ב-2014.

ביכורי שילה – קטיף עונתי (פירות יער, ירקות ותירס). בתיאום מראש. אפשר לשלב טיול באזור.

הוויטראז' בבית הכנסת זיכרון משכן שילה – מבנה מרשים ובולט בנוף. בבית הכנסת ישנם ויטראז'ים יפים עם ציורים המסמלים את שנים עשר שבטי ישראל.