כששגריר האיחוד האירופי עומד מול הריסות מעבדות מחקר שהופצצו בטילים איראניים, הוא מדבר על "הפסד לאנושות כולה". אבל בזמן שהוא מדבר, בריסל ממשיכה להכין סנקציות נגד ישראל. מה קורה כשבמקום להגן על המדע – מענישים את מי שנלחם על קיומו?
אלדד בק
שגריר האיחוד האירופי בישראל, דימיטר טזאנצ'ב, ביקר במקומות שנפגעו מטילים איראניים בימי מבצע "עם כלביא". בין היתר, הוא סייר במכון וייצמן ברחובות וראה במו עיניו את הנזק שנגרם לעשרות מעבדות מחקר – בעיקר במכון לחקר הסרטן, מפגיעת שני טילים איראניים. תגובת השגריר טזאנצ'ב למחזות ההרס הייתה, לפי פרסומים של נציגות האיחוד האירופי בישראל: "פגיעה במדע מציל חיים היא הפסד לאנושות כולה. לא בכדי בחרה מועצת המחקר האירופית להשקיע במחקרים החשובים שלכם – השקעה הנובעת מהאמונה ביכולת לרפא חולים בכל מקום בעולם: בבריסל, בתל אביב וגם בטהרן".
כמה תורמת ישראל לאנושות וכמה שכנותיה
כשטזאנצ'ב מדבר על הפסד לאנושות כולה הוא אינו מספק כותרת שהוכנה מראש ע"י דובר. הוא מדבר מהיכרות עמוקה של ישראל ותרומתה הגדולה לאנושות ככלל ולאירופה בפרט – תרומה שהיא המשכיות לתרומתם העצומה של יהודים בתחומים רבים לאנושות ולאירופה לאורך ההיסטוריה. בהכירו היטב את המזה"ת הוא גם יודע היטב שתרומתה של ישראל לאנושות ולאירופה גדולה לאין ערוך מזו של שכניה של ישראל, בעיקר מזו של "הפלשתינאים", המבקשים להחריב את ישראל.
עם זאת, ימים ספורים לאחר ששגריר האיחוד האירופי בישראל דיבר על "הפסד לאנושות" מהנזק שנגרם לישראל (נזכיר שקדם לו קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ שהצהיר כי ישראל מבצעת את "העבודה השחורה" מול איראן עבור האחרים, בכלל זה האירופאים, בהתקפותיה על מתקני הגרעין ומטרות של משטר הטרור האסלאמי), המשיך שירות החוץ של האיחוד האירופי בהכנת ניירות עמדה שנועדו לגבש צעדי ענישה מצדו של האיחוד האירופי על ישראל בשל הפרות לכאורה של זכויות אדם בסיסיות בשטחי יש"ע. פקידי השירות הכינו לראשונה מסמך כתוב ראשון ובו חמש הצעות שונות להטלת סנקציות על ישראל או על גורמים ישראליים. לאור חילוקי הדעות בין מדינות האיחוד בסוגיה זו והצורך להשיג רוב מוחלט או מיוחד כדי להעביר החלטות בעניין, סיכויי היוזמות הללו נגד ישראל להתקבל כמדיניות רשמית של האיחוד נמוכים ביותר עד קלושים. עם זאת, עצם הדיון עליהן מחייב את ישראל לשנות גישה בהתייחסותה לאיחוד האירופי.
מבצע דין-וחשבון לאירופה
ישראל חייבת להגיש לאיחוד האירופי דין וחשבון מפורט ביותר על חלקו המשמעותי בהיווצרות האיום הקיומי על ישראל שהביא למלחמת "חרבות ברזל" ולמבצע "עם כלביא".
בראש ובראשונה, תמיכתו של האיחוד האירופי בהיווצרות האיום הקיומי מצדם של "הפלשתינאים", שהגיע לשיאו ב-7 באוקטובר 2023. בעוד ישראל מפיקה לקחים מאותו אסון, האיחוד האירופי לא ביצע כל הערכה שהיא לגבי אחריותו לאירוע הקטלני. האיחוד האירופי, אמנם, החרים רשמית את החמאס מאז ניצחונו בבחירות הדמוקרטיות בשטחי הרש"פ ב-2006 והשתלטותו על רצועת עזה. החמאס מוגדר ע"י האיחוד מאז 2001 כארגון טרור. בתשובה לשאילתא שהגיש בפברואר האחרון חבר הפרלמנט ההולנדי, ברט-יאן רויסן מסיעת "האירופאים השמרנים והרפורמיסטים", לנציבה העליונה של הנציבות האירופית לענייני חוץ והגנה, קאיה קאלאס, בנוגע לעמדת האיחוד ביחס לחמאס, ציינה קאלאס שבעקבות פוגרום ה-7 באוקטובר האיחוד אימץ בינואר 2024 שורה של סנקציות חדשות נגד החמאס ובכירים בו. כמו כן ציינה קאלאס, שהאיחוד לא רואה כל שותפות עתידית של החמאס בשליטה על עזה כרפשרית ותומך בקביעה שאסור שהחמאס יהווה עוד איום על ישראל.
עם זאת, האיחוד האירופי מעולם לא הציג תוכנית עבודה מעשית שתאפשר לממש את שני היעדים הללו. המשימה הזו מוטלת מסיבות לא ברורות על ישראל, זו שמבצעת את "העבודה השחורה" מול החמאס. במקום לסייע לישראל במציאת פתרונות מעשיים לבעיית רצועת עזה, מוטלת על ישראל האחריות להיווצרותו של "אסון הומניטרי" בשורות אוכלוסייה, שבחרה בחמאס ועד היום נמנעת להתקומם נגדו מאחר שארגון הטרור הזה מייצג את האמונה הטבועה בקרב תושבי הרצועה, לפיה על ישראל להימחק ממפת העולם. לא רק שהאיחוד האירופי אינו מסייע לישראל לסיים את המלחמה בניצחון על החמאס ולממש את חזון חיסול החמאס, הוא מאיים על ישראל בנקיטת סנקציות ובכך בדיעבד משווה את ישראל לחמאס, שנמצא תחת משטר סנקציות מצדו של האיחוד.
ככה אומרים תודה?
החרמת החמאס לא מנעה מהאיחוד האירופי להביא בדרכים שונות לביצור מעמדו ברצועת עזה, וכתוצאה מכך גם בשטחי יו"ש וירדן. הזרמת הכסף הנדיבה מאוד והבלתי נפסקת מצדו של האיחוד לרצועת עזה ולאונר"א תחת כסות של "סיוע הומניטרי" אפשרה לחמאס לא רק לבסס את שלטונו ברצועה אלא גם להפנות משאבים לבניית כוחו הצבאי ותשתיות המנהרות ברחבי הרצועה. אפשר היה לחנוק את שלטון החמאס מבעוד מועד באמצעות סגר כלכלי על הרצועה. אפשר היה לחנוק את החינוך "הפלשתינאי" לשנאת ישראל ולהשמדתה. האיחוד האירופי לא עשה זאת. גם כשישראל הביאה לאחר ה-7 באוקטובר ראיות חד-משמעיות לשליטת החמאס באונר"א ולמעורבות עובדי אונר"א בזוועות הפוגרום, האיחוד האירופי סירב להסיק את המסקנות המתבקשות והמשיך לממן בנדיבות את הגוף הזה. כשבכנסת עבר החוק האוסר את פעילות אונר"א בשטחי ישראל, התייצב האיחוד האירופי לצד אונר"א מבלי כל מילת ביקורת שהיא על הארגון, וכמובן – ללא מילת ביקורת עצמית על היעדר פיקוח יעיל על פעולות הארגון.
הטעות הנוראה שישראל עשתה לאחר ה-7 באוקטובר, כשיצרה אבחנה בין החמאס לרשות האוטונומיה הפלשתינאית, מנוצלת כצפוי עד תום בידי האיחוד האירופי כדי להמשיך ולהציג את הרשות כשותפה לגיטימית לתהליך שלום מדומיין, שבו ישראל נדרשת לבצע שוב ויתורים בעוד שהצד הפלשתינאי ממשיך במימוש העקבי של "אסטרטגיית השלבים" לחיסול מדינת ישראל כמדינת היהודים. מיליארדי יורו שפך האיחוד האירופי על הרשות הפלשתינאית מאז חתימת הסכמי אוסלו ב-1993 (לפי הנתונים הרשמיים, לפחות 10 מיליארד יורו). בין השנים 2021-2024 הועברו לפלשתינאים 1,36 מיליארד יורו מהאיחוד. ב-2024 נוסף "סיוע דחוף" בסך 400 מיליון יורו לצורך "ייצוב התקציב" של הרשות. ובאפריל האחרון הוחלט על סיוע בסך 1,6 מיליארד יורו לרשות לתקופה שבין השנים 2025-2027 לצרכי "תמיכה בתהליך הרפורמות" ברשות, כיסוי "צרכי העם הפלשתינאי" ביו"ש ו"הכנת חזרתה של הרשות לרצועת עזה". 32 שנים שהאיחוד האירופאי, נושא דגל הדמוקרטיה, זכויות האדם והמאבק בשנאת האחר, מממן ביד פתוחה משטר דיקטטורי מושחת שמטיף לאנטישמיות ולשנאת ישראל ולא תרם כהוא זה לקידום פתרון של שלום במזה"ת. בכך, האיחוד האירופי תורם להנצחת הסכסוך הערבי-ישראלי ולא לפתרונו. אך, האם מי מהאחראים למצב זה יסתכן בעשיית חשבון נפש כלשהי?
האיחוד האירופי-איראני
וישנו, כמובן, העניין עם איראן: במשך עשרות שנים, ישראל התריעה מפני הסכנה הגרעינית שנשקפת ממשטר הטרור האיראני, והאיחוד האירופי עשה את כל שיכול היה כדי להבטיח שהעולם יעצום את עיניו לנוכח האיום הזה. משיחות "הדיאלוג הביקורתי", שהחלו בשנות ה-90 ולא הניבו תוצאות כלשהן, עבור בהסכם הגרעין שנחתם עם איראן ב-2015 וכלה במאמצים של האיחוד לעקוף את הסנקציות המחודשות שהטיל ממשלו הראשון של טראמפ על איראן, לאחר שנטש את הסכם הגרעין, במטרה להציל את הסכם הגרעין מקריסה. נכון: האיחוד האירופי השתתף בהטלת הסנקציות על איראן שהוטלו על איראן לפני השגת הסכם הגרעין, אך הוא עשה זאת בכל כורחו.
ההשקעות האירופאיות בטרור
לכל אלו יש להוסיף את חלקו של האיחוד האירופי וגלגולו הקודם, "השוק האירופאי המשותף", ביצירת "חוק בינלאומי" פיקטיבי במקום החוק הבינלאומי – "חוק בינלאומי" אשר שולל מישראל את זכותה לריבונות על חלקי א"י, בכללם ירושלים, ויצר את היסודות להקמתה של מדינת טרור "פלשתינאית" בשטחי א"י.
כאמור, ישראל צריכה לנהל עם האיחוד האירופי דו-שיח על בסיס עובדות אלו, לא מעמדת נחיתות, אלא מעמדת חוזקה. האיחוד האירופי עלול להפסיד הרבה מאוד מהחרפה חד-צדדית של היחסים עם ישראל והטלת עיצומים עליה, כאילו היא הנושאת באחריות למצב במזה"ת, שהאיחוד האירופי תרם להיווצרותו. ישראל היא נכס עבור האיחוד האירופי, לא נטל. ובנכס משקיעים. הבה נתחיל מהענקת סיוע חירום אירופי להתמודדות עם נזקי המלחמה עם איראן, ללא כל הצבת תנאים מדיניים מוקדמים. כתרומה לאנושות.