מילה אחת נעדרת באופן קבוע מן השיח הבינלאומי סביב מלחמתה של ישראל נגד חמאס בעזה. זו מילה המגלמת בתוכה את כל זירות המלחמה האזוריות, ומהווה את המפתח להבנת חוסר היציבות במזרח התיכון. הקהילה הבינלאומית משתמשת לעיתים תכופות ביותר במילה “עזה” למטרה זו; אולם למעשה המילה צריכה להיות “איראן”.
בתקשורת פורסמו ציטוטים מפיהם של בכירים במודיעין האמריקני שצפו כי תגיע תגובה איראנית לתקיפה שיוחסה לישראל בדמשק. בכירים איראניים וכלי התקשורת במדינה מאיימים על ישראל בקולם, ואף מבטלים את כל הטיסות הפנימיות והבינלאומיות במדינה. מנהיג איראן, עלי חמינאי, פרסם פוסט בעברית ב-X, שבו נשבע לנקום, ולאחר מכן אמר בטקס לציון סיום צום הרמדאן, כי ישראל “חייבת להיענש”.
נדמה כי קולות רבים בתקשורת ובדרגים הבכירים נאלמו דום מאחורי דוכן הנואמים בעקבות התפתחות מפתיעה זו. נראה היה כי ישראל החליטה, באופן אימפולסיבי למדי, לפגוע בשישה גנרלים איראנים בכירים, ביניהם מוחמד רזא זאהדי, מפקד במשמרות המהפכה, שפיקח לפי הדיווחים על פעילות הטרור של טהראן בסוריה ובלבנון. חמינאי טוען באופן שקרי כי ישראל תקפה את שגרירות איראן בבירת סוריה; למעשה, הפיצוץ התרחש באתר הצמוד לקונסוליה האיראנית, ולפיכך לא על “אדמה איראנית” כפי שטען. אולם קולות בינלאומיים בזירה הבינלאומית מאשימים את ישראל ב”התקפה על שגרירות”. אחת הכותרות אף הרחיקה לכת וטענה כי המתקפה היא דרכה של ישראל “להתחנן למלחמת עולם שלישית”.
עזה היא זירה אחת בציר הרשע
אולם, כל מי שעוקב מקרוב אחר האירועים הבין כבר מזמן, כי עזה הינה בסך הכול זירה אחת במלחמה נרחבת יותר שנפתחה על ידי ציר הרשע של רוסיה-סין-איראן נגד ישראל, המערב ומדינות ערב הפרגמטיות באזור. יש קו מקשר ברור בין המלחמות באוקראינה, בעזה ובתימן והמתחים מול חיזבאללה. אבל מה שברור כשמש לאנשים באזור כמעט לא הוזכר בהצהרותיהם של מנהיגי העולם, בניתוחים בכלי תקשורת רבים ובהחלטות של פורומים בינלאומיים. הכותרת “מלחמתה של ישראל נגד עזה” אינה מסבירה את המלחמה שמנהלות נגד ישראל מיליציות המגובות על ידי איראן בשבע חזיתות, או את המתח וחוסר היציבות ההולכים וגוברים ברחבי האזור והעולם. “התמנון האיראני” או “ציר הרשע” הם תיאורים הולמים הרבה יותר.
אנו ב”הביטחוניסטים” מתייחסים כל העת למצב בין ישראל לחמאס לא כאל מלחמתה של ישראל נגד עזה, כפי שהעימות מכונה לעיתים קרובות, אלא כמלחמת ישראל-איראן הראשונה. השימוש בהגדרה זו יוצר אפקט דומינו מיידי. נוצר הרושם כי חברי הפרלמנט האירופי, חברי קונגרס אמריקניים ודמויות משפיעות בכל רחבי העולם החלו להפנים את הסיבה הרחבה יותר שבגינה נמצאת ישראל במלחמה קיומית מאז חודש אוקטובר.
נהוג לומר כי הכול נמצא בשם. אולם, כאשר נשא הנשיא ביידן את נאום מצב האומה בן 6,417 המילים בחודש שעבר, הוא הזכיר את איראן פעם אחת בלבד, וגם אז במעורפל. בנאום מצב האומה הקודם שלו לא הזכיר הנשיא את איראן ולו פעם אחת. השבוע קיימו מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן ושר החוץ הבריטי דייוויד קמרון מסיבת עיתונאים משותפת; 6,809 מילים שכללו אזכור מעורפל בודד של המילה “איראן”, לצד מדינות אחרות בעולם.
איראן לא הוזכרה ולו פעם אחת בתדרוכים הארוכים לעיתונאים על ידי בלינקן והדובר מת’יו מילר; בריאיון באורך עשר דקות עם המתאם ג’ון קירבי; בניתוח באורך 20 דקות של המלחמה ברשת חדשות אמריקנית מובילה. כיצד אפשר להסביר את הפער הזה?
ביידן מתמקד ב”טעות” של המתקפה ברפיח
בין אם מדובר בכוח ההרגל, בחוסר ידע או באינטרס מכוון לפייס את התוקפנים, הקהילה הבינלאומית נמנעת ברובה מאזכור אחריותה של איראן לשפיכות הדמים המתמשכת באזור. המשטר האיראני מממן את חמאס ותומך בו בגלוי, ואף אירח תרגיל צבאי של הארגון על אדמת איראן שבועות ספורים בלבד לפני מתקפת ה-7 באוקטובר, אך למרות הכול נהנה, הלכה למעשה, מחסינות בינלאומית. נראה כי גינוי ישראל על “פגיעה מכוונת באזרחים” – על אף ההקפדה הישראלית על פינוי המוני מאזורי לחימה לאזורים בטוחים על מנת למנוע נפגעים בקרב האוכלוסייה האזרחית – מהווה מלכודת קליקים יעילה בהרבה מאשר הפניית הזרקורים לאסטרטגיית זריעת הכאוס של איראן שנועדה לייצא את המהפכה האסלאמית.
זה עשרות שנים ידוע לכול כי איראן מעודדת חוסר יציבות ברחבי האזור, מממנת שלוחים במיליארדי דולרים מדי שנה, צוברת את המאגר הגדול ביותר באזור של טילי קרקע-קרקע וכטב”מי תקיפה, ומתקרבת מדי יום להשגת נשק גרעיני. איראן מדברת בגלוי וללא כל התנצלות על שאיפתה להשמיד את ישראל ולהשתלט על המזרח התיכון, להשריש את המהפכה האסלאמית השיעית במדינות רבות באזור, ואף על ניסיונותיה להוציא לפועל מתקפות טרור באירופה ובארצות הברית. מספר ימים לפני טבח ה-7 באוקטובר, נשבע חמינאי “לעקור את הסרטן הציוני” מן האזור.
להשארתה השיטתית של איראן מחוץ לשיח יש תוצאה קטסטרופלית מבחינת מאמצי ישראל להסביר את אסטרטגיית המלחמה שלה, והיא מהווה שירות דוב לאינטרס המערבי לשמור על יציבות. כעת, כאשר לפי הדיווחים איראן מתכוננת להגיב, ואף לפתוח במתקפה נגד ישראל, נראות ארה”ב והקהילה הבינלאומית כמי שרחוקות שנות אור מתיאור מדויק של המצב. ההחלטות וההצהרות ממשיכות להתמקד במצב בעזה, בעת שטהראן ממשיכה לבחוש בקדרה.
על אף כל זאת, במקום להפעיל לחץ על איראן מתמקד ממשל ביידן במאמציו למנוע מישראל לבצע את פעולותיה האסטרטגיות בעזה. ממש לאחרונה העניק הנשיא עצמו ריאיון שבו ביקר בחריפות את מדיניותה של ישראל בעזה ואת כוונתה לפתוח במתקפה ברפיח כ”טעות”. גם הפעם הוא נמנע מכל אזכור של הכוח העיקרי המערער את היציבות באזור.
כל הדרכים מובילות לרומא, אומר הפתגם המפורסם, ובמקרה של המזרח התיכון כל הדרכים מובילות לטהראן. אולם זמן קצר לאחר הפיצוץ בדמשק מיהרו בכירים אמריקניים להבהיר כי לא היה להם כל מידע מוקדם על המתקפה. על פי הדיווחים, ארה”ב דחקה במדינות האזור להניא את איראן ממתקפה. במקום זאת, על ממשל ביידן להבהיר לטהראן כי כל התקפה על ישראל תיחשב מייד כהתקפה על ארצות הברית – והתגובה תהיה בהתאם. לפיכך, הדרך היחידה להדוף את התוקפנות האזורית האיראנית אינה פייסנות, או הכפשתה של ישראל, אלא בהירות מוסרית והקרנת עוצמה.
מאמר זה פורסם במקור בYnetnews
