“מלחמת לבנון היא מלחמת ברירה וצריך להימנע ממנה”

טעות מוחלטת.

מלחמת לבנון היא מלחמת אין ברירה, והדרך היחידה להבטיח את השקט בגבול הצפון ולאפשר לעשרות אלפי התושבים המפונים לשוב לבתיהם.

מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, החזית הצפונית בישראל בוערת גם היא, בחסות ארגון חיזבאללה ואיראן שמפעילה אותו. מציאות זו אילצה את מדינת ישראל לפנות את כל היישובים היהודיים שנמצאים בטווח של חמישה ק”מ מהגבול עם לבנון. בסך הכול פונו מבתיהם מעל 60 אלף תושבים, ונכון לחודש יולי 2024 – תשעה חודשים לתוך המלחמה – הם עדיין לא יכולים לשוב לבתיהם.

מדינת ישראל ניסתה להימנע ממלחמה בצפון ולהפעיל לחצים מדיניים על חיזבאללה שיניעו את הארגון לסגת מגבול הצפון, בהתאם להחלטה 1701 שהתקבלה באו”ם בסיום מלחמת לבנון השנייה. כזכור, בהחלטה נקבע שבדרום לבנון ישלוט כוח יוניפי”ל של האו”ם, אך בפועל חיזבאללה השתלט על האזור בתוך זמן קצר.

הסבירות שחיזבאללה יקבל על עצמו עכשיו את ההחלטה לסגת מדרום לבנון היא קלושה, גם משום שהוא לא קיבל אותה בעבר, ובעיקר משום שלא מופעל עליו שום לחץ לעשות זאת. המציאות היא שלחיזבאללה אין שום מוטיבציה לנצור אש וּודאי שלא לסגת.

אם כך, בהיעדר פתרון מדיני שיצליח להרחיק את חיזבאללה מהגבול ויאפשר את החזרתם הבטוחה של המפונים, המלחמה בזירה הצפונית היא מהלך שמוכרח לקרות, ויפה שעה אחת קודם.