שקר מוחלט.
ב-1975 התקבלה בעצרה הכללית של האו”ם החלטה 3379, שלפיה “ציונות היא צורה של גזענות ואפליה גזעית”. עם זאת, ב-1991 התקבלה באותה עצרת החלטה 4686, שביטלה את ההחלטה הראשונה וקבעה שציונות אינה גזענות.
הקביעה ש”ציונות היא גזענות” היא לא רק שקר שמנוגד להחלטת האו”ם, אלא גם אמירה מסוכנת שלא מכירה בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית. הקביעה הזאת משמשת כלי בידי אויבינו שמבקשים לבטל את הלגיטימציה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי.
בשביל להבין מדוע ציונות אינה גזענות, יש להבין תחילה מהי גזענות. גזענות היא התייחסות שלילית ומפלה לבני אדם, בגלל מוצאם האתני או צבע עורם. על פי חוק העונשין הישראלי, גזענות מוגדרת כ”רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור בני אדם או חלקים של האוכלוסייה או יחידים, בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני”.
כאשר בוחנים את הציונות, אפשר לראות בבירור שהיא לא עונה על אף סעיף בהגדרת הגזענות. הציונות היא תנועה אידיאולוגית התומכת בקיום מדינת לאום יהודית בארץ ישראל, ומעולם לא קראה לרדיפה, השפלה או פגיעה באנשים מוצא אחר.
גם כאשר מסתכלים על הטיעונים שמנסים לצדד בהשוואה בין ציונות לגזענות, מתברר שהם לא מחזיקים מים. כך, למשל, ההגדרה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי לא שונה מהגדרה של איטליה כמדינת הלאום האיטלקי. באיטליה יש מיעוט גרמני, וההגדרה הלאומית לא מקפחת אותו, ממש כשם שההגדרה הלאומית של מדינת ישראל לא מקפחת את המיעוט הפלסטיני.
גם הבחירה לקבוע את יום השבת כיום שבתון לאומי לא שונה מבחירתן של המדינות הנוצריות להגדיר את יום ראשון כיום השבתון שלהן. ראוי לציין כי בשונה ממדינות העולם, שבהן יהודים רבים נאלצים לעבוד וללמוד בשבת, מדינת ישראל מאפשרת למיעוטים הלאומיים שחיים בה לבחור להם יום שבתון אחר.
באופן דומה אפשר להסתכל על הסממנים הלאומיים, כמו הדגל. במרכזו של דגל ישראל יש מגן דוד. לטעון שהשימוש בסמל היהודים הוא גזענות זו צביעות לשמה שכן מדינות רבות בעולם כמו בריטניה, נורווגיה, שווייץ ויוון מתהדרות בדגלים שעליהן מתנוסס צלב – זאת למרות שגם במדינות אלו חיים אזרחים רבים בני דתות אחרות.
גם כשבוחנים סממנים אחרים כמו ההמנון וסמל המדינה, אפשר לראות בבירור שמדינת ישראל לא נוהגת באופן שונה ממדינות שמגדירות את עצמן כנוצריות או מוסלמיות. מכאן, שהתנועה הציונית לא שונה מכל תנועה לאומית אחרת, ובפירוש אינה ביטוי של גזענות.
יתר על כן, עיון באמירותיו של דוד בן-גוריון מראשית המדינה, מבהיר עד כמה התנועה הציונית דגלה בשוויון זכויות מלא לכל אזרחיה כבר למן ההתחלה. ארבעה ימים בלבד לאחר ההכרזה על תוכנית החלוקה אמר בן-גוריון בישיבת מפא”י כי: “עכשיו, כשאנחנו הולכים להקים מדינה, יש לזכור שזאת לא תהיה מדינה יהודית, זאת תהיה מדינה של אזרחיה… בתוכה יהיו כל האזרחים שווים. לא תיתכן חוקה שתמנע מערבי מלהיות נשיא.””.