מסדרון נצרים, המכונה גם פרוזדור נצרים, ציר נצרים או אצבע נצרים, הוא אזור שחוצץ בין צפון רצועת עזה לדרומה. המסדרון חולש על השטח שבין מעבר קרני לשעבר ועד למקום שבו עמד היישוב נצרים. אורכו כ-8 קילומטרים ושטחו כ-38 קמ”ר. למסדרון נצרים יש חשיבות אסטרטגית רבה גם עבור צה”ל וגם עבור העזתים, ולכן סוגיית השליטה בו היא טעונה ומורכבת.
במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את מסדרון נצרים ושלטה בו משנת 1967 עד לתוכנית ההתנתקות ב-2005 כחלק משליטתה ברצועת עזה כולה.
בשל מיקומו האסטרטגי, מסדרון נצרים מילא תפקיד חשוב בתוכנית חמש האצבעות שהגה אריאל שרון ב-1971. לפי התוכנית, אצבע נצרים הייתה האצבע השנייה מצפון, והפרידה בין העיר עזה לנוסייראת ודיר אל-בלח שנמצאות מדרום לה. ב-1972 הוקם באזור היישוב נצרים, והמסדרון הפך לדרך הראשית שחיברה בין שני צידי הקו הירוק.
לאחר הסכם אוסלו הראשון שנחתם ב-1993, היישוב נצרים נותר בשליטה ישראלית אך נהפך למובלעת שכונתה “מובלעת נצרים”. ציר נצרים, שנהיה לדרך הגישה היחידה למובלעת, הפך למוקד לפיגועי טרור רבים.
בשנת 2005, במסגרת יישום תוכנית ההתנתקות, פונה היישוב נצרים וכוחות צה”ל יצאו לחלוטין מהמסדרון.
בשנת 2008, במהלך מבצע “עופרת יצוקה”, השתלטו כוחות צה”ל על הציר כדי להפריד בין העיר עזר לשאר חלקי הרצועה, אך נסוגו ממנו עם סיום המבצע.
באוקטובר 2023, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת “חרבות ברזל”, כבש צה”ל את המסדרון במטרה לכתר את העיר עזה, לחלק את הרצועה לשני חלקים, ולמנוע מעבר של מחבלים ותושבים מדרום הרצועה לצפונה. השליטה במסדרון גם מאפשרת לצה”ל להעתיק כוחות וציוד במהירות בין האזורים השונים ברצועה, וכך לצאת לפשיטות ולמבצעים במהירות.
לאורך כל חודשי הלחימה שמר צה”ל על נוכחות צבאית בציר נצרים, ואף הרחיב אותו בהדרגה. במרחב נבנו כמה בסיסים, מגננים ומחסות מפני ירי רקטי. צה”ל גם הקים במרחב שתי עמדות בידוק חד-כיווניות אשר משמשות למעבר עזתים לדרום הרצועה, ואילו המעבר לצפון הרצועה פתוח לאספקה הומניטרית בלבד.
נכון לספטמבר 2024, צה”ל עדיין שולט בציר נצרים, אך יש קולות אשר קוראים לוותר על שליטה זו, בעיקר כדי לממש את העסקה להחזרת החטופים.