ב13- ביוני 2025 פתחה ישראל במבצע "עם כלביא", מהלך צבאי שישנה ככל הנראה את תפיסת הביטחון הישראלית לדורות.
במשך שנים ארוכות התנהל הוויכוח סביב איראן בשאלה אחת: מה כוונותיה?
האם המשטר בטהראן באמת רוצה להשמיד את ישראל? האם האיומים נועדו לצרכים פנימיים? האם ההנהגה האיראנית רציונלית? האם ההרתעה עובדת?
אלה היו שאלות חשובות, אך הן לא היו השאלות הנכונות.
הלקח הגדול של "עם כלביא" הוא שביטחון לאומי אינו יכול להתבסס על הערכת כוונות. הוא חייב להתבסס על מניעת יכולות.
הרי כוונות יכולות להשתנות בן לילה. מנהיגים מתחלפים. משטרים נופלים. נסיבות פוליטיות משתנות.
יכולות נשארות.
מדינה שמחזיקה אלפי טילים בליסטיים, מערך כטב"מים עצום ותשתית גרעינית צבאית אינה הופכת לפחות מסוכנת רק משום שמומחה כזה או אחר מעריך שאין לה כוונה מיידית להשתמש בהם.
ההיסטוריה היהודית והישראלית מלמדת שוב ושוב את אותו הלקח.
בשנות השלושים היו מי שהסבירו כי גרמניה הנאצית רק מבקשת לתקן את עוולות מלחמת העולם הראשונה.
במאי 1967 עסקו רבים בניתוח כוונותיו של נאצר. ממשלת ישראל בחרה לבסוף להתמקד בעובדות: סגירת מצרי טיראן, גירוש כוחות האו"ם וריכוז צבאות ערב בסיני. אלו לא היו הצהרות. אלו היו יכולות צבאיות.
באוקטובר 1973 העריכו גורמי מודיעין בכירים שמצרים וסוריה אינן מעוניינות במלחמה.
ב7- באוקטובר 2023 שילמה ישראל מחיר כבד על תפיסה שהתמקדה בכוונות במקום ביכולות.
חמאס החזיק צבא טרור של עשרות אלפי מחבלים, מערך רקטות, מנהרות וכוחות נוח'בה. במשך שנים נאמר לציבור שהוא מורתע, שהוא מעוניין בהסדרה, שהוא עסוק בכלכלה ובשלטון.
היכולות נשארו. יום אחד גם הכוונות התממשו.
זו בדיוק הסיבה שמבצע "עם כלביא" מסמן שינוי אסטרטגי עמוק.
ישראל לא המתינה לרגע שבו איראן תחצה את הסף הגרעיני. היא לא המתינה לרגע שבו יותקנו ראשי קרב גרעיניים על טילים בליסטיים. היא לא המתינה להוכחה אחרונה שהמשטר האיראני אכן מתכוון לבצע את מה שהוא מצהיר עליו במשך עשרות שנים.
היא פעלה כדי למנוע מהאויב את היכולת.
במהלך המבצע הותקפו מתקני גרעין, אתרי טילים, מרכזי פיקוד ובכירים במערכת הביטחון האיראנית. העולם כולו נחשף לעומק החדירה המודיעינית הישראלית וליכולת המבצעית יוצאת הדופן של צה"ל, המוסד ושאר זרועות הביטחון.
המסר היה ברור: כאשר איום קיומי נמצא בתהליך בנייה, מדינה אחראית אינה ממתינה לרגע שבו האיום מבשיל. היא פועלת לפני כן.
זהו למעשה אחד העקרונות העתיקים ביותר בתפיסת הביטחון של הציונות.
בן-גוריון הבין שמדינה קטנה אינה יכולה להרשות לעצמה לספוג את המכה הראשונה.
מנחם בגין יישם את העיקרון הזה כאשר השמיד את הכור הגרעיני בעיראק בשנת .1981
כך גם עשורים לאחר מכן לגבי התקיפה בסוריה.
מבצע "עם כלביא" המשיך את אותה מסורת אסטרטגית.
הוא מזכיר כי תפקידה הראשון של הנהגה אינו לחזות את העתיד אלא למנוע סכנות לפני שהן הופכות למציאות.
שנה לאחר המבצע, מוקדם עדיין לדעת מה יהיה היקף הנזק ארוך הטווח שנגרם לתוכנית הגרעין האיראנית. מוקדם גם לדעת כיצד תיראה איראן בעוד עשור.
אך דבר אחד כבר ברור.
ב13- ביוני 2025 ישראל חזרה לאחד העקרונות החשובים ביותר של תפיסת הביטחון שלה: לעולם לא להפקיד את קיומנו בידי הערכות על כוונותיו של אויב.
אויבים נמדדים לא לפי מה שהם אומרים שיעשו.
הם נמדדים לפי מה שהם מסוגלים לעשות.
וזו בדיוק הסיבה שמדינה החפצה בחיים חייבת להסיר איומים אסטרטגיים כשהם עדיין בגדר יכולת, ולא להמתין עד שיהפכו למציאות.
הזוכר מנצח.
