הטענה: זו הדרך היחידה להגיע לשלום קבע ולכן שווה לשלם מחירים ולעשות כל מה שאפשר כדי להביא את השלום.
המענה: לא נכון.
- ישנן ארבע חלופות שתנועת הביטחוניסטים מציעה במקום פתרון "שתי מדינות לשני עמים" ואפשר לקרוא אותן כאן
- הפרדיגמה של "שטחים תמורת שלום" התנפצה לרסיסים כאשר מדינת ישראל חתמה על הסכמי נרמול יחסים עם חלק ממדינות ערב – הסכמי אברהם – בלי למסור סנטימטר משטחה של מדינת ישראל.
- המחיר של ויתור על יהודה ושומרון הוא גבוה מאוד והוא לא משתלם תמורת הסכם שלום שברירי ומסוכן:
- שם עתודות הקרקעות שלנו. ההתיישבות בארץ ישראל ב-100 השנים האחרונות התעלמה מהתכונות הבסיסיות של הטופוגרפיה של ארץ ישראל: בראייה היסטורית, עיקר הקיום במדינה הזו התקיים על המרחב ההררי ממזרח לרצועת החוף, כלומר יהודה ושומרון ומישור החוף שימש מאז ומעולם גשר בין צפון לדרום. כיום 60% מהישראלים גרים בין נתניה לראשון לציון. מעולם לא גרו על הגשר הזה כל כך הרבה אנשים כמו שגרים שם היום.
- כרגע עורק התנועה הראשי במדינת ישראל נמצא במישור החוף (איילון, גהה, כביש החוף). יהודה ושומרון הם המפתח ליצירת תוכנית תעבורה ארצית – כבישי אורך ורוחב הנחוצים לנו. לו יצויר שיהיה פה שלום אזורי לאחר הקמת מדינה פלסטינית, תהיה תנועה מסיבית בין דמשק לקהיר – דרך מישור החוף הצפוף בלאו הכי.
- שטחי יהודה ושומרון חיוניים לשמירת תשתיות אשר ימנעו אסונות טבע ואסונות תברואתיים במישור החוף: שיטפון של מי גשמים שיורדים על גב ההר זורם אל מישור החוף ועלול להציף את גוש דן, אלא אם כן מתחזקים תשתית ראויה ביו"ש. כמו כן, דרושה מערכת ביוב תקינה ביהודה ושומרון על מנת שמי שופכין לא יזרמו אל מישור החוף ויזהמו את גוש דן.